לקראת שידור: מעשה בתקליט

יענקלה רוטבליט, חברו של שמוליק קראוס ושותפו לשורה ארוכה של שירים שנצרבו לאורך שנים בפסקול הישראליות, הוא שמגדיר את קראוס בצלילות עשירה-דייקנית בסופו של הסרט "מעשה בתקליט", שיוקרן ביום א' (25.3) בערוץ 1 (במסגרת רצועת "הסיפור האמיתי"): "שמוליק הוא אמן שהוא גם מחונן וגם מקולל". ובכך הוא מגדיר וממצה, ולו במעט, ובאהבה ניכרת, את מה שעובר המוזיקאי המוכשר הזה במהלך הקלטת אלבומו האחרון, "יום רודף יום", שרוטבליט כתב את מילות שיריו ואשר מתועדת בסרט. "שמוליק הוא פרא", מפענח קצת רוטבליט, "הקריירה שלו היא תוצר לוואי של חייו, הוא חי את חייו ועושה מוזיקה". והקריירה הזו העשירה מאוד את המוזיקה הישראלית והשפיעה עליה. תחשבו על "החלונות הגבוהים" ושירי מרים ילן שטקליס, תיזכרו ב"בלדה לעוזב קיבוץ", "בית הערבה", "זה קורה", "כשאת בוכה את לא יפה" ועוד המון אחרים. סרטה של יסמין הדס ליפשיץ, "מעשה בתקליט", הוא גם קצת שיטוט במנהרת הזמן המוזיקלית הזו של קראוס, כי הוא מעוטר בשורה של קטעי ארכיון מימים אחרים ורחוקים, של קראוס עם ג'וזי כץ ואריק איינשטיין, עם אורי זוהר והרכב טנגו, לבדו ועם מוזיקאים אחרים. רוטבליט מספר על המפגש הראשון עם קראוס, ב-1970, כשקראוס גר באותה דירה באותו בית בתל אביב שבה הוא מתגורר גם בעת צילומי הסרט, לשם הגיע כדי לעבוד על "בלדה לעוזב קיבוץ" ושבה, על המרפסת, טבע אורי זוהר את השם "החלונות הגבוהים" להרכב של קראוס עם אריק איינשטיין וג'וזי כץ. רוטבליט מסביר את היצירה ארוכת השנים עם קראוס - "בגלל החברות היצירה יותר שלמה" - ומלווה את הפקת האלבום "יום רודף יום", ואת הסרט כולו (הוא גם שותף להפקה) כמעין מתווך בין קראוס לעולם שמחוץ לבועת המוזיקה, בין החיים לאמן הנסחף ונבלע ביצירתו. העבודה על האלבום נעשתה בשנים 2001-2002, לפני כעשור, כשקראוס היה בן 67. רוטבליט מספר שכשמאלו לקראוס 60 כתב לו את השיר "64", מתוך הנחה שמהיכרותו את קראוס ואת קצב עשייתו, עד שייכנסו לאולפן קראוס אכן יהיה בן 64. הוא טעה - נדרשו עוד שלוש שנים עד שהפרויקט הבשיל. משה לוי היה המפיק המוזיקלי, ובאולפן נקבצו מיטב הנגנים והמוזיקאים. לצד לוי באו גם מיקי שביב וז'אן פול זימבריס, ש-20 שנה קודם היו שלישיית טנגו ו"לכבוד שמוליק מתאחדים", כפי שאומר שביב. ועוד היו שם עילאי בוטנר ואדם קופלר, מעיין הירשביין (קולות) ומנהל ההקלטות עופר אקרלינג. בין נס קפה בפחית וקרטונים של חלב עמיד, השעות מתרבות ותווים מתחברים למילים, לקולות, לצלילים ולמשפטים. התהליך ארוך, מורכב ומייגע, כמעט בלתי נתפס למי שרק מקשיב אחר כך לשיר המוגמר. ומסביב לאמנות שמיתרגמת לעבודה, החיים ממשיכים לזרום ולחדור. במהלך העבודה על האלבום נרצחה בת אחיו של לוי בפיגוע, ולפתע המילים של רוטבליט - המדגיש כי "התקליט הוא לא על המצב, אבל הוא משתקף בו" - בשיר "יום רודף יום" נטענות משמעות אחרת, נוספת. קראוס עצמו, עם הקול צרוב העשן והחיים, מבודח יום אחד, ביקורתי באחר, מוטרד או חייכני, משתף פעולה או ישנוני, כל כולו במוזיקה ובאלבום. ושירי האלבום, שהסרט מדגיש כל מילה ומשפט - מילולי ומוזיקלי - בהם, מיטיבים לגעת בחיים כאן, לשקף ולהדהד אותם, להביע את מה שכה רבים מרגישים. יסמין הדס ליפשיץ פותחת את הסרט בטיפוס אל דירתו של קראוס, טיפוס מלא צפייה וגם חשש מקראוס. באותה כנות שבה היא מביעה את חששותיה הראשוניים, היא מותירה בסופו של הסרט קטע לא קצר שבו קראוס מתעמת איתה על אופן צילום הסרט - אם לדייק, משתלח בה מילולית באריכות - קטע שמדגים אולי באופן הכי ישיר משהו ממה שעבר עליו. גזירי העיתונים המשובצים בסוף הסרט ומדווחים על אשפוזו הפסיכיאטרי מסמנים באיפוק את נקודת הקצה שאליה הגיע קראוס במסע היצירה שלו, שהיה גם עוד מסע של הרס נפשי.
"מעשה בתקליט", ערוץ 1, יום א', 25.3, 21:45, במסגרת רצועת הסיפור האמיתי. תסריט, בימוי וצילום: יסמין הדס ליפשיץ; צילומי השלמה: אורטל ביטון, ישראל גלאם, אביגיל שפרבר; צילום סטדי קאם: רן אביעד; עריכה: ציפי חורי; עריכת קליפים: מוריה הראל; ייעוץ עריכה: ציפי רז; הפקה: יענקלה רוטבליט, יסמין הדס ליפשיץ. אורך הסט: שעה עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: אנטומיה של היעלמות

ביקורת תיאטרון: סיפור אהבה בשלושה פרקים

ביקורת ספר: אשת הטיגריס

ביקורת קולנוע: קרוב להפליא ורועש להחריד

ביקורת תיאטרון: חוקר פרטי

ביקורת קולנוע: זאת מלחמה