לקראת שידור: לרגל יום השואה הבינלאומי

ב-27.1 יצוין יום השואה הבינלאומי. לקראתו, יוקרנו ביום ד' (25.1), בשני ערוצים שונים, סרטים שונים העוסקים כל אחד בדרכו ובסגנונו בשימור זיכרונות של נרצחי השואה. "בעקבות הזיכרון האבוד" שיוקרן בערוץ 1 עוסק במאמץ תיעוד השמות של יהודים שנרצחו בשטחי בריץ המועצות, מאמץ יזום של יד ושם שהחל לפני כחמש שנים (בתמיכת יוסי הולנדר), במסע לגילוי הסיפורים שאליהם לא הייתה גישה לאורך שנים של נתק ביחסים בין ישראל לברית המועצות, בעדויות ובעבודתם של אנשי יד ושם העוסקים בכך. "יומני האהבה האבודים" שיוקרן בערוץ יס דוקו בלוויין עוקב אחרי סיפור אחד של אהבה שאבדה בשואה, סיפור אהבתם של אליס להמן-כהן פרירא וברני ספיר, אהבה שנגדעה במלחמה, הונצחה ביומני אהבה שכתבו זה לזה, והגיעה לפתרונה רק מקץ 67 שנים ומסע גילוי אישי-בלשי. סרטו של בוריס מפציר "בעקבות הזיכרון האבוד", מבקש להאיר ולהסביר את המאמץ הגדול שנעשה ביד ושם לאתר, לגלות, לתעד ו"להביא לקבורה בקבר האחים הגדול בעולם, הקבר של עמנו", כפי שמגדיר אחד מאנשי פרויקט השמות, כמה שיותר מתוך 2,700,000 היהודים שנרצחו בשטחי ברית המועצות לשעבר. מפציר מקריין-מספר את סיפור הפרויקט, מכניס את המצלמה איתו לחדרי המשרדים ביד ושם ולהיכל השמות, לוקח אותה ממכונת הצילום והסורק ושיחות הווידיאו במחשב, עד תיקי היכל השמות, דפי העד, התצלומים, המסעות והעדויות מהשטח. יש בסרט עדות של קשישה המספרת איך שכבה בשדה ליד סמולנסק, יש חיפוש אחרי מצבות ואנדרטאות שאיש אינו יודע איפה ולמה הן, יש המתנדבים שגילו באר ליד חרסון שבה הוטבעו למעלה מאלף יהודים (800 שמות מתוכם שוחזרו). מדובר בפרויקט חשוב ועצום בהיקפו, ששנות הנתק והיעדר הגישה רק הגדילו את קשיי מימושו. אבל כתמיד, דווקא האנשים היחידים והסיפורים האישיים הם אלה שמרגשים ונוגעים ללב, ובמקרה הזה סיפוריהם של אנשי יד ושם, שלכל אחד מהם נגיעה אישית, סיפור אישי של אובדן וחיבור לשואה. אולגה ליטבק, למשל, מספרת שהתמונות קשות לה במיוחד: "אני לא יכולה להיפטר מההרגשה שהתמונות האלה יכלו להיות הילדים שלי", היא אומרת ומספרת כי משום כך היא מקפידה תמיד לחבק את ילדיה בשובה הביתה.


