לקראת שידור: סטיב ג'ובס - הראיון האבוד

רוברט (בוב) קרינגלי הוא עיתונאי אמריקני מומחה בתחום הטכנולוגיה, שב-1995 עשה סדרה דוקומנטרית בשם "ניצחון החנונים", שבמסגרתה ראיין אנשי טכנולוגיה שהטביעו חותם על התחום. אחד ממרואייניו היה סטיב ג'ובס, שנודע כבר אז כאחד מחלוצי המחשוב האישי והממשק הגרפי, מייסד חברת אפל ומנהלה הראשון, שהודח מתפקידו עשור קודם לכן, ובאותה עת ניהל את חברת הנישה נקסט. כמו שאר המרואיינים בסדרה, גם ג'ובס רואיין אז באריכות, אך רק חלקים מהראיון שובצו בסופו של דבר בסדרה. היוצרים, כפי שמספר קרינגלי בפתח הסרט שיוקרן ביום ד' (25.7) בערוץ יס דוקו בלוויין, סברו במשך שנים כי שאר החומר אבוד, שכן סרט המאסטר של הראיון אבד בדרך מלונדון לארצות הברית. אלא שבצרוף מקרים מצא במאי הסדרה, פול סן, עותק של הראיון במוסך ביתו לאחר שג'ובס מת בשנה שעברה. זהו, אם כן, הראיון האבוד שרובו, כפי שמעיד קרינגלי, לא נראה עד לסרט הזה. בראיון ג'ובס נשאל ומשיב בשלל נושאים הקשורים בעבודתו ובהמצאותיו פורצות הדרך (וזה עוד לפני עידן כל הא?יי-ים - אייפון, אייפוד, אייפד וכו'). קרינגלי טורח להדגיש בפתיחה את הקשרו ועיתויו של הראיון, שצובעים באור מעניין עוד יותר חלק מדבריו לאור מה שקרה, נעשה והומצא בהמשך. בעת הראיון, כדברי קרינגלי, איש לא העלה בדעתו כי שנה אחר כך ימכור ג'ובס את חברת נקסט לאפל וכי מקץ חצי שנה נוספת יחזור לנהל את החברה עד מותו ויוביל מהפכת חדשנות טכנולוגית מתוכה. קרינגלי גם מקדים ואומר כי לדעתו "אישיותו של האיש המדהים הזה משתקפת בראיון". אינני מומחית לאיש או בקיאה בראיונות שנתן, אבל צפייה בסרט מגלה אדם מרתק, גאון מאוד קומוניקטיבי (כמעט השתכנעתי שגם אני יכולה להבין איך כל זה עובד באמת), איש ישיר, לא מתנשא, שבאמת אוהב את מה שהוא עושה. הוא מספר - עם ברק בעיניים - על המחשב הראשון שראה בגיל עשר ואיך הוקסם ממנו, משחזר איך צלצל בגיל 12 לביל היולט מחברת היולט-פקארד, סיפר לו שהוא בונה מונה תדרים וביקש לקבל חלקי חילוף; איך קיבל אותם וגם הזמנה לעבוד בחברה בקיץ, ואיך התרשם עמוקות מהתרבות הארגונית שם, ששמה דגש על האנשים. הוא מספר על התבגרות בין מחשבים, מעבדות מחקר ושעות של תכנות, על החברות שהחלה בגיל 14 עם סטיב ווזניאק, לימים שותפו להקמת אפל, ואיך מצאו מדריך טכני של חברת איי.