לקראת שידור: מיכאיל גורבצ'וב

הסרט "מיכאיל גורבצ'וב" שיוקרן ביום ג' (27.12) בערוץ 8 בכבלים הוא סרט דיוקן. ככזה הוא נועד לשרטט לצופים קווים לדמותו של האיש שנולד בכפר קטן בדרום הקווקאז, נהפך למזכיר המפלגה הקומוניסטית ובהמשך לנשיא ברית המועצות, האיש שחולל את הפרסטרויקה, אך בהמשך שילם את מחיר התמורות המהירות ואולץ להתפטר מתפקידו בפוטש שהביא להתפרקות ברית המועצות. 20 שנה אחרי ההתפטרות ההיא והתפרקותה של המעצמה הקומוניסטית מבקשת יוצרת הסרט לא רק להאיר את דמותו של האיש, אלא גם למקם את המנהיג ברצף ההיסטוריה. התמזל מזלה של היוצרת, גוליה מירזואבה, שנשוא סרטה היה זמין ואף שיתף עימה פעולה בהרחבה ושלרשותה עמד מאגר גדול של חומרי ארכיון מצולמים. מירזואבה משתמשת באלה בהרחבה, אבל לא באפקטיביות רבה. כקולנוענית היא הוציאה תחת ידיה סרט סטנדרטי עד מאכזב משהו, שבנוי משילוב בין קטעי ארכיון לראיון שהעניק לה גורבצ'וב לסרט. היא מאפשרת לו להוביל את המסע אחורה בזמן, לצד הבעת דעותיו ופרשנויותיו את האירועים, ונסמכת רק על זה. התוצאה היא שכתיעוד ביוגרפי-היסטורי זהו מסמך לוקה מאוד בחסר, המוצג בצורה חלקית ולא מסודרת, ודומה יותר לשורת אנקדוטות מהעבר שהגיבור נזכר בהן מאשר למסמך תיעודי. גם כעיתונאית מראיינת מירזואבה לא מתעלה. למעט התבטאות או שתיים חריפות על יריבו, בוריס ילצין, וכמה מילות חיבובים לרעייתו המנוחה ראיסה, הראיון עם גורבצ'וב לא רק שאינו מסעיר או מפתיע, הוא מכיל ברובו אמירות צפויות, סטנדרטיות, סיסמאותיות לפעמים ולעיתים אף קלישאתיות. בכל קטעי הראיון גורבצ'וב יושב באותה פוזה, מצולם מאותה זווית (ממש רדיו מצולם של פעם), ספון בחדר קדורני, נטול סממנים אישיים, המקרין כולו עליבות. טון דיבורו, רוב הזמן, שקול ומדוד (הוא מעיד על עצמו שהוא יודע לשמור על קור רוח) עד מרדים, בשונה מחיתוך דיבורו של המתורגמן לצרפתית, שמזמזם מעליו שוב ושוב באינטונציות שנעדרות מדיבורו של גורבצ'וב המתנסר ברקע. בקטעי הראיון גורבצ'וב בן ה-80 לבוש ברישול ונראה מרופט, ניגוד בולט לדמותו כמנהיג מחויט, ואפילו בניגוד לדמותו הציבורית כיום, המופיעה בקטעים מאירועים עכשוויים שונים, בהם הוא מקפיד על הופעה מסודרת (למשל במשרדו המהודר, תחת תמונת הפורטרט הצופייה של ראיסה). אבל מתוך הבחירות שלו על מה ואיך לדבר, ברור שהוא השולט והמנווט בראיון הזה. אז הוא מספר קצת על הוריו (אמו לא רצתה להינשא לאביו והנישואים נכפו עליה), על סביו משני הצדדים (אחד ישב בכלא על לא עוול בכפו, והשני נשלח למחנה כפייה בסיביר); על המשפחה החקלאית הפשוטה שהיו, וכרטיס הכניסה ש"תת הייחוס" הזה הקנה לו לאוניברסיטת מוסקבה. הוא מספר על תחנות בדרכו לצמרת המפלגה, על השתלשלות אירועים שונים, על דברים שעשה, שהבין לדבריו, ומאיית בעצם את הסימביוזה שלו עם המדינה - לתפיסתו. "הקדשתי למדינה את כל כוחותיי", הוא מצהיר, וגם: "אני בא מהעם והדבר הכי חשוב בשבילי הוא גורל העם". את אשתו המנוחה ראיסה הוא מגדיר "אישה מדהימה. חבל שהלכה ככה בפתאומיות". הוא מעיד שהייתה אישה ישרה וישירה מאוד, ישרה יותר ממנו (אבל, הוא ממהר להבהיר, החיים הפוליטיים אילצו אותו לשקר). "מעולם לא דיברנו על אהבה", הוא אומר, "לא הצהרנו הצהרות גדולות". אבל הוא מעיד שהייתה חברה טובה, רעיה נאמנה ושיכול היה לסמוך עליה בצורה עיוורת. כשהוא מתייחס לבוריס ילצין, שלוותו המונוטונית נסדקת. "הוא אדם שפל. אני לא יודע אם יש שפל ממנו", הוא פוסק ומפרש: "בשביל ילצין הדבר החשוב ביותר איננו אהבת אישה, אלא אהבת השלטון. השלטון הוא כמו סם בשבילו". בהמשך הוא מנתח ומסביר שילצין שיחק משחק כפול, שרצה בפירוק ברית המועצות, שמילא תפקיד מרכזי בפוטש והפגין פחדנות בצעדיו. באחד השלבים שהוא מתאר הוא קובע שילצין "רצה להיפטר מגורבצ'וב, אבל לא היה לו אומץ". כן, פה ושם לאורך הראיון הוא גולש לדיבור על עצמו בגוף שלישי. כך גם כשהוא מתאר, מנקודת ראותו, את מהלך פירוק ברית המועצות: "הם הקריבו את המדינה כדי להעיף את גורבצ'וב מהקרמלין". אמירות כאלה מהבהבות מעל פני השטח של הסרט, המתנהל רוב הזמן במונוטוניות.
"מיכאיל גורבצ'וב", ערוץ 8 בכבלים, יום ג', 27.12, 21:35. הפקה של ארטה-פרנס, סרטה של גוליה מיראזובה. צילום: אלכסיי מורוזוב, דימיטרי קבקוב, אוליבייה שמבון; עריכה: ג'יזל ראפ-מייכלר. אורך הסרט: 54 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: אסיר בלב העיר

ביקורת ספר: הביקור

ביקורת תיאטרון: אמא שלו

ביקורת קולנוע: אלוהי הקטל

ביקורת תיאטרון: אחים בדם