לקראת שידור: מסיבת סיום במיסיסיפי

סרטו של פול זלצמן "מסיבת סיום במיסיסיפי" (שמן הראוי היה לקרוא לו בעברית "נשף סיום במיסיסיפי", כי בכך עוסק הסרט והמושג מוכר ומקובל גם אצלנו כבר שנים), עוסק בנשף סיום התיכון של העיירה צ'רלסטון, עיירה קטנה במיסיסיפי שבדרום ארצות הברית. שני דברים יוצאי דופן בעיירה, בתיכון ובנשף המסוים הזה, הנשף של שנת 2008: האחד, שהיוזמה לעשות בו היסטוריה באה מכוכב הקולנוע מורגן פרימן, והשני והעיקרי - שהוא אכן עשה היסטוריה. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות התיכון והעיירה שנערך נשף משותף לשחורים ולבנים. קשה להאמין שכ-50 שנה אחרי שנכנסו לתוקפם חוקים האוסרים על הפרדה גזעית בארצות הברית, זו עדיין ממשיכה להתקיים בה בעצם במקומות שונים, במין הסכמה שבשתיקה מכל הצדדים. קשה להאמין, ואולי בעצם קשה יותר לקבל שאלה הם פני הדברים במה שנתפס בעינינו כעולם הנאור, שהרי גם אנחנו חלק מאותו עולם נאור. ואם זה ככה, אז אולי בעצם אותה הגברת, בשינוי אדרת, מתקיימת לה גם כאן בתוכנו. ובמקום שהגזענות תתבטא בשחורים ולבנים היא מאויתת נגיד, באשכנזים ומזרחיים, יהודים וערבים וכיוצא באלה תגיות שלפעמים מעוורות אנשים מלראות אחרים כבני אדם. ובחזרה לסרט. כוכב הקולנוע זוכה האוסקר מורגן פרימן גדל אצל סבתו בצ'רלסטון שבמיסיסיפי עד גיל שש וחצי בערך. מבחינתו, זהו מחוז ילדות. מחוז ילדות שבתיכון המקומי שלו השתמר כל השנים נוהג, שחלק ממקבליו מכנים מסורת, של נשפי סיום נפרדים לתלמידים שחורים ולתלמידים לבנים. זה התחיל עוד בימים רחוקים של הפרדה גזעית, אבל איכשהו נמשך גם הרבה אחרי שהחוק הורה על אינטגרציה (1954) והתיכון בצ'רלסטון פתח את שעריו (באיחור מרשים, ב-1970) בפני שחורים, שלומדים בו היום ביחד עם לבנים. יחס התלמידים היום, אגב, הוא כ-70 אחוז שחורים לעומת 30 אחוז לבנים. אוכלוסיית תלמידי התיכון כולה מונה קצת יותר מ-400 תלמידים. פרימן, שחי באותה ארץ אבל בעולם אחר, לא שכח מאין בא ולא התבלבל, כך מתברר, ממעמדו המנצנץ ככוכב. הוא מגלה אחריות חברתית ומתברר כי כבר ב-1997 ניסה לפתות את תלמידי (והורי, גם הם מעורבים בפעילות חברתית) בית הספר לבטל את ההפרדה בנשפים, שריח רע של גזענות נודף ממנה. הוא הציע לממן את הנשף - בתנאי שיהיה משותף. הצעתו זכתה אז להתעלמות.


הסרט עוקב אחרי ניסיונו השני, הפעם ממש לא מזמן, בנשף של מחזור 2008. הצעתו הייתה זהה: הוא יממן את הנשף בתנאי שיהיה אחד ומשותף לכול. הוא מגיע למפגש עם תלמידי שכבת השמיניסטים בראשית שנת הלימודים ומעלה את הצעתו, שהיא בעצם הצעה לעשות היסטוריה, לחולל שינוי אמיתי. במבט מהצד זה כמעט בלתי נתפס שבאותה שנה שבה רץ ברק אובמה לנשיאות וניצח, עדיין התלבטו בתיכון, עמוק בלב הדרום, אם לרקוד שחורים לצד לבנים בנשף סיום התיכון. הסרט מביא התבטאויות והגיגים של התלמידים, של אחדים מהמורים ומההורים, בדרך לשינוי הקטן-ענק. ישנם ההתרגשות וההיסוס, החששות והמעצורים, הזרמים שמתחת לפני השטח והתכנונים הגלויים, ישנן דעות קדומות, ציפיות ותקוות, ויותר מכול ישנה חבית חומר הנפץ של הגזענות. וזו זולגת ודולפת על פני השטח, מתפרצת לעתים, מתלקחת פה ושם (למשל בריב בין שתי תלמידות, שחורה ולבנה, שכמעט נהפך למלחמת עולם), נחשפת בשורה של גורמים קטנים ויומיומיים, באטימות, בסגירות ובבורות מתסכלת. זה ככה כי זה ככה - הוא הטיעון השגור בפי יותר מדי אנשים, לבנים ושחורים, בעיירה הקטנה הזו, שאולי רק לבודדים בה יש באמת כוונות רעות, אבל כמעט אף אחד אינו מפגין מיוזמתו כוונות טובות ונחוץ מישהו מבחוץ - פרימן - שיבוא ויניע אותם לעשות מעשה. זה סרט שמטיל אור מסנוור ומכאיב על נקודה כעורה בהוויה החברתית האמריקנית. כן, מחזור 2008 בתיכון צ'רלסטון עשה היסטוריה וערך נשף משותף, והיו בו כמקובל בנשפים הללו המון שמלות מגוחכות ובנים מטורזנים בחליפות טוקסידו מבגרות, לימוזינות ארוכות והורים דומעים ומצלמים, אבל בדרך לשם היה גם נשף נפרד נוסף רק ללבנים, היו הרבה אמירות גלויות ובוטות שהבהירו שהדרך לשינוי אמיתי עוד ארוכה, הייתה תלמידה מצטיינת אחת שחורה שהייתה משוכנעת כי תואר מצטיינת המחזור נגזל ממנה בגלל צבע עורה, וכן הלאה וכן הלאה. שתי הערות נוספות לגבי הסרט מאיר העיניים הזה, שהן פועל יוצא מהסיפור המתועד בו, אבל לא קשורות ישירות ללב העניין: 1. בסופו של דבר, הנשף שמימן פרימן נראה כמו כל נשף סיום תיכון ממוצע אחר באמריקה (לא מדובר בבית ספר פרטי בניו יורק או בבוורלי הילס) ולא נשפך כאן כסף על פעלולים או על שואו גרנדיוזי. כלומר, הפיתוי היה בעיקר של כוכב פעיל חברתית שהזמין חבורה של ילדים משום מקום לעשות היסטוריה, ולא פיתוי של הנשף הכי-הכי שהיה אי פעם. 2. חלק ניכר מהתלמידים בסרט הם שמנים - הוכחה ממשית, גם אם איש לא התכוון להפנות אליה זרקור, למגפה של השמנת יתר בקרב בני נוער באמריקה ובעולם המערבי בכלל. עוד שתי נקודות למחשבה, האחת מעודדת והשנייה מבהילה, בסרט שכולו מעורר מחשבה.
"מסיבת סיום במיסיסיפי", יום ג', 2.2, 22:00, ערוץ יס דוקו בלוויין. הפקה מבית HBO; תסריט ובימוי: פול זלצמן עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: חיוך של דולפין

ביקורת תיאטרון: ימי שלישי עם מורי

ביקורת ספר: אוניית המגדלור

ביקורת תיאטרון: כסף עובר ושווא

ביקורת קולנוע: זה מסובך