טי אנד טי בירכתי ספרייה בסטנפורד ובעזרתו בנו מכשיר "בלו-בוקסינג" שאיתר תדרים לשיחות טלפון חינם (!); איך כדי לנסותו חייגו באמצע הלילה לאחד מקרוביו של ווזניאק בפסדנה, אבל הגיעו בטעות לבית הלא נכון והעירו זר באמצע הלילה בקריאות נלהבות שהם מתקשרים בחינם. "היינו צעירים ולמדנו שאנחנו מסוגלים לבנות בעצמנו משהו שיכול לשלוט בציוד בשווי מיליארדים בעולם", הוא מסביר. כן, שני הילדים הבינו את הדבר המהותי הזה, אבל הם גם היו ילדים, ולכן התחזו להנרי קיסינג'ר כשהתקשרו בהמצאה המבריקה שלהם לאפיפיור, ורק כשהאיש כבר היה בדרך לטלפון פרצו בצחוק פרוע שהסגיר את המתיחה. הוא משחזר את ימי הבראשית של אפל - הם בנו לעצמם מחשב וגם חברים רצו - במוסך של הוריו, ואיך מכרו את המכונית שלו ואת המחשבון של ווזניאק כדי לשלם למעצב שעיצב להם את תבנית המעגל המודפס הראשון כדי לקצר הליכי ייצור; איך התחיל הייצור הגדול יותר - מאה מחשבים - כי בחנות ביקשו עוד. הוא מספר על ימי אפל 2, כשחיפשו משקיע כי החלום של ג'ובס היה ליצור מחשב אישי שיכלול הכול, וכך הצטרף אליהם מייק מרקולה, יוצא אינטל, ואיך המריאו ביריד מחשבים של החוף המערבי. "בגיל 23 הייתי שווה מיליון דולר, בגיל 24 מעל עשרה מיליון ובגיל 25 יותר ממאה מיליון", הוא אומר בשלווה ומוסיף, "וזה לא היה כל כך חשוב, כי אף פעם לא עשיתי את זה בשביל הכסף. כסף הוא דבר נפלא, כי הוא מאפשר לעשות דברים, אבל הדבר הכי חשוב אז היה החברה, האנשים, הרעיונות שמימשנו". ג'ובס מדבר על מקורות השראה ועל תפיסה רחבה שכוללת בכל דבר מחשבי ( "כל אחד צריך ללמוד שפת מחשב כי זה מלמד איך לחשוב") גם את כל תחומי מדעי הרוח ואמנות; מסביר את ההבדל בין מנהלי מוצר ומנהלי שיווק; מדבר בכלל על ניהול ועל ההפסד הצורב למנהל שהוא הביא לאפל, שהוביל להדחתו מהחברה; הוא מדבר על מקורות השראה ורעיונות ("מעולם לא התביישתי לגנוב רעיונות גדולים"); על מוצר טוב לעומת רעיון טוב; על כישלון דגם ליסה של אפל לעומת המקינטוש, שהוא האמין בו; על מייקרוסופט ("אין להם שום חוש טעם במובן שהם לא חושבים על רעיונות מקוריים ואין ברעיונות שלהם תרבות... מה שמעציב איננו ההצלחה שלהם, שהם זכו בה ביושר. הבעיה בעיני היא שהם מייצרים מוצרים סוג ג', חסרי מעוף, בלי נשמה"); ועל העתיד כפי שצפה ב-1995: "הרשת מלהיבה כי היא תאפשר התגשמות הרבה חלומות. המחשב יהפוך, באמצעות הרשת, לכלי תקשורת. אני צופה בזה התפתחות עצומה".
"סטיב ג'ובס: הראיון האבוד", ערוץ יס דוקו בלוויין, יום ד', 25.7, 22:00. תסריט והגשה: רוברט קרינגלי; בימוי: פול סן; צילום: ג'ון בות'; הפקה: ג'ון גאו, סטיבן סגלר. אורך הסרט: שעה ו-6 דקות. עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: הילכו שניים יחדיו

ביקורת קולנוע: העולם מצחיק

מוזיקה: פסטיבל בגליל העליון

ביקורת תיאטרון: ריצ'רד השני, ריצ'רד השלישי

ביקורת תיאטרון: פרימה דונה

ספר חדש: קונפוציוס מהלב