לקראת שידור: מותר להיות סנטימנטלי

המוזיקאי נתן סלור מעיד על עצמו כי שנים רבות השתדל להתרחק מתוויות השייכות של ייחוסו המשפחתי. אחרי הכול, קשה להיות מוזיקאי מתחיל כשאתה הנכד של נתן אלתרמן והבן של תרצה אתר. אבל גם במקרה שלו הזמן, הגיל והאבהות עשו את שלהם, וסלור מצא את עצמו שואל, מחפש, מפשפש ובעיקר - מבקש לדעת, להכיר. בסרט שיוקרן ביום ה' (14.6) בערוץ 1 מספר סלור על התהליך הזה שעבר עליו ועל התאוצה שצבר כשעבר לדירתו הנוכחית ופתח חבילת מכתבים שהייתה בארגז ירושה משפחתית שקיבל ולא נגע בו שנים, וביניהם מצא גם את הצוואה שכתב סבו באמבולנס בדרכו לבית החולים איכילוב ב-1970 (ובה ביקש להיקבר בין יהודים מהשורה, בלי הספדים, ולהפריש רבע מההכנסות - אם יהיו - מיצירותיו לאהובתו צילה בינדר). "כל חיי גדלתי בצל ההערצה שרחשו לו כולם, ובחרתי להתרחק", מספר סלור. "היום יש בי הכוח להתקרב". וזה מה שהוא עושה בסרט הזה, המתעד את מסע ההיכרות שלו עם סבו. סלור בונה במהלך המסע תמונת פסיפס של סבו, המשורר שלא מפסיק להיות רלוונטי, לגעת ולדבר אלינו, המשורר שניסח קווי יסוד בישראליות של חברה, מדינה ודור, שהיה איש מורכב להפליא, גאון ואמן של רעיונות ומילים, דמות גדולה מהחיים שאכן הטילה צל ענק. סלור מתחיל את המסע בארכיון אלתרמן, נובר בין כתבי יד ישנים ותמונות מפעם. בתמונות הוא מופתע לראות עד כמה צילה בינדר בולטת וסבו עושה רושם של נהנתן. המשולש נתן אלתרמן - רחל מרכוס - צילה בינדר הוא מהמשולשים המיתולוגיים ביותר שהיו כאן. אלתרמן, מזכיר הנכד שנולד שנתיים אחרי מות הסב בגיל 59 וחצי, היה נשוי לשחקנית רחל מרכוס והתאהב במאיירת צילה בינדר, שהתאהבה בו בהיותה בת 19 בלבד, שלוש שנים אחרי שנישא למרכוס. הרומן במקביל לנישואים נמשך כל חייו, בידיעת כל הצדדים וגם רבים אחרים, ביניהם גם בתו היחידה של אלתרמן ואמו של סלור, המשוררת תרצה אתר. סלור מבקר ומשוחח עם שתי בנות דוד של אלתרמן שגרו באותו בניין בו גר עם אשתו ובתו, חנה גורדון ואורה טבת. חוקר הספרות פרופ' דן לאור, העוסק כבר עשור בכתיבת הביוגרפיה של אלתרמן, מגדיר אותו, בין השאר, "בוהמיין לא שגרתי מצד אחד וחלק מחמולה משפחתית מצד שני". המשורר חיים גורי מספר איך פנה אליו עם שיריו, מראה לסלור הקדשה שכתב לו אלתרמן ומגדיר: "היו לו מצבים נפלאים של נשגבות ומצבים לא קלים של שכרות. לפעמים כוסית אחת של קוניאק הבדילה בין ד"ר ג'קיל למיסטר הייד". סלור משוחח גם עם אחייניו של אלתרמן, שני ילדיה של אחותו, לאה, אשר מספרים על דוד שהיה בשבילם נגיש וקרוב ו"ידע לצחוק למרות שלא היה עליז במיוחד". פרופ' אריאל הירשפלד מסביר מדוע אלתרמן כה אהוב עד היום ואומר, בין היתר, "הוא יצר מין קוקטייל, זנב טווס מורכב נורא. הוא כתב