לקראת שידור: מטען הכאב

ביום א' (7.3) יוקרן בערוץ יס סטארס מוביס 1 בלוויין הסרט המועמד לפרס האוסקר שיוענק שעות אחדות אחר כך בלוס אנג'לס, "מטען הכאב" של הבמאית קתרין ביגאלו. הסרט, העוסק ביחידת חבלנים בצבא האמריקני המשרתת בעיראק, הוא סרט רב עוצמה, מותח, נוגע, מעורר מחשבה ובקיצור - סרט מצוין. "מטען הכאב" הוא לכאורה סיפור קטן, מינימליסטי, לא מתחכם: יחידת עילית של חבלנים שבמרכזה שלושה לוחמים וקורותיהם, בעיקר במהלך כ-40 ימי שירות בעיראק. מין יומן אירועים, דו"ח מבצעי שכולל הרבה פעילות מבצעית ועוד אירועים ספורים בשוליה. לכאורה, זה הכול. אבל רק לכאורה. בעצם זהו סיפור על מה שמלחמה עושה לאנשים, במקרה הזה המלחמה של האמריקנים בעיראק, זו שהשפעותיה והשלכותיה על החברה האמריקנית טרם זכו להכרה, לטיפול, לתיעוד או לדיון ממשי. זהו סיפור מלחמה, סיפור אקשן, סיפור אנושי, סיפור תרבותי, סיפור על אחוות גברים, על מקצוענות, על קירבה עד כדי סיכון חיים וריחוק שאינו מאפשר קרבה נפשית אמיתית, סיפור על תעוזה והסתכנות, על טשטוש הגבול שבין אומץ לטירוף, בין מסירות להתמכרות. מרק בואל, התסריטאי שעל שמו רשומה אחת מתשע המועמדויות של הסרט לאוסקר - מועמדויות הכוללות את כל הקטגוריות החשובות, וביניהן גם סרט השנה, במאית, צלם, ושחקן ראשי - ושבביתו יש כבר מדף עמוס (ובצדק) בפרסים על התסריט הזה, ביסס אותו על חוויותיו ורשמיו כשהתלווה ליחידת חבלנים כזו בעיראק. הוא כתב תסריט מהודק, מדויק, חד ומשכנע. בידיה של ביגאלו (שחתומה על סרטי פעולה קודמים כמו "פלדה כחולה") נהפך התסריט של בול לסרט עוצר נשימה, מרתק וטעון, סרט שגיבוריו הקמצנים במילים אומרים כל כך הרבה; סרט שמדיף אותנטיות ואינו נותן לצופה מנוח, לא בעת הצפייה ולא הרבה אחריה.

הרבה זמן לא ראיתי סרט ש-131 דקותיו חלפו כה מהר, ואף לא אחת מהן הייתה מיותרת. עם התסריט של בואל ביד והמצלמה של ארי אקרויד לצדה, ביגאלו מנווטת את הסרט מאיום פצצה אחד למשנהו, ממטען למטען בקצב הנכון. היא מצליחה להימנע ממלכודות קיטש וסנטימנטליות דביקה שאליהן נופלים לא אחת סרטי מלחמה וגבורה, ולכוון את גיבוריה בריאליזם, שאינו שיפוטי ואינו נוקט עמדה, למחוזות אנושיים בלבד. הסרט פותח במוטו "המלחמה היא סם". הגיבור המרכזי, החבלן חסר הפחדים והמעצורים סמל וויליאם ג'יימס בגילומו הנפלא של ג'רמי רנר (המועמד לאוסקר), מוכיח עד כמה זה ככה ושוב - בלי ליפול להגזמות, קלישאות ושטויות. הוא הלוחם הנועז, זה שתמיד שומר על קור רוח, יצירתי, מאלתר, המנהיג העשוי ללא חת. הוא מכור למשימה, לריגוש, לאדרנלין, וכל הזמן צריך להגביר מינונים כדי לבוא על סיפוקו. ובהיותו לגמרי לא טיפש, הוא יודע בדיוק איפה הוא משלם את המחיר. בסצנה נוגעת ללב במיוחד, הוא מסביר לבנו התינוק המתלהב ממובייל, איך בגיל צעיר כזה יש כל כך הרבה דברים שגורמים הנאה, כל כך הרבה דברים שמעוררים התלהבות. ככל שאתה מתבגר, הוא מסביר לפעוט החייכן, ככה הולכים ומתמעטים הדברים שאתה אוהב, שגורמים לך הנאה, עד שבסוף אתה נשאר עם אחד או שניים. אחד, הוא נמלך בדעתו. כל השחקנים בסרט עושים עבודה מעולה, ובמיוחד השלישייה המובילה ובראשה רנר כג'יימס חסר הגבולות, אנתוני מאקי כסנבורן המקצוען, האחראי, שרואה את המציאות כמו שהיא ופוחד ממה שהיא עושה לו, ובריאן גרהטי כאלדרידג', הטירון בחבורה שפוחד מהכול, ואולי יותר מכל הוא פוחד מהפחד. ביגאלו, בעזרת הצלם והעורך (ושאר אנשי הצוות הטכני), מצליחה ליצור סרט מלחמה מותח ומפחיד באופן משכנע מבלי להיות דוחה ומגעיל ברמות שמסיטות את תשומת הלב מעיקר לטפל. דומה שבכל מקום שבו הייתה התלבטות לגבי מינונים, ביגאלו בחרה באופציה המינימליסטית והוכיחה שוב את נכונותה של האמרה הידועה - פחות זה יותר.
שורה תחתונה:
סרט מצוין, חוויה קולנועית מותחת, מרגשת ומעוררת מחשבה.
"מטען הכאב", דרמת מלחמה, ארה"ב, ערוץ יס סטארס מוביס 1, יום א', 7.3, 21:30. תסריט: מרק בואל; בימוי: קתרין ביגאלו; צילום: בארי אקרויד; משתתפים: ג'רמי רנר, אנתוני מאקי, בריאן גרהאטי, גאי פירס, ראלף פיינס, אוונג'לין לילי ואחרים. 131 דקות עוד על תרבות ובידור: