לקראת שידור: כוכב נולד ונופל

הסרט התיעודי "כוכב נולד ונופל", שיוקרן ביום ב' (26.9) בערוץ יס דוקו בלוויין, עוקב אחרי סיפורה של עוד מתמודדת בתחרות הזמר הטלוויזיונית חובקת העולם. אלא שהפעם לא מדובר בעוד סיפור של תהילה רגעית ו/או התפכחות מהירה, אלא בסיפור שמתחיל באופטימיות מתפרצת ונגמר בהתרסקות טרגית אל מציאות מדכאת וחונקת, שהמוזיקה נותרת בו רק נקודת מוצא שנהפכת במהירות לפסקול רקע דועך. הסיפור הוא סיפורה של סטארה, שהתמודדה בתחרות "כוכב נולד" באפגניסטן. היא אמנם הודחה מהתחרות לפני שלב הגמר, אבל הטביעה חותם וזכתה להצלחה בזכות סגנון זמרתה האופטימי והשמח, והעובדה שהרבתה להתנועע ולפזז תוך כדי שירה. "היא הייתה האישה הראשונה ששרה ורקדה ככה בטלוויזיה מאז נפילת הטאליבן", נאמר בפתח הסרט. צופים שראו אותה מכתירים אותה "נפלאה ואמיצה". היא נהפכה לכוכבת פופ מקומית למרות שהפסידה בתחרות וזהו שורש הבעיה, כי הדבר שקסם לקהל הרגיז את הקנאים והשמרנים הדתיים: סגנונה מלא השמחה, בשירה ובתנועה. אסור להתבלבל: לא מדובר פה בתשובה אפגאנית לבריטני ספירס, באיזו מענטזת חצי מעורטלת שמפלרטטת עם המצלמה אגב שירה. לא ולא. מדובר באישה בלבוש צנוע ובכיסוי ראש, שבסך הכול קצת מתנועעת ומניפה זרוע תוך כדי שירה ובעיקר - מרבה לחייך. זהו. אבל זה הספיק לפנאטים, שהחלו לאיים על חייה. היא ירדה למחתרת ועזבה את אפגניסטן, אבל אז גילתה שהיא הרה וחזרה לקאבול ולאבי ילדה, בעלה, איש העונה לשם יאמה, שפניו בסרט מוסווים מחשש שיאונה לו רע, למרות שרוב הזמן הוא בכלל לא נמצא עם רעייתו. צוות הצילום מלווה את סטארה לאורך חודשי הריונה האחרונים, העוברים עליה בבדידות בדירה בקאבול. היא כמעט לא יוצאת מהבית לבד מאשר לבדיקות רפואיות (ובליווי), מחשש לחייה. היא מתגוררת בדירה קטנה ודלה למדי, אפילו את הגיטרה שלה נאלצה למכור, וכשהיא רוצה לנגן היא הולכת לחנות כלי מוזיקה של ידיד. אין לה חברים, משפחתה חיה בעיר אחרת ומרוחקת, הראט. בעלה נעדר רוב הימים והלילות מפאת עבודתו. בתשובה לשאלה, היא מספרת שהתחתנה, כי "הבנתי שאני לבד, לא מוגנת, שאין לי אף אחד, וחשבתי שאם אתחתן מישהו יתמוך בי. אבל כרגע גם בעלי והתינוק לא בטוחים. אז עכשיו אנחנו רוצים לעזוב", היא אומרת במין תום שכנראה נחוץ כדי לחיות בתוך החושך החברתי-דתי הנורא הזה, שבו במאה ה-21 עצם נישואים שלא מתוך כפייה הם הישג. אחרי שהיא צופה בסרט על התוכנית שממנה הודחה היא אומרת, "לכל אמן שזוכה לפופולריות באפגניסטן, בעיקר אם זו אישה, יש הרבה בעיות. כשאני צופה בסרט על התוכנית יש לי הרגשה טרגית. זה שובר את הלב לראות מאיזה חומר עשויה אפגניסטן. איזו מין ארץ זו שצעירים לא יכולים להשמיע בה את קולם?". היא משמיעה את קולה - כששכנים מלשינים עליה למשטרה רק בגלל נוכחות צוות הצילום הזר. היא מוחה, כועסת, מסבירה איך הסיפור יגולגל הלאה בידי הלשונות הרעות כדי למרר עוד את חייה ולהצר את צעדיה. היא אמיצה ואומללה, כלואה במציאות חונקת ומשפילה. והיא לקראת סוף הריון שמתגלות בו בעיות. מתברר כי עד לחודש הרביעי העובר לא התפתח כהלכה. בחודש השמיני הראש נראה קטן מהנורמה ואין מספיק מי שפיר. סטארה, שכבר חודשים אינה שרה או מופיעה, מחכה לבואה של אמה מהראט. האם מנסה לחזק את בת הזקונים שלה. היא מכירה בכישרונה, אבל יודעת היטב איפה היא חיה. היא יודעת שאין פסול במוזיקה - אפילו אחיה הרופא המשכיל אוהב מוזיקה - אבל היא גם יודעת מה הקודים החברתיים-דתיים הרווחים באפגניסטן. ובינתיים סטארה, בלי הבעל, חוששת לתינוק, שמאחר להיוולד. "התינוק הזה הוא החיים שלי, אחרת הכול אבוד", אומרת הצעירה שוויתרה על החלום שכבר החלה לממש למען הילד שהיא עומדת ללדת. שבועיים אחר כך נולד בן בניתוח קיסרי, במצב קשה. הוא מאושפז מיד בבית חולים לילדים. הסבתא היושבת ליד עריסתו מספרת על כישוף שאומרים שהוטל עליו בגלל סטארה. התינוק מונשם. כשבועיים אחרי הלידה הוא בבית. סטארה המאושרת מדברת על התוכנית לקחת אותי לדלהי כשימלאו לו שנה וחצי, לניתוח שהוא זקוק לו. "בזכות טוב לבו של האל התינוק עדיין בסדר", היא אומרת. "וכשמצבו ישתפר, אהיה חופשייה לחזור לשיר. אני אמשיך לשיר עד נשימתי האחרונה, כי השירה היא אהבת חיי". עשרה שבועות אחרי הלידה התינוק מת וסטארה, ללא בעלה, חוזרת לבית הוריה בהראט, מחשש לחייה. סוף טרגי לסיפור שמעורר שוב תסכול וזעם על העובדה שכל כך הרבה אנשים, ובעיקר נשים, עדיין חיים כך בחברות מדכאות, פנאטיות ואלימות (ושום רודפי עפיפונים לא יעזרו כאן לשיפור התדמית). חבל רק שהסרט עצמו, מבחינה קולנועית, חסר ייחוד ועוצמה, ונותר עוד סרט תעודה סטנדרטי ולא מעניין במיוחד, עצוב מעצם הגדרתו אבל לא בזכות איכותו.
"כוכב נולד ונופל", ערוץ יס דוקו בלוויין, יום ב', 26.9, 22:05. הפקה דוקומנטרית של HBO. בימוי: הוואנה מרקינג; צילום: פיל סטבינג; עריכה: דן נלסון. אורך הסרט: 35 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: תיק נעדר

ביקורת קולנוע: אחותי היפה

ביקורת קולנוע: מסיבת ההלוויה שלי

ביקורת ספר: חשד לשיטיון

ביקורת מופע: בלילות הקיץ החמים