לקראת שידור: מד מן

הם תכף חוזרים: חבורת "מד מן", הגברים של עולם הפרסום בשדרות מדיסון של שנות ה-60, והנשים שאיתם ושלצדם. הם חוזרים לעונה שלישית שמתרחשת ב-1963 (ולקראת סיומה תגיע לרצח קנדי בנובמבר אותה שנה), וכמו בעונות הקודמות הם מעשנים ושותים, מבריקים ויצירתיים, נואפים ומתככים באותה איכותיות ובאותו סגנון עשיר ומדויק עד הפרט האחרון, שנהפכו לסימן ההיכר של הסדרה בעבר. העונה הנוכחית מתחילה בהריון - של בטי, אשתו היפהפייה של גיבור הסדרה דון דרייפר. אבל גם של אמו של דון, ובפלאש בק משולב לחלוטין במציאות הריונה של אשתו, הוא נזכר בנסיבות לידתו שאותן הוא מעדיף לשכוח. וכך, כבר ברגעי הפתיחה של ההתחלה החדשה - מכל הבחינות - נמהל גם משהו מהאפלולית המעכירה את נפשו ואת חייו של דון, האיש שלכאורה יש לו הכול. לכאורה. ככה זה מתחיל וככה, באיזונים עלילתיים שונים, בצילום ובעריכה מרהיבים, זה נמשך. בטי רוצה שהילדה תיוולד לבית שבו "הכול יהיה מושלם", מה שקצת קשה נוכח העובדה שאביה המזדקן הולך ונעשה סנילי, אחיה מנסה לעשות קומבינות רכוש על חשבונו, יש בעיות עם הבת הבכורה ודון השרמנטי ממשיך לבגוד בה פשוט כי הוא יכול, למרות שכהגדרתו, "אני מגיע שוב ושוב למקומות חדשים ומגלה שכבר הייתי שם".


בסוכנות הפרסום "סטרלינג קופר" מפוטר ראש אגף התקציבים ושני צעירים מתמנים במקומו לחלוק את המשרה (ולהתחרות זה בזה). מלחמת מוחות הקריאטיב סביב דרישותיהם של לקוחות שונים ממשיכה לספק הצצה אותנטית לעולם הפרסום האמריקני של אותה תקופה. ישנם מאבקי כוחות סמויים וגלויים בין העובדים האמריקנים לבוסים הבריטים החדשים ומאבקים פנימיים בין העובדים. הארט דיירקטור עושה צעדים ראשונים אל מחוץ לארון. פגי, הקופירייטרית היחידה במשרד, מנסה ליצור לעצמה חיים מחוץ לעבודה. מנהלת המשרד ג'ואן ממשיכה לתכך בסקסיות מתפרצת, וכולם שותים ומעשנים כאילו אלכוהול וניקוטין הם ויטמין סי ואומגה-3. מתיו וויינר וצוות הכותבים המוכשר שלו ממשיכים לרקוח עלילות אמינות ומעניינות, שהן מתוחכמות מבלי להעיק ומבריקות מבלי לסנוור. צוות המעצבים, הסטייליסטים והצלמים של הסדרה ממשיך בעקביות ליצור עולם מדויק עד לאביזר הקטן ביותר שזוכה לשימוש החטוף ביותר, ואין ספק שהעיצוב והצילום גם הם שחקני מפתח בסדרה. וויינר וצוותו ממשיכים גם לפתח בתבונה את הדמויות, שממשיכות גם בעונה השלישית של הסדרה להיות מורכבות, מרתקות וכובשות, כמובן גם בזכות עבודת השחקנים המצוינת. כולן ממשיכות לסקרן ולעניין, אף אחת מהן אינה מתחילה לעצבן, להימאס או לעייף אפילו קצת.


ולמרות שכבר נכתבו המון מילים משבחות על וויינר ועל מורשת האיכות הטלוויזיונית שהביא מבית היוצר של "הסופרנוס", שם היה תסריטאי ומפיק בפועל, יש בהחלט מקום להתפעל שוב - לכבוד העונה השלישית - מאיכויות הסדרה המלוטשת הזו. במציאות טלוויזיונית רוויית תוכניות ריאליטי צהבהבות-עד-משמימות ושעשועונים מקושקשים, "מד מן" היא ההוכחה שאפשר בהחלט גם אחרת, ואף לאורך זמן ועונות. הדיאלוגים המשובחים בשפה שנכונה לזמן, למקום ולדוברים. העריכה הקצבית שלעולם אינה עצבנית או קופצנית. הקצב הנכון. הסגנון. קווי העלילה המצטלבים, מתכתבים ומקבילים. הדמויות המקסימות, הפגומות כל אחת בדרכה. התחכום. היכולת להעביר מסרים בעידון, כבדרך אגב (בניגוד לשיטת הפטיש בראש) ולחשוף כיעור באמצעות יופי ואסתטיקה. האנושיות. האירוניה. ההומור הדק. הקריצות לעולם הפרסום דאז. הכול ביחד, וכל דבר לחוד. לא פלא שהם זכו בספטמבר האחרון בפרס האמי כסדרת הדרמה הטובה ביותר. ורק דבר אחד מרגיז אותי ב"מד מן": שעונותיה של הסדרה, גם החדשה שמתחילה עכשיו, מונות 13 פרקים בלבד. זה פשוט נגמר מהר מדי.
"מד מן", סדרת דרמה, ערוץ הוט 3 בכבלים, ימי שבת, 22:00, החל מ-21.11. עונה 3, 13, פרקים. יוצר, מפיק ותסריטאי ראשי: מתיו וויינר. משתתפים: ג'ון האם, אליזבט מוס, ג'ניוארי ג'ונס, ג'ון סלטרי, וינסנט קרטרייזר, כריסטינה הנדריקס ואחרים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: ינטל

לקראת שידור: בדרך הביתה

ביקורת קולנוע: חמש שעות מפריז

ביקורת ספר: ילדי המלך

ביקורת ספר: ילד 44

ביקורת ספר: סביבת עבודה עם מכונת אספרסו