לקראת שידור: נער בהפרעה

מה גרם לילד שלך אומללות כה רבה עד שמאס בחייו, שואלת בסרט "נער בהפרעה" דיינה פרי, אמו של אוון סקוט פרי, שהתאבד בשנת 2005, ואין לה תשובה. שאלות רבות מועלות בסרט המתעד את חייו של אוון, שהתנהלו בצל מחלת הנפש שממנה סבל - הפרעה דו-קוטבית - ואת חיי משפחתו. רק חלקן זוכות למענה מלא או חלקי. ודווקא הנכונות הזו לשאול בקול שאלות קשות, שבאה יחד עם פתיחות מוחלטת וכנות רבה של כל המשתתפים בסרט - בני משפחתו של אוון, חבריו ומטפליו - הן התכונות שמייחדות את הסרט והופכות אותו למסמך מאלף, מרתק ועצוב להפליא, ומונעות ממנו נפילה במלכודת הנצחה דביקה וספוגת דמעות. במידה מסוימת אפשר כמעט לומר שזה קצת לא חוכמה: דיינה והארט פרי, הוריו של אוון, הם צמד קולנוענים. הם יוצרי הסרט, היא הבימאית. מצד שני, נחוץ יותר מידע ומניסיון מקצועי כדי לטפל בנושא כה קרוב, אישי וטעון בכאב בתבונה וברגישות קולנועיות המאפשרות לתוצאה להיות סרט תיעודי טוב - כפי שהוא. משפחת פרי מספרת-מתעדת ומנסה לבחון ולהבין מה בדיוק השתבש בנפשו של אוון, וכפועל יוצא מכך בחייו ובחייהם, מה אפשר היה אולי לעשות אחרת ומה, אם בכלל, היה מביא לסוף שונה. המסקנה שהם מגיעים אליה בסופו של הסרט - ביחד עם אנשי מקצוע שונים שטיפלו באוון ובקיאים במהלכי המחלה האיומה הזו - היא שאולי ניתן היה לדחות את התאבדותו של אוון, אבל ככל הנראה לא ניתן היה למנוע אותה.


ההכרה אינה מביאה איתה הקלה, אלא סוג של הבנה מוארת, רחבה יותר, שאותה, כך נדמה, מבקשת המשפחה להעביר לאחרים. הבנה של משמעות החיים עם, לצד, על יד ובצל השלכותיה של מחלת נפש. לא מתוך הצטדקות או הטפה למשהו, אלא מתוך אהבה גדולה ורצון לדעת, להבין, לפתוח את הראש ואת הלב. דיינה מספרת על ההיריון והלידה של אוון, הבן הראשון שלה שנולד כשהייתה בת 26, בן שני לבעלה הארט, שהיה כבר אב לבן אחד, ניק, מנישואיו הראשונים. דיינה, הארט וניק מתארים את אוון כילד כמתוק ורגיש, אך גם בעל נשמה אפלה, ילד מאתגר. חסרו לו בולמי זעזועים רגשיים, מגדיר האח ניק. בגיל שבע אובחן כדיכאוני וקיבל פרוזק. כבר אז התנהג כמו מתבגר בן עשרה, הרבה לדבר על מוות, איים להרוג ודיבר על התאבדות. הוא היה מין בייבי-פייס שבראשו התרוצצו שדים, מגדיר אחד מהם. בשיחה של בני הזוג עם הפסיכיאטר שטיפל באוון, הוא מודה שהיה הילד המפחיד ביותר שפגש מימיו. לאב, הארט פרי, היה אח צעיר ממנו, שהתאבד כשהיה בן 22. גם הוא סבל מהפרעה נפשית, אלא שזו לא אובחנה במדויק בשעתו. החשש שהילד הדיכאוני הולך ומידמה לדודו המנוח ריחף כל הזמן ברקע, ובשנת 2000, כשאוון היה בכיתה ה' וניסה להתאבד בקפיצה מגג בית הספר ובעקבות זאת אושפז בבית חולים פסיכיאטרי, נהפך לפחד ממשי. אוון אובחן כסובל מהפרעה דו-קוטבית, הפרעה של חוסר איזון כימי במוח. אחיו של הארט סבל בעצם מאותה מחלה.


אחרי ניסיונות עם תרופות שונות, אוון החל לקבל ליתיום. לאחר ששוחרר, לקחו אותו הוריו ל"וולספרינג", מרכז לטיפול סביבתי בילדים עם הפרעות כאלה ואחרות. שלושה חודשים שהה במקום, והטיפול הייחודי ביחד עם התרופה עשו בו שינוי מדהים לטובה. הוא חזר הביתה והחל ללמוד בבית ספר פרטי. הוא היה תלמיד מצטיין ואהוד. היו לו חברים. באוקטובר 2005, בגיל 15, קפץ מחלון חדרו. הוא השאיר אחריו במחשב מכתב פרידה שבו מנה בסדר מופתי שש סיבות למה כדאי למות, שש למה כדאי לחיות, את החלטתו ואת בקשותיו לאחר מותו. אחת מהן הייתה שאיש בבית הספר שלו לא יידע כיצד מת ולא יבוא ללווייתו. הוריו לא מילאו את הבקשה הזו. הסרט עושה בעצם בדיוק את ההפך - הוא פותח דלת רחבה לנושא מחלות נפש והתאבדויות של ילדים ונוער, להתמודדות החולה, בני משפחתו והחברה עם הדברים. התמודדות עם סטיגמות, פחדים וכאב נורא שנותר אחרי התאבדות של ילד. בסופו של הסרט מעיר הפסיכיאטר שטיפל באוון בילדותו עד כמה המסמך השפוי הזה איננו שפוי. וזו, הוא אומר, אחת הסיבות שסרטים וסדרות טלוויזיה כל כך מרגיזים אותו בהקשר של מחלות נפש, בשל נטייתם לשרטט את החולים כיצורים שהשיגעון נוטף מהם יחד עם קצף שפתיים. לא נכון. זה מטורף עד כמה טירוף אמיתי נראה ומתנהג לעתים שפוי ונורמלי.
"נער בהפרעה", ערוץ יס דוקו בלוויין, יום ג' (15.12), 22:00. סרטם של דיינה והארט פרי, בימוי: דיינה פרי. השתתף בתחרות בפסטיבל סאנדנס 2009. 92 דקות

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: אמן הסיפור הקצר

ביקורת תיאטרון: בראנז'ה

ביקורת ספר: איש מבוקש מאוד

ביקורת תיאטרון: הדוד וניה

ביקורת ספר: הדבר היה ככה