לקראת שידור: צולם ע"י יצחק

יובל רבין, בנו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, מחטט בארגז קרטון, בין קופסאות של סרטי 8 מ"מ ישנים. הוא קורא את תוויות הסימון ומהרהר בקול שסרטים כאלה, בדרך כלל, "מי שמכין אותם הוא המתעניין העיקרי. זה די עונש לאחרים...אני תוהה את מי זה יעניין". והוא מחייך את אותו חיוך של מי שהוריהם היו בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת צלמים חובבים והם, הילדים, נאלצו לא אחת לשתף פעולה גם עם יצר הצילום של ההורים וגם עם יצר ההקרנה שלהם. וגם הקיטור הקטן הזה, המוכר לרבים כל כך, הוא סוג של דבק שיחבר ודאי צופים רבים לסרט הזה, שהוא בעצם קולאז' של חלקי סרטים שרבין צילם בשנים 1963-1973 (כעשר שעות של פילם שנמצאו), שבתוכו משובצים קטעי הרהור וצפייה של חלק מהאנשים שצולמו אז בידי רבין, או היו אז איתו ובסביבתו, ומסתכלים בפרספקטיבה של זמן על התמונות של אז. יש שם צילומים מהארץ ומחו"ל, צילומי נוף ופריחות ובעלי חיים וצילומים משפחתיים ואישיים. יש צילומים מביקורים בתפקיד באפריקה ובאיראן, מימי השגרירות בוושינגטון ומסיורים בארץ, צילומים עם משפחה וחברים בתל אביב ובמנרה ובוושינגטון. שורה של צלמים מקצועיים, שהיו אז צלמים צבאיים צעירים ומלאי הערצה לרבין, הרמטכ"ל שגם מצלם, נזכרים במעמדים וחולקים לרבין הצלם החובב שבחים על צילומיו.


חברים מהפלמ"ח מתפעלים מהנטייה האמנותית הזו של חברם. שמעון פרס מצולם היום מתבונן בצילומיו משנות השישים שצולמו בידי רבין. על רקע צילומים של רבין מוושינגטון ב-1968 מספר דן פתיר, שהיה דובר שגרירות ישראל בוושינגטון, על רבין שהגיע לבירה האמריקנית רגע אחרי שפשט את המדים, עם אנגלית ממש לא רהוטה, טירון בדיפלומטיה. יעקב נמרודי, שהיה נספח צה"ל באיראן, ומאיר עזרי, שגריר ישראל שם, מספרים על ביקור רבין שם ב-1967. והנה יובל ודליה הילדים, הוא אוהב להצטלם והיא לא. "חיינו את הצבא. היינו דור מגויס", אומרת דליה רבין, שמספרת איך בשבתות לאה הכריחה את יצחק "לעשות משהו עם הילדים", ולכן היו פיקניקים ומפגשים "עם חבורות שונות ומשונות" שרבין תיעד במצלמה. והנה הנכדים/ילדים שמתבוננים היום בהוריהם כילדים. "זאת אמא על האומגה?" תוהה נועה רוטמן בן ארצי. וכן, התשובה היא כן. הנה לאה הצעירה, "רואים בצילום כמה אבא אהב את אימא". ועזר וראומה וייצמן הצעירים. ופרס הצעיר. ובן גוריון, משקיף על מצעד צה"ל. ואליזבט מלכת אנגליה הצעירה רוכבת על סוס. ופריחת הדובדבן המופלאה של וושינגטון ותנינים ואריות באפריקה.


בין המספרים והנזכרים גם רוחמה חרמון, מי שהייתה רל"שית לשכת הרמטכ"ל רבין, עמוס חורב ואלעד פלד, חבריו עוד מהפלמ"ח, ועוד חברים אישיים ועמיתים. פיסות של היסטוריה מרצדות בקטעים של סרט חובבים, שצילם מי שהשפיע כל כך על ההיסטוריה המקומית ומתגלה גם כצלם חובב בהחלט מוכשר. יש כאן תיעוד אותנטי של תקופה ואווירה שאינם עוד, יש מבט אחר על איש מוכר, יש הזדמנות לראות את מה שהיה כפי שנראה בעיני מתבונן אחד מיוחד. הסרט עשוי היטב, העריכה מניעה, מחברת ומדלגת בין אז ועכשיו, בין חיוכים של פעם לחיוכים של היום, נזהרת, נשמרת ולא מועדת למלכודות נוסטלגיה דביקה או קיטש, גם כשהצילומים (ים, מפלים ופריחות) בקלות יכלו להוביל לשם. אנשים אוהבים מדברים ונזכרים, אנשים אוהבים וגם מפוכחים, וזה יפה ואמיתי וכן, ומנטרל כל ממד של פומפוזיות. ומילה טובה אחרונה למוזיקה המקורית של אופיר ליבוביץ, שהולמת את האז והעכשיו ומלטפת את שניהם ברוך ובחן.
"צולם ע"י יצחק", ערוץ יס-דוקו בלוויין, יום ד', 28.10, 22:00. צילומי 8 מ"מ: יצחק רבין; תסריט, בימוי ועריכה: לימור פנחסוב; הפקה: ירון כפתורי; צילום: עודד קירמה; מוזיקה: אופיר ליבוביץ. הופק בידי קיקרו הפקות עבור יס-דוקו בתמיכת פרויקט קולנוע קרן רבינוביץ'.

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: אהבה מטרידה

ביקורת תיאטרון: הרפר ריגן

ביקורת קולנוע: ג'ולי וג'וליה

ביקורת ספר: חפצים חדים

ביקורת קולנוע: שומרת אחותי