לקראת שידור: ספיישל דוקו הוליווד

מאה שנים להוליווד הן לבטח סיבה למסיבה, ויפה שאחת כזו נחגגת אצלנו באדיבות האחות הקטנה של הקולנוע, זו שבראשית דרכה נחשבה לאיום גדול על קיומו - הטלוויזיה. בערוץ יס דוקו בלוויין יצוין האירוע בשבועיים של הקרנות סרטי תעודה שעוסקים באנשים, בכוכבים, בתעשייה ובכל מה שמסביב למושג הוליווד, החל מיום א' (3.10). בין הסרטים שמתארים את הנעשה לפני ומאחורי הקלעים של הוליווד, כוכביה ולווייניה, יוקרנו חמישה סרטים בבכורה. הסרט הפותח את הספיישל ביום א' (3.10), הוא אחד מהסרטים המוקרנים בבכורה במסגרת זו, "לשבור לו ת'מצלמה". הסרט מתעד את הקריירה בת עשרות השנים של רון גללה, צלם הפפרצי האמריקני הנודע לשמצה, האיש שרדף במשך שנים אחרי ז'קלין קנדי שתבעה אותו למשפט בשל כך, האיש שספג אגרוף בפנים (ששבר חמש משיניו) ממרלון ברנדו ואשר אינו חדל ממרדף הכוכבים שלו גם בעשור השביעי לחייו. גללה, אולי יותר מכל עמיתיו למקצוע, מסמל את התהוותה ואת התפתחותה של תופעת הפפרצי, זו שכיום אין עיתון או טור רכילות שמתקיימים בלעדיה. כולם אוהבים לשנוא את הפפרצי, לצקצק בלשון נוכח הבוטות שלהם, גסות הרוח, היעדר הגבולות, הסייגים והטעם, אבל דומה גם שהכול שמחים מאוד נוכח כל תצלום של כוכב הנתפס בעדשותיהם לא מוכן ולא מדוגמן. גללה, במושגי המקצוע של היום, הוא ג'נטלמן של ממש, אבל בראשית דרכו, ובעיקר בשיאו, נחשב לחיה רעה. הסרט מנציח את הקריירה שלו, את התפתחותה ואת שיאיה, ואגב כך גם מתעד בעצם את השתנותו של התחום ושל העוסקים בו, לצד השינויים התרבותיים ביצר המציצנות של הציבור, בגמישות ובהשתנות התפיסה של מושגים כמו עניין לציבור, זכות הציבור לדעת והזכות לפרטיות, כמו גם בשאלות שמעלים הפפרצי בנוגע לגבולות החוק וההגנה עליו אל מול כיפוף ומתיחת גבולותיו. גללה, אגב, גאה בכל אחד מאלפי הפריימים שבארכיון הענק שלו, המכיל עשרות תמונות של סלבריטאים החל מז'קלין קנדי, אליזבט טיילור, פרנק סינטרה ואנדי וורהול ועד בראנג'לינה (בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי), ארכיון שממנו הוא מנפיק את ספריו, את תערוכותיו ואת עשרות הדפסי התמונות שעליהם עיקר פרנסתו כיום. הוא אף משוכנע בלהט פנימי עמוק שהוא עיתונאי המסור לעיתונות מצולמת וחלילה לא עלוקה חטטנית.


