לקראת שידור: להסיר את הרעלה

הסרט "להסיר את הרעלה" שיוקרן במוצאי שבת (9.6) במסגרת "רצועה מהחיים" בערוץ 2 הוא מזן הסרטים שהם בעצם כתבות ארוכות טווח (גם בהיקף, בהשוואה לכתבת חדשות, וגם באורך הסיקור, שנמשך שנים), העוקבות אחרי נושאים, ו/או אנשים. נקודת הפתיחה של הסרט הזה היא בקיץ 2007 ומושאו היא אישה דרוזית אחת, נחושה, חזקה, אידיאליסטית ואמיצה, תושבת הכפר מסעדה שברמת הגולן, המבקשת לשנות את המציאות החברתית שבה היא חיה. קוראים לה ע'ליאה ספאדי, היא נשואה ואם לארבעה בנים, בת 38, שעובדת בוועדה לתכנון ובנייה בכפר. והיא רוצה להיבחר לראשות מועצת מסעדה. זוהי, במציאות שבה היא חיה, משימה די בלתי אפשרית. שכן בעדה הדרוזית הדתית לא נהוגה, לא מקובלת ולא מתאפשרת לנשים החירות לבחור או להיבחר ובכלל - לחיות בעצמאות הכוללת פעילות פוליטית משל עצמן. ואם לא די בכך - כדי לבחור ולהיבחר למועצה ולראשותה חייבים להיות בעלי אזרחות ישראלית, עוד עניין שאינו מקובל או נהוג בקרב רוב תושבי הכפר (כמו גם שאר הכפרים הדרוזים בגולן), הממשיכים להיות אזרחים סורים. ע'אליה חרגה בחייה מכל הכללים והאיסורים האלה. אחרי שיצאה ללמוד (גם זה בניגוד למרבית הנשים בעדה) ויצאה לעבוד, ובחרה להתלבש ולהתנהג "באורח מודרני", היא כבר מוחרמת עשרים שנה בידי כוהני הדת בכפרה ובעדתה, מה שגרר לא מעט נתק והתרחקות (שלא לומר נידוי) של סביבתה, ובין היתר נאסר עליה להשתתף בחתונות ובהלוויות, גם של קרובי משפחה. היא גם ביקשה - וקיבלה - אזרחות ישראלית, וכך מותר לה לבחור למועצה ואף להיבחר אליה. הוריה ממשיכים בחייהם המסורתיים. אביה מדגיש כמה חשוב לו שלא יכפישו את שמם למרות אורח החיים הנבחר של בתו. אמה עטופה מכף רגל ועד ראש בבגדים דרוזיים מסורתיים, לא באמת מבינה את דרכה של בתה וקובעת שכבוד הדת הוא מעל הכול. אפילו חברתה הטובה של ע'אליה, שמקבלת אותה, היא אישה דתית שמסבירה את העובדות: לאישה דרוזית אסור לנהוג, אסור לה אפילו להוציא רישיון, אסור לה לצאת לבד, לנסוע לבד. "אסור לה להיות כמוני", מחייכת ע'אליה, "ללמוד, לצאת לעבודה". ע'אליה מתגלה כאישה מפוכחת מאוד, וגם פרגמטית. "גבר", היא מסבירה את תפיסת העולם של עדתה, "אוהב שאישה תהיה מתחת לסמכות שלו. לכן היא עטופה, שלא תראה את החיים, את העתיד... ככה הם מסתלבטים על האישה. למה, לא מגיע לנו ליהנות מהחיים?". אבל בצומת הקריטי, שבו היא מבינה שלא תצליח להגיע בעצמה אל היעד הנכסף - ראשות המועצה - היא מחליטה לעשות צעד אחורה כדי להניע את המהלך קדימה. היא פורשת מהמרוץ ומריצה במקומה מועמדת אחרת, אוטור באדהיש, שיש לה כל הנתונים הנחוצים ונחשבת למקובלת יותר על הבוחרים (המעטים, רק בעלי אזרחות ישראלית) הפוטנציאליים. כשבאדהיש זוכה, ע'אליה צוהלת: "האישה זכתה, זה ניצחון שלי". אבל השמחה מוקדמת מדי. לחץ של השייחים על משרד הפנים מונע את מתן האישור החיוני של המשרד למינוי. הזמן עובר, ובמאי 2009 נבחר ראש מועצה אחר למסעדה: גבר, יהודי, מש"ס. ע'אליה מתכנסת בביתה. "לגברים אין אומץ להגיד שאישה שווה משהו", היא אומרת בחיוך עצוב. "הדת אוסרת עלינו להיות משהו". ולמרות שהיא אינה מדברת במונחי תבוסה או ויתור, היא מודה: "נקלעתי למצב שאני צריכה להיות לבד. אישה כמוני, עם מידה, עם אופי כזה, מפחידה אנשים, אפילו גברים". היא כנראה צודקת, וזה כשלעצמו מפחיד, שיש מי שבאצטלה של דת או של מסורת כלשהי מאפשרים לפחדים שלהם לדכא אחרים, במקרה הזה נשים. וזה עצוב, כי זה קורה - בסיפור הזה - בעדה הדרוזית, אבל צריך להיות אלוף בהדחקה ובהתעלמות כדי לא לראות שאפליה נגד נשים קיימת גם בדתות ובמסורות אחרות (ולא רק "שלהם"), גם אם לפעמים בצורה קצת פחות גלויה או בוטה. ובכלל, אפליה היא עניין מעציב, דורסני והרסני, אבל זה כבר סרט אחר.
"להסיר את הרעלה", ערוץ 2, מוצאי שבת, 9.6, 23:00. יוקרן במסגרת "רצועה מהחיים", בהפקת הרשות השנייה. בימוי: רחלי שוורץ; בימוי נוסף: עמנואל רוזן; צלם ראשי: גדי אפריאט; צילומים נוספים: אבי אוחיון, גדעון וקנין, יובל אפריאט; עריכה: רוחלה יגיל, יעל פרלוב; הפקה בפועל: אתי אפריאט; תחקיר: הראלה בן יאיר. אורך הסרט: 45 דקות עוד על תרבות ובידור:

אופרה: כרמן במצדה

ביקורת קולנוע: גברים בשחור 3

שבוע הספר: אירועים והמלצות

ביקורת תיאטרון: מרי סטיוארט

מחול: בכורה לרנה שינפלד

ביקורת ספר: אחות