לקראת שידור: עסקי השמאטעס

במין תזמון שכזה, ימים ספורים אחרי סיומו של שבוע האופנה בניו יורק - שהוא גם נקודת פתיחה בסרט התיעודי "עסקי השמאטעס" שיוקרן ביום ג' (2.3) בערוץ יס דוקו בלוויין - מוקדש שבוע שלם בערוץ יס דוקו בלוויין לספיישל דוקו-אופנה, העוסק בכל הצדדים וההיבטים של תעשיית האופנה. במרכז הספיישל הקרנת הסרט "גיליון ספטמבר" העוקב אחר הפקת גיליון ספטמבר של מגזין האופנה הנחשב ביותר אולי, "ווג" האמריקני, ולא פחות ממנו אחרי העורכת המיתולוגית (והבריטית במוצאה) שלו, אנה וינטור. הסרט יוקרן ביס דוקו ביום ב', 1.3, ב-22:00. הגיליון האמור, של ספטמבר 2007, נכנס להיסטוריה לא רק כגיליון היחיד שעשייתו זכתה להיות מתועדת בסרט, אלא גם בשל שאפתנותה של העורכת שהחליטה מראש כי זה יהיה הגיליון הגדול ביותר מעולם של המגזין - וכך היה. משקלו, בהתאם, היה שני קילו. ביום ג' כאמור, יוקרן סרטו של הבמאי מרק לוין "עסקי השמאטעס", סרט מאלף ומרתק לא רק בשל התיאור והניתוח שלו את תולדות תעשיית האופנה והטקסטיל האמריקנית, אלא לא פחות בשל כל ההשוואות וההשלכות המתבקשות לכלכלה המערבית בכלל, על כל ענפיה. לוין מציג באמצעות שורה של מרואיינים מענפים שונים ומדורות שונים בתעשיית האופנה, ובעזרת צילומי ארכיון וצילומים עכשוויים, את תולדות התעשייה שבראשית המאה העשרים התרכזה ברובה בניו יורק, הייתה מושתת על עבודת מהגרים, נשלטה בידי יהודים ואיטלקים, הייתה - על שלל ענפיה - המעסיק הגדול ביותר בניו יורק וסיפקה כמעט מאה אחוז מתצרוכת הבגדים לשוק האמריקני. נכון לעכשיו, כמו שאומר אחד המרואיינים בסרט, מה שרואים בשבוע האופנה בניו יורק ובאירועים דומים הוא הצד הזוהר של עסקי האופנה. מה שלא רואים הוא את אחורי התעשייה המתחסלת, ואולי מדויק יותר לומר כבר מחוסלת, בארצות הברית, תעשייה שנכון לשנה שעברה סיפקה חמישה אחוזים בלבד מתצרוכת השוק האמריקני - לעומת 80 אחוז לפני 25 שנה בלבד.


נכון לעכשיו, 95 אחוזים מהאופנה שהשוק האמריקני צורך מיוצרים במזרח הרחוק. תעשיית הטקסטיל האמריקנית בעצם כבר לא קיימת. תופרות, גזרנים, תדמיתנים, מעצבי טקסטיל, מהנדסי טקסטיל, גהצנים, נהגים, מחסנאים - רשימה ארוכה של בעלי מקצועות שנותרו מובטלים בתהליך מואץ, בעיקר בשני העשורים האחרונים. תראו אותם - תחשבו על תעשיית הטקסטיל בישראל. הסרט מתאר איך התעשייה שפעם העסיקה עובדים, ובעיקר עובדות, בתנאים מחפירים בסדנאות יזע התפתחה, פיתחה איגודים מקצועיים, שגשגה, יצרה מקומות עבודה בתנאים סבירים עד טובים, ביססה את מעמד הביניים האמריקני והפכה אנשים לעשירים, עד שבעקבות שורה של החלטות פוליטיות - כן, הכול הפוליטיקה - נפתח צוהר לייצור מחוץ לגבולות ארצות הברית, צוהר שאפשר לחמדנים להתחיל את מה שנהפך לסחרור שהרס את התעשייה. סדנאות היזע לא פסו מהעולם, הן רק עברו למזרח הרחוק. מה שקרה לתעשיית האופנה הוא מיקרוקוסמוס למה שקורה בכלכלה ובתעשייה האמריקנית בכלל, אומר אחד המרואיינים. אנחנו מאבדים משרות, מייצרים פה פחות ופחות ופשוט נותנים למדינות אחרות מקומות עבודה וענפי תעשייה שלמים בזמן שאנחנו בעצם כבר לא מייצרים כלום. בהערת אגב, מעניין לציין כי הנשיא הראשון שפתח את השער והתיר ייצור ארבעה אחוזים מתצרוכת השוק האמריקני מחוץ לארצות הברית היה הנשיא קנדי, אולי הנשיא האהוב ביותר על האמריקנים, אותו נשיא שאשתו הייתה אייקון אופנה, אותו נשיא שהאיש החזק של האיגודים המקצועיים של תעשיית האופנה באותן שנים (דיוויד דובינסקי) ארגן בעבורו עצרת בחירות וגם נראה בקטע ארכיון בסרט מצהיר כי הוא משוכנע בניצחונו של קנדי בניו יורק; נשיא שההיסטוריה הראתה כבר ביותר מתחום אחד שאמנם היה אהוד מאוד, אבל לא היה מהנשיאים הטובים של אמריקה. הנשיא השני שגרם לתעשייה את הנזק הגדול ביותר כשהסיר כמעט כל פיקוח ממשלתי מעליה היה רייגן, אותו נשיא שגם אשתו הייתה מובילת אופנה בפני עצמה, שגוון של הצבע החביב עליה, האדום, אף נקרא על שמה - אדום רייגן. הסרט מביא תובנות מצד המעסיקים הגדולים של פעם ועובדים מהשורה בכל הענפים, מצד אנשי האיגודים והמעצבים, אנשי פרסום ומעצבים, מי שעדיין פעילים ומובטלים. לצד הניתוחים והמספרים, העובדות והחלוקה על פי עשורים, יש גם לא מעט נוסטלגיה בבגדים עצמם, בגדים של מאה שלמה, שנראים בסרט בשחור לבן ובצבע, על שלל אביזריהם, כובעיהם, העקבים והתיקים, הדוגמניות והסלבריטאים.
שורה תחתונה:
שיעור מרתק בהיסטוריה אופנתית, עם בונוס בכלכלה ופוליטיקה.
"עסקי השמאטעס", ערוץ יס דוקו בלוויין, יום ג', 2.3, 22:00. הפקה של HBO, במאי: מרק לוין. מוקרן במסגרת שבוע ספיישל דוקו-אופנה בערוץ יס דוקו בלוויין, ימים א'-מוצאי שבת, 28.2-6.3 עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: שאטר איילנד

ביקורת ספר: דור המדבר

ביקורת קולנוע: פריחת הדובדבן

ביקורת ספר: חבלים וצלבים

ביקורת קולנוע: תלוי באוויר