לקראת שידור: קצוות

בראשית הסרט "קצוות" שיוקרן ביום ב' (21.2) בערוץ יס דוקו בלוויין, מצהירה הכתובית כי זהו סרט "מאת טל אביטן". ואם לשנייה אחת נדמה כי זהו ניסוח מעט גרנדיוזי ליוצר סרט (ודאי יוצר לא ממש מוכר), מקץ שני משפטים (שהוא עצמו מקריין-מספר) מתברר שאין בעצם הגדרה קולעת יותר לסרט שמספר-מתעד את חייה של משפחת אביטן משדרות על פני פרק זמן של כשלוש שנים, מהזוויות הכי אישיות שאפשר. אביטן פותח את הסרט במסיבת יום הולדת משפחתית לאמו, עליזה, שאותה הוא ממקם בזמן: שלוש שנים קודם לסיום הסרט, קצת לפני שאביו, מרדכי - שלזכרו מוקדש הסרט - התאבד בכלא. הוא זוכר את אביו שיצא ונכנס שוב ושוב לכלא עד שלא יכול היה לשאת זאת עוד ושם קץ לחייו, אבל הוא זוכר גם אבא שדאג וטיפל בבית. בין החוגגים לאמא עליזה, לבד מטל ומאשתו ליז: האח הבכור גיא, ששינה את שמו לאמנון וחי בישיבה חרדית בירושלים, האח שלומי, שמכור לסמים וקצת אחרי תחילת התיעוד של טל ניסה גם הוא לתלות את עצמו, ושני האחים הקטנים, אור ושי. והנה, בכמה דקות ומשפטי פתיחה נפתחת הדלת לביתה של משפחה אחת, שבאמת מכילה כמעט את כל הקצוות. זמן קצר אחרי התאבדות האב נשלחים אור ושי לפנימייה דתית בבני ברק. שלומי מסתבך בגלל הסמים ונשלח לחצי שנה בכלא. גיא-אמנון שוקע בחיי הישיבה בירושלים. וטל עושה את הסרט, שעוקב אחרי קורות אחיו ואמו. כשהוא מבין את משמעות הכדורגל בחיי אחיו הקטנים, הוא דואג לכך שיירשמו לקבוצה של ממש, למכבי פתח תקווה. בכל שבוע נוסעים הילדים לאימון שם, באישור מיוחד ובמגבלה אחת: שלא ישחקו בשבת. כשהשניים מתחילים ממש להשתלב בקבוצה ונוצרת דילמת המשחקים בשבת, שי מתקשה להתמודד עם האיסור להשתתף בהם והאי שקט שלו מתבטא בבעיות התנהגות בפנימייה. כששלומי משתחרר מהכלא הוא חושש לחזור הביתה לשדרות שמא יתפתה שם שוב לסמים, ומעדיף לשהות בירושלים, בישיבה, לצד אחיו החרדי גיא-אמנון. הוא עובד במטבח, בחדר האוכל, עמיתיו אינם יודעים את הפרטים על עברו והוא מדבר בלי הרף, במין היפראקטיביות קצרת נשימה, כשכל ביטוי שני בערך הוא "בעזרת השם". בעזרת השם טוב לו, הוא רוצה להתחתן, להוליד בן זכר, להיות כמה שיותר חרדי. ולזמן מה נדמה שזה אכן יהיה המסלול שלו. אלא שאחרי שהוא מודיע כי הוא עומד להתארס לבחורה שהוא מתראה איתה, הוא נפרד מחברתו, עוזב את הישיבה וחוזר לבית אמו עליזה בשדרות. "הייתה לי מעידה ואני גאה בה", הוא מתגרה במצלמתו של טל, רגע לפני שהוא מגרש אותה מעליו.


עליזה, האם, שעובדת כפועלת במפעל אוסם (גם אותה מלווה טל, עם הקפה בחושך שלפני היציאה למפעל וליד פס הייצור), מגינה על הפרטיות של שלומי. תבוא בפעם אחרת, זה לא מתאים עכשיו, היא אומרת לטל. תבוא בהסכמה. הסרט מסתיים כמעט כמו שהתחיל: עליזה, בפתח ביתה, לבדה. יש פה הכול כמעט, בסרט הזה ובמשפחה הזו: כישרון וחידלון, שאיפות ואשליות מנופצות, סמים, כלא, התאבדות, אובדנות, אהבה, דאגה, דלות, גאווה, מצוקה, פיכחון, דת, אמונה, תמיכה, מפלות, אופטימיות ובעיקר - המון אנושיות. אביטן לא מנסה לייפות כלום, ומצד שני גם לא לעורר רחמים. הוא מציג את העובדות, כפי שהן נראות בעיניו ומוכרות לו, כחלק מהמשפחה הזו, המשפחה שלו, שהוא מזמין את הצופים להכיר ולהיכנס לחייה. אי אפשר להישאר אדישים מול הסיפור ודרך הסיפור. מול הכאב והקשיים הרבים שמשפחת אביטן נאלצה ונאלצת להתמודד איתם, ומול הכנות והישירות הבלתי אמצעית של המספר. "קצוות", שזכה בשנה שעברה בפרס הקרן לזכר עליזה שגריר, הוא סיפור של קצוות שהתכנסו במשפחה אחת, וסרט שמותיר את הצופה עם קצות עצבים חשופים, כי אי אפשר להישאר אדיש מולם. אי אפשר שלא להתפעל משי ומאור ולא להרגיש צביטה גדולה בלב מולם, אי אפשר שלא להתרשם מהמאבק של שלומי להתחיל מחדש ולכאוב את נפילתו, אי אפשר שלא להתפעל מטל שמבקש להיות קולנוען מתעד אובייקטיבי, ועם זאת מצליח גם להציג מסמך כל כך אישי. סרט מרגש ומרתק שחשוב לצפות בו.
"קצוות", יום ב', 21.2, 22:00, ערוץ יס דוקו בלוויין. בימוי וצילום: טל אביטן. עריכה: אלון הרשקוביץ; הפקה: ליז אביטן; מוזיקה מקורית: דרור שימן; עיצוב פסקול: רותם דרור. אורך הסרט: 45 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: מסעותי עם ורה

להקת המחול של אנטוניו גאדס מגיעה לישראל

ביקורת קולנוע: נאום המלך

ביקורת תיאטרון: זהב טורקי

אלבום חדש: קירות ורוח