לקראת שידור: פריקונומיקס

הכלכלן האמריקני סטיבן לוויט מוגדר כ"מורד", אבל יותר משהוא מורד, הוא פשוט אדם מאוד יצירתי, אחד שחושב לגמרי אחרת. לא סתם מחוץ לקופסה - מחוץ לארגז. לוויט חבר לפני שנים אחדות לעיתונאי סטיבן דאבנר, והשניים כתבו יחד ספר שהבטיח "לבחון את הצד האפל של הכול", שיצא ב-2005 והציג דרכים וזוויות חדשות לבחינת העולם (ותהליכים כלכליים בו). "פריקונומיקס" הם קראו לספר, שנהפך לרב מכר עולמי ונמכר בארבעה מיליון עותקים, מספר מרשים בכלל, ובפרט כשמדובר בספר עיון ועוד בנושאי כלכלה. על ספר זה מבוסס הסרט התיעודי "פריקונומיקס", שהצמד הזה מוביל-מגיש, אשר יוקרן במוצאי שבת (23.7) בערוץ יס דוקו בלוויין. הסרט, שבנוי בפרקים פרקים, שכל אחד מהם מוקדש לנושא או לתחום אחר שבו השניים מציגים את התזה שלהם, מרתק מראשיתו ועד סופו, משעשע, מלא חן ומבדר - לא דומה לשום דימוי שעולה בראש כשאומרים "סרט תיעודי על כלכלה וחברה". יושבים שני החבר'ה האלה, ביחד או לחוד, ובוחנים ומנסחים את העולם שסביבם-סביבנו מזווית שונה, במונחים שונים וחריגים מהמקובל, ברעננות מחשבתית לא מעיקה ולא מתנשאת, כזו שגורמת לצופה לחוש שהוא פשוט חווה תהליך של הארה, של גילוי תובנות מהסוג של "איך לא חשבנו על זה קודם". בין הנושאים שהם עוסקים בהם ישנו פרק המוקדש לשמות של אנשים. כן, אותה החלטה ראשונה כה חשובה כשנולד ילד, שהיא היום כבר תעשייה שלמה. הם מציגים ומנתחים ממצאי מחקרים שמראים למשל את ההפרדה התרבותית באמריקה בין שמות "שחורים" ל"לבנים", מבחינים בין מי שנותנים שמות "ייחודיים" לבין שמות אופנתיים וכן הלאה. ומה כל זה יעשה לילד וכיצד ישפיע על גורלו? אין לדעת, הם פוסקים. אפשר לדעת לפי שם הרבה יותר על מוצא, שיוך ומעמד סוציו-אקונומי של ההורים מאשר לנבא על פיו מידת הצלחה בעתיד. הלאה לרמאות - נושא מרתק, הם אומרים - ומה הבדל בין צורת מחשבה של נוכל המרמה כדי להשיג לעצמו משהו שאינו שלו (נגיד כסף) לבין מורה שמרמה כדי לשפר את ציוני תלמידיו?


הם מנתחים ומפענחים שחיתויות לסוגיהן ואת הסיבות שבגללן אנשים לפעמים כה מתקשים לזהותן או להכיר בהן. מצד אחד, כל רמאי וול סטריט, שהציבור במשך שנים התבקש וגם ביקש להאמין שהם פועלים ביושר וביושרה, ומשום כך היה קשה כל כך לפקפק בהם, להתפכח ולהאמין שהם מושחתים. מצד שני, בדוגמת עולם הסומו ביפן, קשה עד בלתי אפשרי היה אפילו לסדוק את מראית העין של תקינות ומהוגנות בתרבות מושרשת במשך מאות שנים שאינה מאפשרת בעצם לאנשים לגלות את האמת הנסתרת ולהישאר חלק מאותה חברה. לוויט טוען כי הדרך היחידה לנתץ מחסומים כאלה היא לשנות את החוקים כדי לשנות את שיטת התמריצים, להגן על חושפי שחיתויות ולעודד עיתונות חוקרת. כדי להדגים עד כמה הקשר סיבה-תוצאה נתפס, או מוצג, לעתים בצורה מעוותת שאין לה שום קשר למציאות או לעובדות ובכל זאת היא משכנעת (וכך מקדמת אינטרס כזה או אחר) מפרק לוויט לגורמים את נתוני הירידה ברמת הפשיעה בשנות התשעים של המאה הקודמת בערים גדולות בארצות הברית. לירידה המרשימה ניתנו הסברים שונים שלוויט בחן, למשל הטיעון של הכנסת שיטות שיטור חדשניות, כמו היד הנוקשה של ג'וליאני בניו יורק בשיתוף מפקד המשטרה שלו. לוויט בדק ומוכיח שהייתה לכך השפעה מסוימת, אבל שולית וקטנה בהרבה ממה שנהוג לחשוב. אחת לאחת הוא בוחן את הסיבות שניתנו ומגיע למסקנה שכולן ביחד הביאו רק ל-50 אחוז מהירידה בפשיעה. מה הביא את השאר? פסיקת בית המשפט העליון של ארצות הברית משנת 1975 שהתירה הפלות ובכך מנעה לידת דור שלם של ילדים לא רצויים, שיהיו 20 שנה אחר כך פוטנציאל לפושעים. לוויט חושב אחרת ודאבנר הוא העזר כנגדו בחידוד ובניסוח, בהבהרת הדברים ובהפשטתם. כך הם גם מגדירים שיחוד ילדים כבניית תוכנית תמריצים ועוקבים אחרי ניסוי אקדמי שבחן באיזו מידה אפשר להביא תלמידים לשפר את ציוניהם בעזרת שוחד ? סליחה, תמריץ - כספי. כמה שווה להם "טוב מאוד" במתמטיקה ומה ייחשב בעיניהם צ'ופר מספיק אטרקטיבי כדי להתאמץ למענו גם בספרות. בסופו של הסרט הם קובעים-מודים שכל מפעלם ה"פריקונומי" איננו בבחינת מעשה מציל חיים או משפר אותם לבלי הכר. מה שכן, בהתייחסות שלהם לשלל נושאים שנוגעים לכל אחד כמעט ביום יום, הם מראים ומוכיחים שמותר ואף רצוי לשאול שאלות שונות מהמקובל, לחשוב אחרת ולא לקבל מוסכמות כמו שהן, כי ככה זה. בלקסיקון "פריקונומיקס" אין ככה זה, יש איך זה.
"פריקונומיקס", ערוץ יס דוקו בלוויין, מוצאי שבת 23.7, 22:00. סרט תיעודי המבוסס על ספרם של סטיבן לוויט וסטיבן דאבנר באותו שם. תסריט: סת' גורדון, פיטר בול, אלכס גיבני, ג'רני צ'ילניק, מורגן ספורלוק, יוג'ין ג'ארקי, היידי יואינג, רייצ'ל גריידי; בימוי: סת' גורדון, היידי יואינג, אלכס גיבני רייצ'ל גריידי, יוג'ין ג'ארקי, מורגן ספורלוק. אורך הסרט: שעה ו-53 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: זהר

קלאסי: פסטיבל קול המוזיקה בגליל העליון

ביקורת תיאטרון: מונוגמיה

ביקורת ספר: הבת האפלה

ביקורת תיאטרון: שיץ