לקראת שידור: סטונוול

יוני הוא חודש הגאווה, ובמסגרת שורה של שידורים מיוחדים המוקדשים לנושא יוקרן במוצאי שבת (11.6) בערוץ 8 בכבלים הסרט התיעודי "סטונוול" המספר שלב אחר שלב את האירועים שהגיעו לשיא ולהתנגשות בלילה של ה-27.6.1969 בבר סטונוול בניו יורק. העימות החזיתי, שהיה בעצם ראשון מסוגו, בין ציבור הומוסקסואלים לבין כוחות המשטרה שפשטו על הבר, סימן את ראשיתו של המאבק הפומבי לשוויון זכויות להומואים וללסביות והוליד את מצעד הגאווה, שהיה אז ההפגנה הראשונה של הומואים ולסביות למען שוויון זכויות, ונערך מאז מדי שנה בחודש יוני ברחבי העולם וגם אצלנו. "סטונוול", הפקה של הערוץ הציבורי האמריקני שהוקרן בארצות הברית ביוני בשנה שעברה, הוא סרט עשוי היטב המציג פיסת היסטוריה בת זמננו, שמדהים לחשוב שקרתה לפני שנים לא רבות כל כך (42 בסך הכול). מדהים לחשוב שלא כל כך מזמן היה יחס החברה והסביבה והתרבות במקום הנתפס כנאור - כה חשוך (אופטימיסטים יוסיפו: ואיזו כברת דרך נעשתה מאז). הסרט מחזיר את השעון אחורה אל שנות השישים של המאה העשרים שהיו חשוכות במובן זה, תקופה שבה הומוסקסואליות הייתה בניגוד לחוק, שבה הופצו סרטוני הדרכה "מדעיים" שבהם הומוסקסואליות תויגה כמחלת נפש, פסיכופתיה, סוג של פיגור, איום במגפה שיש להישמר מפניה; עידן שבו הומוסקסואלים נחשבו חולים ומסוכנים, נעצרו בידי המשטרה ועברו טיפולים רפואיים איומים כמו כריתת אונה במוח או טיפול בהלם חשמלי כדי "לרפא" אותם. הסרט עושה את זה בעזרת עדויות של אנשים שהיו אז צעירים והתחבאו עמוק בארון, נאבקו בעצמם, סבלו סבל רב בשל הלחץ החברתי, בשל הסביבה ששידרה להם כי להיות גיי זה הדבר הכי נורא בעולם. והוא עושה זאת באמצעות קטעים מסרטי ההדרכה שנראים ונשמעים היום פשוט מזעזעים, המתייגים הומואים כחולי נפש מסוכנים, ובאמצעות סיפורים מגובים בתצלומים של מוסדות שבהם עברו הומוסקסואלים טיפולים שונים ואיומים למיגור ההומוסקסואליות שלהם. הצעירים דאז, שבין עדויותיהם מעכשיו משובצים צילומים מאז ושחזורים, מביאים בקיצור נמרץ את סיפוריהם האישיים ומשרטטים את תמונת הדיכוי והרדיפה הכוללת, את ההשפלה והביזוי שנאלצו לספוג כשחיפשו אנשים כמוהם, כי מקומות בילוי במוצהר היו אסורים בחוק. הם טווים פיסה אחר פיסה את הסיפור על המקומות המעטים ששמותיהם לא נהגו, אבל היו מקומות מפגש להומואים, כמו הבר סטונוול בווילג' בניו יורק, שדרכו להתקיים הייתה באמצעות המאפיה. כל התיאורים והסיפורים, המובאים מפי מי שחוו את הדברים, משרטטים תמונה אותנטית קשה. אחד אחרי השני הם מגדירים את האווירה הטעונה, את המתח הבלתי נסבל, את תחושת המחנק והאין ברירה שהובילו באותו לילה להתנגשות עם המשטרה. אירועי הלילה משוחזרים ומגובים בצילומים ובעדויות של רבים מהנוכחים, כולל מפקד הכוח המשטרתי הראשון שהגיע למקום, כוח של שישה שוטרים בלבד שהגיע כבשגרה לערוך מעצרים במקום. אלא שבניגוד לכל הפעמים בעבר שבהם היו יושבי הבר משתדלים לברוח מהר ככל האפשר כדי לא להיעצר, הפעם החליטו יושבי הבר להתנגד למעצר ולא לזוז. מנגד, מחוץ לבר החלו להיאסף תומכים רבים, וכך נלכדו השוטרים בתוך הבר, בין המון זועם ומוחה. לקוחות הבר נהפכו למעין בני ערובה של השוטרים הלכודים-מתבצרים בפנים והמצב נראה רע מאוד. בסופו של דבר הגיעה תגבורת משטרתית והשוטרים ניתצו באלות את כל מה שהיה בבר וכילו לא מעט זעם במפגינים. התופעה של הומואים לוחמניים הייתה חדשה לגמרי. כל הלילה נמשכו המהומות, שבמהלכן גם הדפיסו והפיצו פעילים הומוסקסואלים עלונים בגנות קשרי המשטרה והמאפיה. כעבור שבוע שב ונפתח הבר, ושוב הגיעו כוחות משטרה, הפעם גדולים וחמושים גם בגז מדמיע, אבל משהו בסיסי השתנה. השכונה החלה לתמוך במפגינים, שיצאו בעצם לתחילתו של המאבק על זכויותיהם. באספה בבית העירייה הועלתה הצעה למנף את האירועים ולערוך מצעד מחאה של ממש, וכך נולד מצעד הגאווה הראשון. אחד ממשתתפיו מספר בסרט על הפחד הגדול שיהיו רק מפגינים מעטים, על האיומים ששמעו בנקודת היציאה ברחוב כריסטופר, על הצעידה המהירה שנולדה מהפחד שייפגעו ועל כך שלאורך הדרך הם הלכו והתרבו, ובסופו של מצעד צעדו בו כאלפיים איש. אין בסרט קריינות ואין מנחה. גיבוריו מספרים אותו בגוף ראשון, לוקחים את הצופים למסע הזה בזמן, חמושים בתמונות ובקטעי סרטים, ומציגים לצופים מסמך היסטורי חשוב, מרתק, חברתי ואישי.
"סטונוול", ערוץ 8 בכבלים, מוצאי שבת, 11.6, 22:00. תסריט: דיוויד קרטר, דיווד היילברונר; בימוי: קייט דיוויס, דיוויד היילברונר; עריכה: קייט דיוויס; הפקה: קייט דיוויס, דיוויד היילברונר. אורך הסרט: 80 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: ילדה מיותרת

ביקורת תיאטרון: גבירתי הנאווה

ביקורת ספר: שגיאות קטנות

ביקורת ספר: ואולי לא היו

ביקורת קולנוע: אמון