לקראת שידור: משפחה היא משפחה

הקומיקאית האמריקנית רוזי או'דונל עושה כבר שנים הרבה יותר מסתם צחוק שיפה לבריאות. יש לה אג'נדה (כמה בעצם), והיא מקדמת אותה בקומה זקופה ובתוכניות ספיישל דוקומנטריות שונות. ב"משפחה היא משפחה", שיוקרן ביום ד', 24.11 ביס דוקו בלוויין, היא מתייחסת לתא המשפחתי המשתנה ומשנה פנים, מבנה, צורה ומשמעות. בז'רגון המקומי, משפחה אחרת. או'דונל היא גם אישה חכמה, שיודעת היטב כי לפעמים כדי לגרום לאנשים להקשיב למסרים חשובים, צריך לעשות משהו כדי לפתוח להם את האוזניים. ב"משפחה היא משפחה" היא משתמשת באמצעי אולי הכי אפקטיבי שאפשר בהקשר הזה - בילדים. רשות הדיבור בסרט כולו (למעט השירים וקטע אחד קצר שבו היא משוחחת עם אחת מבנותיה) ניתנת לשורה ארוכה של ילדים מקסימים, מתוקים, חכמים, חמודים ובעלי כושר ביטוי מדהים. הם כובשים, תמימים, ישירים, משכנעים ואומרים את הדברים הכי עמוקים, נוגעים ומדויקים בחן בלתי נגמר, בחיוכים מידבקים, בעיניים מלאות אהבה ובאמונה שהעולם הוא פשוט אחלה מקום. לא במקרה הסרט מוגדר כ"חגיגה של רוזי או'דונל". החגיגה מתקיימת גם בעריכה הקצבית, במעברים המוזיקליים, בגרפיקה הצבעונית, בכל דבר. המוטו שנמצא שם כל הזמן הוא השונות. יש מקום לכולם, לכל סוגי המשפחות, והדבר היחיד שקובע הוא תחושת השייכות, הלכידות, האהבה והביטחון שמרגישים מי ששייכים לתא, ולא משנה איך הוא מורכב. כולם מיוצגים - מילדים במשפחות מסורתיות של אבא-אמא-ילדים (ילד אחד או שבעה, לא משנה), דרך ילדים מאומצים, ילדים להורים הומואים או לסביות, ילדים במשפחה חד הורית וכאלה שחיים במשפחה מורחבת; אחים מאומצים וביולוגיים, מהורים שונים, מפונדקאות, מהפריית מבחנה, מה שתרצו. דווקא הקטנים האלה (כולם קטנים, הדוברים הם בני ארבע עד שמונה בערך), הופכים את כל העניין הזה של משפחה, אהבה, חתונה, אחים, להרבה יותר פשוט. "אני אוהבת את האבות שלי, את אח שלי, את התרנגולות שלי ואת הכלב שלי", שחה ילדה בלונדית עם רווח בשיניים ומבט ישיר בעיניים. ג'ינג'ית חמודה אחת מסבירה איך היה לקבל אחות קטנה מאומצת ולמה היה צריך לאמץ אותה. שני חמודים בני שבע בערך מסבירים את תהליך הרבייה שבאמצעותו נוצרים ילדים. זה עניין מדעי, הם מסכימים ביניהם.


ילדה בחולצה רקומה מסבירה שמשפחה זה מי שמשכיבים לישון ומטפלים ואוהבים, ולא משנה אם זה אמא ואבא או דודים או אפילו חברים. ילדה אחרת מספרת שבמשפחה שלה היא נולדה ראשונה, אחריה אומץ האח האמצעי ואז, בגלל שאמא לא יכלה להיכנס להיריון בעצמה, הושתלה בבטנה ביצית מופרית וככה נולד האח הקטן. ילדה סינית מדהימה במיוחד (נראית כבת ארבע) מספרת ומסבירה הכול על אימוצה מסין, כולל המדיניות הסינית של ילד אחד למשפחה (היא אומרת מדיניות בלי להתבלבל, יותר מפעם אחת) שאילצה את הוריה הביולוגיים לוותר עליה למרות שהם אהבו אותה. בלי משפחה מי תהיה, תוהה ילד רציני אחד, מה תהיה? מה תוכל להיות בלי משפחה, הוא שואל ופוסק: מי שבוחר לחיות בלי משפחה, בוחר להיות חצי בן אדם. הם באמת מקסימים וכובשים אחד-אחד. כיף לראות ולשמוע אותם. אז נכון שמדובר בסרט מושקע מאוד, ולכן ודאי הושקעו גם הרבה זמן ואמצעים באיתור ודיבוב מי יודע כמה ילדים עד שנמצאו אלה שנכנסו לסרט (מבין המיליונים הרבים של ילדים בארצות הברית). ונכון גם שילדים תמיד גונבים את ההצגה (כאן הם גונבים אותה אחד מהשני, והשמחה רבה), אבל מעבר לכל הנחמדות והמתיקות של הילדים, זהו סרט פשוט, חכם ואפקטיבי מאוד. הקולאז' הילדותי הצבעוני הזה משרטט תמונה רחבה ומוארת של המושג משפחה, ואם בזכות ההגשה והגישה הללו יותר אנשים יקשיבו, יפנימו, ירחיבו מחשבה, יפתחו את הראש, העיניים והלב - באמת יהיה הרבה יותר טוב.
"משפחה היא משפחה", ערוץ יס-דוקו בלוויין, יום ד' 24.11, 22:00. הפקה של רוזי או'דונל (חגיגה של רוזי או'דונל) ו-HBO עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: הנערה שבעטה בקן צרעות

ביקורת תיאטרון: ארוחה עם אידיוט

ביקורת ספר: חף מפשע

ביקורת תיאטרון: גיבורים

ביקורת קולנוע: תמרה דרו