לקראת שידור: ניר, יש לך בת

סרן ניר לקריף היה בן 26 כשנהרג ביולי 2010, יחד עם עוד חמישה אנשי צוות חיל האוויר, בהתרסקות מסוק יסעור במשימת אימונים ברומניה. בלשון האסונות הלקונית המקומית, הוא הניח אחריו אישה והורים. הבמאית ציפי ביידר מתרגמת בסרטה "ניר, יש לך בת", שיוקרן ביום א' (8.5) בערוץ 10, את העובדות הללו לפנים ולשמות, לאנשים שעולמם נשבר לרסיסים וכל אחד מהם נדרש לאחות את השברים, על פי דרכו. מגי לקריף, אלמנתו הצעירה של ניר שהייתה חברתו מנעורים, מוצאת את עצמה לפתע לבד בחודש הרביעי להריון, זמן קצר לפני מלאת שנה לנישואיהם. "אני מרגישה כמו ילדה בת ארבע שלא מבינה את מושג המוות, לא מסוגלת לקבל אותו", היא אומרת מיד אחרי האסון. "זה נשמע לי מצחיק שלא אראה אותו יותר לעולם. כשגילינו שאנחנו בהריון ניר אמר שהוא רוצה בת, שתהיה מטיסת הטיסנים הראשונה בארץ. באולטרה סאונד הראשון הוא בכה. בגלל זה כל כך קשה לי לדמיין את ההמשך בלעדיו". בחודשים הבאים מגי חוזרת ותוהה, חוזרת ונזכרת, חוזרת ומתלבטת מה ואיך יהיה. היא מראה ספר תהילים קטן שנתנה לניר והוחזר לה אחרי מותו. היא תיתן אותו לתינוקת שתיוולד, היא מחליטה. היא מתלבטת אם ולאן לעזוב את הבית בבסיס תל נוף, ולבסוף מחליטה לעבור לגור מעל הוריה, בביתם בקריית שמונה. "הוא היה גאווה מיוחדת שלי", אומר שמעון מלול, אביה של מגי. "אני מגדיר אותו כמלאך. אי אפשר לבקש חתן יותר טוב". אחותה של מגי, אביבית, משמיעה לה שיר שניר הקליט לכבודה לחתונה, אך בסופו של דבר לא הושמע אז.


הוריו של ניר נפרדו כשהיה בן חמש. דניאלה לקריף, אמו הכאובה, אומרת: "אני ביטלתי את עצמי למען הילד הזה. 26 שנים אתה מגדל ילד, נותן לו את המיטב, ופתאום הוא איננו. בחודש הראשון היה בי כעס נורא. איך עזבת אותי, איך עשית את זה? עכשיו אני בעיקר מבולבלת. אין לי שקט". במהלך החודשים שעוברים דניאלה לקריף מחפשת דרכים להימלט מהכאב, ובין השאר מחליטה לשפץ את ביתה. "כאן כל דבר כל כך מזכיר לי את ניר שהתחלתי לשנות דברים. וכל פעם מחדש זה להתעלף מרוב כאב". רק בסוף הסרט, כשהיא אוחזת בזרועותיה את ירין הפעוטה, מתפשט על פניה היפים חיוך שכולו שמחה. "יש המשך", היא אומרת. יובל לקריף, אביו של ניר, מספר אחרי תום השבעה כי אינו יוצא מביתו בקריית אתא. "אני כל הזמן במחשב, עם תמונות, כותב לו המון. הדרך להתמודד זה הביחד", הוא אומר מוקף בבני משפחתו. "אני לא יודע איך ממשיכים הלאה". האב מצר על כך שלא הרבה לבקר את בנו כשהיה בחיים. "מאז שהוא נהרג אני פה הרבה", הוא מספר. הוא גם זה שאורז לבסוף את תכולת הבית, לקראת העברתה לביתה החדש של מגי בקריית שמונה. "אתמול התרסקתי לחתיכות", הוא מודה. "הייתי פה מהבוקר עד הערב לבד-לבד. כל ארגז זה עוד התרסקות". הוא גם זה שעוזר למגי לפרוק הכול בכתובת החדשה. במיטת בית החולים מראה מגי לירין הזערורית את תמונת האב שלעולם לא תכיר באמת. בבית היא מעטרת את עריסתה בתמונה של ניר. "באמת שאין לי מושג איך אני הולכת לעשות את זה בלעדיו", אומרת מגי. "אם הוא לא היה משאיר אותי בהריון - הייתי הורגת אותו בעצמי", היא אומרת בחיוך עצוב, "כי אם לא ההיריון, מה כן היה נשאר?". ביידר נתנה בסרט את רשות הדיבור במלואה לבני משפחתו של לקריף, שרוחו מרחפת בין כולם, נוכח-נפקד וקושר ביניהם בחוט עבה של כאב. אין קריינות, אין התייחסות ארכנית לעבר, יש הבזקים ספורים ותמציתיים - ללוויה, לרגעי חתונה, זיכרון נעורים, וזהו בערך. הדגש הוא על ההווה, על ההתמודדות עם המציאות החדשה שנכפתה עליהם. ביידר מציגה את סיפורם של שלושת האנשים הקרובים ביותר ללקריף בשמונה החודשים הראשונים שלהם בלעדיו, שמונה חודשים ראשונים שבהם נפער חור ענק בלב כל אחד מהם, והם בכל זאת, כל אחד בדרכו, ממשיכים הלאה.
"ניר, יש לך בת", ערוץ 10, יום א', 8.5, 22:30. סרטה של הבמאית ציפי ביידר. הפקה: מור טרגר דלריה; צילום: עודד קרמה; הקלטה: דני שיטרית; עריכה: חן לנדאו. אורך הסרט: 45 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: אבק שרפה

הפקה חדשה באופרה: חליל הקסם

ביקורת ספר: מול שמים ריקים

ביקורת תיאטרון: כי בנו בחרת

ביקורת ספר: חשוב על מספר