לקראת שידור: צו האופנה

ערוץ 1 מעלה מיום ה' (9.6), סדרה תיעודית מקורית חדשה בת חמישה פרקים, מושקעת ורבת משתתפים, ששמה "צו האופנה". הסדרה עוסקת בתולדות האופנה בישראל (עוד מהימים שהייתה ארץ ישראל, טרום מדינת ישראל) והרבה מעבר לכך באופן שבו האופנה ביטאה ושיקפה תהליכים ושינויים תרבותיים, כלכליים, חברתיים, פוליטיים והיסטוריים בארץ. היוצר, נפתלי גליקסברג, וצוותו טיפלו בתחום ובנושא ברצינות המתבקשת ממי שרוצה לעניין בו קהל שמעבר לחובבי פאייטים ושנצים, ובצדק: התוצאה היא סדרה רחבת היקף, עמוסה במידע, בהסברים, בניתוחים, במומחים, בדוגמאות, בשחזורים, בפרטי טריוויה ובמרואיינים (פה ושם אפילו עד כדי גודש יתר). גליקסברג אמנם משתדל ככל יכולתו לנצל את העובדה שבידיו מדיום חזותי, האמצעי היעיל ביותר להדגים, להסביר ולהבהיר באמצעותו ענייני אופנה, אבל אינו מסתפק רק בעשרות צילומים נדירים, קטעי ארכיון, שחזורים, הפקות אופנה ומנחה שהיא סוג של דוגמנית אולטימטיבית לעניין (קרן מור, שלא רק ניחנה בגוף דוגמנית קולבי, היא גם שחקנית מחוננת שדי לה בבגד ובתסרוקת כדי להאניש כל דמות ואופנה, בין אם מלפני עשור או מאה שנה), אלא טורח לבסס את כל התזות והתיאוריות על דברי מומחים, היסטוריונים, חוקרים, פרשנים ואנשי מקצוע בתחום, שכולם (ותודה לעורכים) רהוטים, קולחים ומעניינים. כולם ביחד מעניקים ערך מוסף לנושא והופכים את הדיון בו להרבה מעבר (ומעל) לקשקשת השמאטעס שהורגלנו בה במדורי אופנה. חמשת פרקי הסדרה עוקבים בסדר כרונולוגי אחרי תולדות היישוב והמדינה. הפרק הראשון, "חלוצים באופנה" סוקר את תקופת הציונים הראשונים, בני העליות הראשונות, החלוצים שלא רק הגיעו עם מטענים תרבותיים מארצות מוצאם, אלא גם ביקשו לעצב את דמותו של היהודי החדש בארץ ישראל ובכלל זה גם את מראהו, ולצד זאת ביקשו להתאים את הבגדים גם לסגנון החיים בארץ החדשה ולאקלים. הפרק השני, "בגדים לכול", עוסק בתקופת הקמת המדינה ושנות הצנע והעליות שהיו בה. הקיצוב שכפה סוג של תלבושת אחידה וסגפנית, וכך גם ההנהגה הפוליטית שביקשה לתת דוגמה לכך, ודמות המאצ'ו הישראלי השרירי והמרושל שהתפתחה. מכובע הטמבל ובגדי החאקי ועד הסנדלים התנ"כיים, בגדי "לכול" ("פרצוף צנע, גוף לכול, שתי נקודות בסך הכול") וראשית דרכה של משכית. הפרק השלישי, "מדים במודה", מתרכז בהשפעות מלחמת ששת הימים, נקודת מפנה חברתית, כלכלית ותרבותית, גם על האופנה, ששיקפה רבים מההליכים, החל בהערצה לכל מה שצבא וכלה בגלביות רקומות ממזרח ירושלים.


הפרק הרביעי, "תופרים חליפות", נע קדימה בזמן לימי המהפך, סוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים, כשהליכוד ובראשו מנחם בגין, איש שהקפיד על הוד והדר גם בהופעתו המחויטת, עלו לשלטון ושינו את הטון בכל תחומי החיים, ובכלל זה באופנה. הפרק מתייחס גם להשפעת האליטות החדשות והנטייה להיבלע בסגנון בינלאומי. הפרק החמישי והאחרון נקרא "עם הבגד", ועוסק בהתפוררות דמות הצבר ובניסיון לגבש זהות קולקטיבית חדשה, שבעצם מחלקת שוב את החברה לתת קבוצות, שהן גם בעלות לבוש מזוהה למרחוק, כמו המתנחלים והחרדים. בפרק הראשון, בתוך שפע המידע המועבר לצופה, נמצא גם פריט הטריוויה החביב כי את המילה "אופנה" המציאה אשתו של אליעזר בן יהודה, חמדה בן יהודה, שהייתה גם כתבת האופנה הראשונה בארץ, בעיתון "השקפה", בו חתמה בשם העט "שושנה לבנה". בפרק השני מספר המשורר רוני סומק על המפגש של דיירי המעברה שבה היה ילד עם המנהיג בן גוריון, מפגש שהעולים הנרגשים כולם לבשו את מיטב בגדיהם לקראתו ואילו בן גוריון הופיע בחאקי. בפרק השלישי מספר ששי קשת מודל 2011 על ששי קשת מודל סוף שנות השישים (על רקע תמונות מאז) בחליפות קטיפה צמודות, עם המון שיער ענק. הסוציולוג פרופ' עוז אלמוג מסביר ומפענח את דמות הצבר המשתנה לאורך השנים דרך בגדיו. ד"ר שושנה רוז מרזל, חוקרת ומרצה בבצלאל ובבר אילן, מגישה תובנות מאירות עיניים משלה, וכך גם לאה פרץ, ראש מסלול עיצוב האופנה בשנקר, וחוקרת האופנה אילה רז. עיתונאיות האופנה הוותיקות יהודית חנוך ונורית בת יער מוסיפות את נקודות המבט שלהן (חנוך גם מדגימה עם צילומים ישנים מאלבומה הפרטי) וכך גם עיתונאים העוסקים בתחום בשנים האחרונות, כמו שירה ברויאר, הדס שואף ואיתי יעקב. גם דורין אטיאס כאן ואופנאים כמו רונן לוין, יובל כספין ותמרה יובל, והסופרים אהוד בן עזר ודודו בוסי, וקובי אוז ורות דיין, מקימת משכית, ואורנה בן דור ופנינה רוזנבלום ועוד רבים אחרים ומעניינים. סדרה עמוסה בתלבושות ובתסרוקות, ממש לא רק לחובבי בגדים.
"צו האופנה", ערוץ 1, ימי ה', החל מ-9.6, 21:30. סדרה תיעודית מקורית בחמישה פרקים. יוצר ועורך ראשי: נפתלי גליקסברג. תסריט: מויש גולדברג; בימאים: יואב גורפינקל, מויש גולדברג, נפתלי גליקסברג; צילום: שי כהן - ערוץ 1; עריכה: יוסף גרינפלד, איתי אוניק, עליזה אסקירה; ייעוץ מוזיקלי: רוני ידידיה; מפיקה ראשית: חגית בן יעקב; מפיקים אחראים: נפתלי גליקסברג, אפרת דור; הפקה: ערוץ 1, אולפני הרצליה ונפתלי גליקסברג - גליקסקום תוכן והפקה. אורך כל פרק: כ-43 דקות

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: ילדה מיותרת

ביקורת תיאטרון: גבירתי הנאווה

ביקורת ספר: שגיאות קטנות

ביקורת ספר: ואולי לא היו

ביקורת קולנוע: אמון