דברים שנודפים תמיד המון יושן שנתפס כחדש", ואולי נהפך כה אהוב כי "עולם היהודים שהגיעו הנה הוא קרעים-קרעים של דברים ישנים". המו"ל צבי זמורה, בנו של המו"ל ישראל זמורה שהוציא את ספרי השירה של אלתרמן, מראה לסלור את יומנו של אביו, שבו כתב על אלתרמן. כתיבת היומן נפסקה, הוא מספר, לאחר שאלתרמן איים על אביו ב"ברוגז" אם לא יפסיק, כי לא אהב שכותבים עליו. השחקנית חנה מרון, שאלתרמן הוא שהציע לה את השם "מרון", מספרת על תפקידה במחזה "פונדק הרוחות" שאלתרמן כתב, ועל "שיר הפונדקית" שבמחזה, ושולפת ביקורת קטלנית עליה שכתב חיים גמזו ומכתב תשובה מתנגח-מגן שפרסם אלתרמן. המלחין נחום היימן, שהלחין שירים רבים של אלתרמן, מספר איך נחשף לכתיבה של אלתרמן ב"טור השביעי" שפרסם כל שבוע בעיתון דבר, ומשמיע לחן חדש שחיבר לעוד אחד משירי אלתרמן. "מצאתי בינינו המון קווים משותפים", אומר היימן לסלור, "אהבת יין, אהבת נשים, אהבת הארץ". השחקן עודד קוטלר, שהיה בעלה הראשון של תרצה אתר, מספר לבנה על האישה שהוא הכיר, המשוררת הצעירה והמוכשרת שרצתה להיות שחקנית. סלור מספר על היום שלפני מותה, כשלקחה אותו מהגן והוא בן חמש וחצי והיא רצה לכביש לתפוס מונית ונפגעה ממכונית חולפת. את הפקק שנוצר בשדרות נורדאו הוא זוכר, אבל את קולה, הוא אומר - אינו זוכר. יש לו - והוא משמיע - הקלטה שלה שרה את "אליפלט", שיר שכתב אלתרמן ללהקת גייסות השריון כשאתר התקבלה ללהקה. קוטלר מספר על המפגש ועל ההתאהבות באתר על הבמה, על כך שהיו בה "דברים קוטביים מאוד". בינה לבין אביה, הוא מעיד, היה "דיאלוג של שני משוררים". הוא מספר על שהותם בניו יורק, על המשבר של אתר שם ובואו של אלתרמן, שלקח אותה בחזרה הביתה מיד. והם מספרים על "שיר משמר" שכתב אלתרמן בעקבות זאת, ועל "שיר הנשמרת" שכתבה לו לימים בתשובה. לאורך כל הסרט, ברקע, ביסוד, מסביב ובמרכז, נמצאים שירים שונים ונפלאים של אלתרמן. מילים נוגעות, מגדירות, נוקבות, מלטפות; משפטים של אהבה ועוצמה, נחישות וכאב, געגוע ויופי; שיקופי מציאות וזמן, אמירות חברתיות ופוליטיות, תובנות אישיות ופילוסופיות. "מצאתי שלכל אחד אלתרמן שלו", מסכם בסופו של הסרט סלור. "לא בטוח שמצאתי את שלי".
"מותר להיות סנטימנטלי, נתן בעקבות אלתרמן", ערוץ 1, יום ה', 14.6, 21:30. בימוי: רות ולק; צילום: אוהד מילשטיין, בנימין חירם, יוסי אבירם; עריכה: רונית פורת; תחקיר: סיוון שור; עורכי תוכן: אסף גלאי, שאול בצר; הפקה: שאול בצר, אנטנה הפקות. אורך הסרט: 54 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: מה זה פינקלר

לא ביום ולא בלילה: ליה קניג סוגרת מעגל

ביקורת קולנוע: גברים בשחור 3

ביקורת תיאטרון: מרי סטיוארט

ביקורת ספר: אחות

ביקורת תיאטרון: כמעט נורמלי