ביום ב' (4.10) יוקרן בבכורה הסרט "ג'ואן ריברס: איזה טיפוס", המתעד שנה בחייה, ובעצם את סיפור חייה ומהלך הקריירה של הקומיקאית האמריקנית היהודייה ג'ואן ריברס, סטנד-אפיסטית חדת לשון גם בגיל 75, שממשיכה להתרוצץ בין במות ואולמות ברחבי ארצות הברית גם אחרי למעלה מ-40 שנות קריירה, בהיותה "וורקוהולית כרונית", כפי שמגדיר אותה סוכנה, ואשר מודה בעצמה כי ברצונה להאריך ימי קריירה יותר מפיליס דילר וג'ורג' ברנס האגדיים, שהמשיכו להופיע ולהצחיק גם אחרי גיל 90. ריברס, שמודה בכל ניתוחיה הפלסטיים הרבים ובכך שהדבר הראשון שהיא עושה כשהיא פוקחת עיניים בבוקר זה להתאפר כדי לא להיבהל (הסרט נפתח באיפורה, וההבדלים אכן גדולים), נחשבה לפורצת דרך ולפרועה בזמנה, שכן נהגה לדבר על כל דבר ("תגידו, אנחנו יכולים לדבר?" היה ביטוי ההיכר שלה), בכל מקום ובלשון משולחת ומשתלחת. היום כשהיא אומרת - והיא אומרת - "לך תזדיין" באמצע מונולוג, היא בסך הכול משתמשת באותו ביטוי שבו משתמשים כמעט כל הסטנדאפיסטים והקומיקאים, אבל היא לבטח אחת היחידות שעושות זאת בטבעיות ובחופשיות כאלה בגילה. ריברס מעולם לא הייתה אישה מעודנת, אבל תמיד נתפסה כגלויה וכחסרת מעצורים, וכזו היא גם בסרט. היא מודה ש"גיל הוא המכשול היחיד שאי אפשר להתגבר עליו" (את רוב השאר אפשר לפתור בניתוחים פלסטיים), שמה שמפחיד אותה הוא דפים ריקים ביומן כי "זה סימן שלא רוצים אותי"; שהיא חיה ברמת חיים גבוהה, מוקפת פאר "כמו שמארי אנטואנט הייתה חיה לו היה לה כסף", שהיא מתכוננת לכל הופעה בטירוף ושהיא "שחקנית. החיים שלי הם על הבמה. זה הכול". היא מכניסה את המצלמה לדירתה, לחדר האיפור שלה, לחדרי חזרות וישיבות, למכונית, למטוס, להופעה, לשיחות עם בתה היחידה ועם סגל עובדיה, שכוללים שני עוזרים, שני מנהלי בית, עורך דין וסוכן שמפוטר במהלך הצילומים. היא מדברת בגילוי לב על נישואיה ("האם הייתי מאוהבת בו עד מעל לראש? לא. האם הנישואים היו טובים? מאוד"), על התאבדותו של בעלה, על יחסיה עם בתה, על עליות ומורדות בקריירה, על ג'וני קרסון ("הוא הכריז בשידור שאני אהיה כוכבת") ועל הנתק בן השנים מאן.בי.סי, על אכזבות וכישלונות והצלחות, על הניתוחים ("יש מי שרואים בה מפלצת ניתוחים פלסטיים שפג תוקפה", אומר עליה סוכנה) ועל הצורך הבלתי נגמר באהבת קהל. זהו סרט מצחיק מאוד, ססגוני, תזזיתי (כמו האישה), בוטה לעתים עד וולגריות (כמו האישה), מכמיר לב וכובש. ובסוף, כמובן, היא אומרת שבטח היוצרים היו שמחים מאוד לו הייתה מתה בשלב הזה, כדי שהסרט יוכל להיות לא סתם שנה בחייה של ג'ואן ריברס, אלא השנה האחרונה. ככה גם הרייטינג היה ודאי נוסק לשמים. ככה זה עם אנשים שמרשים לעצמם, ולכולם, לצחוק על הכול ובעיקר על עצמם.
ספיישל דוקו הוליווד, ערוץ יס דוקו בלוויין החל מיום א', 3.10 ולמשך שבועיים מדי ערב ב-22:00. "לשבור לו ת'מצלמה", יום א', 3.10, בימוי: לאון גאסט, הפקה: אדם שלזינגר, לינדה ספייר. "ג'ואן ריברס: איזה טיפוס", יום ב'. 4.10, בימוי: ריקי סטרן. עוד בין הסרטים שיוקרנו במסגרת הספיישל בהמשכו: "דוריס דיי סופרסטאר", "אמני האיפור", "חקייני הכוכבים" ו"נשים מאחורי המצלמה" עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: אל מה שנמוג

פסטיבל תל אביב דאנס 2010

ביקורת קולנוע: הולכים רחוק

ביקורת ספר: לבד בברלין

חדש: מועדון הספר הטוב של מוטק'ה ועם עובד