לקראת שידור: משועמם

קיבלתי לצפייה מוקדמת שני פרקים של הסדרה "משועמם" שעולה היום (19.9) בערוץ יס סטארס דרמה בלוויין. אני מודה שצפיתי רק באחד. "משועמם", שדווקא מתהדרת בייחוס של בית היוצר של רשת הכבלים האיכותית HBO, פשוט שעממה אותי. קראתי באינטרנט שהפרק של הסדרה אשר זכה לצפיית שיא בעונתה הראשונה (והביא להודעה שתזכה לעונה שנייה) היה זה ששודר אחרי פרק האיחוד של סיינפלד בסדרה "תרגיע". הצימוד הזה עורר בי הרהורים על כך שלא כל סדרה על כלום, כלומניקים ושאר משועממים שלא עושים בעצם כלום עם עצמם היא עניין מעניין או מצחיק. האמת שלהפך - בודדים המקרים שזה עובד, ע"ע "סיינפלד". זאת ועוד: לא כל סדרה שבמרכזה עומדת דמות שהיא בעצם יוצרה היא בהכרח ערובה להצלחה, עניין או צחוקים. האמת שלהפך - מעטים המקרים שזה עובד טוב, ע"ע "סיינפלד", "תרגיע" ו"המופע של גארי שנדלינג". אפילו ריי רומנו לא גילם את עצמו ממש ב"כולם אוהבים את ריימונד". אבל ב"משועמם" הדמות המרכזית היא של סופר, "יהודי ניו יורקי חדור שנאה עצמית", ששמו ג'ונתן איימז, כשמו של התסריטאי יוצר הסדרה. איימז בסדרה תקוע בכתיבת הרומן השני שלו, ובינתיים מחלטר קצת בכתיבה עיתונאית וקצת בעבודות בילוש לא מוסמכות ולא מקצועיות. חברתו עוזבת אותו בפתח הפרק הראשון, וזו הזדמנות לנקודה ישראלית, למי שלא די לו בהתבכיינות יהודית וודי-אלנית שנוכחת מהרגע הראשון: המובילים הם של "מוישה", ענף שגיבורנו מכריז כשטח כבוש בידי ישראלים שרירנים, ומוביל לאזכור (בשם בלבד) של מבצע אנטבה. לאיימז זה, הגר ומתרוצץ בברוקלין, יש כמובן חבר הכי טוב העונה לשם ריי, שהוא צייר קומיקס שיש לו חברה עם ילדים ומשברים. יש לו גם בוס, עורך מגזין שבו הוא כותב, העונה לשם ג'ורג'. ג'ורג' זה חובב נשים, אלכוהול ומריחואנה, לא בהכרח בסדר הזה. גם איימז, אגב, חובב מריחואנה ואלכוהול (יין לבן, לשם הדיוק) והרגלי הצריכה שלו את שני המוצרים הנ"ל הם הסיבה שחברתו עזבה אותו.


כבר בפרק הראשון אנחנו עדים לכישוריו החריגים של איימז כבלש, הנשכר בידי עלמת חמד היסטרית קלות כדי לאתר את אחותה שנעלמה לה, ככל הנראה עם בריון ברים בעל מבטא בריטי. איימז מגיע לבר שבו עובד הבריון, נחנק עם וויסקי (הוא הרי חובב יין לבן בלבד) כאמצעי לקבל מידע על מקום המסתור של הבריון, חונה בכורסה המתפקדת כלובי של מלון פשפשים, מצליח לצאת מופסד בגדול מהמשימה בגלל השוחד שהוא מפזר, נכנס בעורמה לחדר שבו הבריון מחזיק את האחות הנעלמת כפותה למיטה ומסתגר באמבטיה כשהלה מאיים עליו במצית לכיריים. נו, כן, הומור שכזה, בסגנון עדות החנון האינטלקטואל (והכעור), שבטיפשות אינטליגנטית-עלק גובר על כל צרה. אלא שזה לא ממש מצחיק, ובטח לא דרמטי. אישית כבר קצת נמאס לי מכל הקטע ה"מגניב" של מסטולים למיניהם. "העשב של השכן" עושה את זה מצחיק, אבל לא כל מי שמפלבל עיניים בשמחת מריחואנה אמיתית או מדומה אוטומטית קורע מצחוק. כשטד דנסון עושה את זה כאן, זה סתם נראה די פתטי. בכלל, לא ברור איך דנסון, שחקן מוכשר עם רקורד טלוויזיוני מפואר (תחנה אחרונה מעולה: "דמג'ס" שהוקרנה בכבלים), התגלגל לסדרה הזניחה הזו. מצד שני, לצד סדרות ותפקידים מעולים שעשה, היו לו גם כמה נפילות מהדהדות, אז לכו תדעו. על עמיתיו, ג'ייסון שוורצמן וזאק גליפיאנקיס, אין הרבה מה לומר. שוורצמן מתאמץ להיות גרסה חדשה של וודי אלן, בחוסר הצלחה לטעמי, וגליפיאנקיס נראה כמו דובון בהתהוות, סוג של תואם - חיוור - לטיפוסי ג'ון גודמן.
"משועמם", סדרה קומית אמריקנית, ערוץ יס סטארס דרמה בלוויין, ימי ה' החל מ-19.8, 22:15. הפקה של HBO, יוצר: ג'ונתן איימז; תסריט: ג'ונתן איימז, דוניק קארי, מרטין גרו. משתתפים: ג'ייסון שוורצמן, זאק גליפיאנקיס, טד דנסון, הת'ר ברנס, אוליביה ת'רבי ואחרים עוד על תרבות ובידור:

בשביל מה להרים רגליים עד האוזניים כמו סוס

ביקורת תיאטרון: לרקוד ולעוף

ביקורת קולנוע: זוהי סדום

ביקורת ספר: העזרה

ביקורת תיאטרון: מעגל הגיר הקווקזי