הסיפור האישי העומד במרכז "יומני האהבה האבודים" הוא שמעניק לסרט את כוחו. סיפורם של אליס להמן-כהן פרירא וברני ספיר, שנולדו, בגרו והתאהבו - היא בגיל 18, הוא בגיל 19 - בהולנד. הם התכוונו להתחתן, היו בטוחים שיתחתנו בסוף המלחמה, אבל זה לא קרה. הם כתבו זה לזה יומני אהבה בחודשים הראשונים אחרי שמשפחתה ירדה למחתרת (כי קיבלו צווי שילוח לפולין), אבל באמצע המלחמה ניתק הקשר. הם קבעו להיפגש אחרי המלחמה בכיכר שבה נפגשו לראשונה. היא חיכתה שם, אבל הוא לא הגיע. היא הכירה גבר אחר והתאהבה, וביום חתונתה קיבלה מיד עלומה את יומן האהבה שכתב לה ספיר, אבל לא פתחה אותו. היא הייתה נשואה באושר 62 שנה, ורק אחרי מות בעלה, 67 שנים אחרי שנפרדה לנצח מברני, יצאה, עם בתה, למסע בעקבות היומן, מסע לגילוי מה עלה בגורלו של אהובה הראשון. יסמין נובק, יוצרת הסרט מלווה את אליס להמן-כהן פרירא ואת בתה שולמית ביטרן-להמן שתרגמו ביחד את היומנים (אשר חלקים מתוכם נקראים מפי שחקנים בסרט) לאורך שיחות גלויות רבות שבהן מספרת האם על אהבתה הגדולה הראשונה; בהחלטה לחפש אחרי כל מי שאולי יודע משהו על גורלו של ספיר, ובמסע להולנד בעקבותיו. להמן?כהן פרירא כותבת-מספרת לאהוב שהיא מחפשת את קורותיה, ואת סיפור החיפוש אחריו. "כשנעלמת אחרי המלחמה אני רצתי קדימה", היא אומרת-כותבת. "החלטתי לחיות ועשיתי לי פסטיבל מכל יום חדש". האם מפרסמת מאמר על החיפוש בעיתון היהודי הגדול בהולנד. האם והבת נוסעות להולנד חמושות ביומנים, חוזרות לאיש שתיעד את תלמידי בית הספר שבו למדו השניים, הולכות בעקבות החבר הטוב של ספיר - המוזכר ביומנים - אל מי שהייתה המטפלת שלו, חוזרות לבית שבו הוסתרו האם והוריה בידי משפחה הולנדית עם שלושה ילדים. וכל אותו מסע האם משחזרת ומספרת קרעים-קרעים מאותם ימים. וכשנדמה שהגיעו למבוי סתום, יוצרת איתן קשר בת דודה של ספיר, שהייתה בת חמש במלחמה, והן נוסעות לפגוש אותה. בת הדוד מספרת איך נלכד עם הוריו במקרה, בטעות, בגלל מכשיר רדיו מקולקל, ומראה צרור תמונות ומסמכים שהשתמרו (כולל הזמנה לבר מצווה שלו) ואת המסמך מטעם הצלב האדום שבו נכתב כי בתאריך 21.9.43 נשלח עם הוריו לאושוויץ ו"אין תעודת פטירה, אך ככל הנראה הם מתו שם כתוצאה ממחלה, תשישות או המתה בגזים". "לא יכולתי לשנות כלום. הכול מקרה, מקרה, מקרה", אומרת להמן- כהן פרירא, שהגשימה אחרי המלחמה את חלומם מלפניה: עלתה לארץ, הקימה בית ומשפחה, ילדה ארבעה ילדים, שמהם יש לה עשרה נכדים ו-13 נינים. "היו לי שתי אהבות גדולות בחיים שלי", היא מחייכת. "אני בת מזל כי שני בחורים אהבו אותי מאוד, מאוד, מאוד, מאוד. וגם אני אהבתי אותם אהבה גדולה. פעמיים בחיים, זה אפשרי גם כן". ורק דבר אחד נותר לא פתור: מי שלחה לה ביום חתונתה את יומן האהבה שכתב ספיר.
"בעקבות הזיכרון האבוד", ערוץ 1, יום ד', 25.1, 21:45 (במסגרת "מבט שני"). תסריט ובימוי: בוריס מפציר; צילום: רוני כצנלסון; עריכה: ליליא צווקבנקל; הפקה: צבי שפר. אורך הסרט: 36 דקות "יומני האהבה האבודים", ערוץ יס דוקו בלוויין, יום ד', 25.1, 22:00. תסריט ובימוי: יסמין נובק; צילום: נדב הקסלמן; עריכה: אריק להב-ליבוביץ; קריינות: שרדי ג'בארין, תמר קינן; מוזיקה מקורית: דפנה קינן; הפקה: אילון רצ'קובסקי, יוסי עוזרד, גיא יקואל, נועה ליפשיץ. אורך הסרט: 52 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: סאנסט פארק

ביקורת קולנוע: היורשים

ביקורת תיאטרון: קומדיה של טעויות

ביקורת קולנוע: השבוע שלי עם מרילין

ביקורת קולנוע: נערה עם קעקוע דרקון