לקראת שידור: קרי גרנט

למרות שחלפו כבר 15 שנים מאז מותו ו-35 שנים מאז פרש מסרטים, נדמה שאין מי שמגדיר עצמו חובב קולנוע שאינו יודע מיהו קרי גרנט. כי גרנט, שנולד כארצ'יבולד (ארצ'י) ליץ' בבריסטול שבאנגליה ב-1904, היה אולי התגלמות המושג "כוכב קולנוע" והטביע חותם עז על המסך, עד כדי כך שגם היום כשמלהקים מחפשים את הגבר השרמנטי, האינטליגנטי-אלגנטי ונטול הפוזה, הם מדברים במושגים של "טיפוס קרי גרנט". הסרט "קרי גרנט", שיוקרן ביום ג' (22.2) בערוץ 8 בכבלים, משרטט קווים לדמותו של השחקן, הכוכב והאיש שנותר לא לגמרי מפוענח. חלק מהמסתורין סביבו קשור בעובדה שלמרות חזותו הנינוחה הוא כמעט אף פעם לא התראיין. כשאשתו הרביעית, דיאן קנון, הטיחה בו פומבית ערימות של רפש במלחמת גירושים מכוערת הוא לא נגרר ולא הגיב. רק פעם אחת תבע מישהו על הוצאת דיבה (את הקומיקאי צ'בי צ'ייס, שטען כי הוא הומו. התביעה הסתיימה בפשרה). ורק פעם אחת, ב-1963, פרסם סדרת מאמרים אוטוביוגרפיים. ויש להניח שגם אלה היו מחושבים ושקולים. ליץ' הילד ברח מלימודים לתיאטרון ולאולמות מופעים וכנער השיג עבודה כעוזר תאורן בתיאטרון אמפייר ונשבה מאחורי הקלעים בקסמי להקת התיאטרון של בוב פנדר. כדי להצטרף אליה חתם בשם אביו על בקשת הצטרפות ונדד עם הלהקה ברחבי בריטניה. זה היה בית הספר שבו למד וליטש את כישוריו בפנטומימה, בג'אגלינג, בלהטוטים ובקומדיה פיזית ופיתח את חוש התזמון המצוין שנודע בו בהמשך. ב-1920 הפליג עם חברי הלהקה להופעות בארצות הברית, אך כשהם שבו הביתה, הוא נשאר באמריקה, צעיר יפה תואר בן 18, עם חלום להיות שחקן. אחרי אינספור אודישנים ושורת תפקידים בוודוויל קיבל ב-1927 תפקיד מרכזי בהפקה הראשונה מרבות בברודוויי, ב"שחר מוזהב". ב-1929 הוזמן למבחן הבד הראשון שלו בפוקס, מבחן שבו נחל כישלון חרוץ ובסופו נאמר לו שאין לו סיכוי בהוליווד, בין היתר בגלל שצווארו עבה מדי ורגליו עקומות מעט. הדחייה לא ריפתה את ידיו. הוא המשיך לנסות, נחוש בדעתו שהוליווד היא מקומו. לבסוף קיבל תפקיד קטן של מלח-לץ, בסרט של פרמונט - שישה ימי צילום תמורת 150 דולר. בעקבות התפקיד ומפגש עם אחד ממנהלי האולפן, הוחתם על חוזה העסקה לחמש שנים, שהשלב הראשון בו היה שינוי שמו. וכך נולד השם קרי גרנט: קרי מדמות במחזה "ניקי" וגרנט מרשימת השמות שהציע האולפן. כמעט מיד החל להופיע מול כוכבות ידועות בתפקידים מרכזיים בסרטים שאפשרו לו ללטש את מה שתהפוך לפרסונה הקולנועית הייחודית שיצר. בגיל 29 ליהקה אותו מי שהייתה אז כוכבת גדולה, מיי ווסט, כמושא אהבתה בסרט "היא עשתה לו עוול", שנהפך לסרטו המצליח ביותר עד אז. אבל המפנה הגדול מבחינתו היה בסרט שדווקא נחשב לכישלון אבל העלה עד מאוד את מפלס הפופולריות שלו - "סילביה סקרלט", מול קתרין הפבורן בבימוי ג'ורג' קיוקור, שניים שהיו מרכזיים בקריירה של גרנט. הסרט, שנעשה כשגרנט "הושאל" כמנהג אותם ימים לאולפן אחר, עורר את רצונו להיחלץ מדמויות הברנש החביב שבהן לוהק בפרמונט, וכך החליט לצאת לדרך עצמאית, מהלך קריירה מאוד חריג באותם ימים. כשנוצרה הזדמנות להופיע בסרט של הבמאי ליאו מק'רי, עוד במאי שהשפיע רבות על גרנט, מול הכוכבת דאז איירין דאן, גרנט עט עליה, וצדק: הסרט "האמת האיומה" הוא סרט מפתח בקריירה שלו, סרט שבו, כהגדרת מומחי קולנוע, נוצר קרי גרנט המוכר והאהוב - החתיך השרמנטי המצחיק, שהולך עד הסוף עם גם עם קומדיית סלפסטיק, הסרט שהפך אותו חד משמעית לכוכב בלתי מעורער.


72 סרטים עשה גרנט במהלך הקריירה הקולנועית שלו והוא אחד השחקנים הבודדים, כהגדרת היסטוריון הקולנוע ג'יימס הרווי בסרט, שנהפך לכוכב בקומדיות קלילות (ז'אנר שבנה בעיקר כוכבות). במהלך כל השנים הללו היה מועמד לאוסקר רק פעמיים, ולבסוף זכה ב-1970 באוסקר של כבוד על פועלו הקולנועי. הוא כיכב בארבעה סרטים של אלפרד היצ'קוק שהיו כולם הצלחות גדולות. גרנט בכלל - ודאי במפתיע למי שכה מזוהה עם קומדיות קלילות - כיכב בשורה של סרטים שנחשבים לקלאסיקה קולנועית ("סיפור פילדלפיה", "נערתו ששת", "מזימות בינלאומיות", "גנגה דין", "רומן בלתי נשכח", רק לדוגמה) ונודע בתעשייה כמקצוען שתמיד הגיע ראשון, עזב אחרון וידע בעל פה כל מילה של טקסט (למרות שלא אחת גם אלתר). חמש נשים נשא בחייו, וכל השנים ריחפו ברקע שמועות על נטיותיו המיניות. לאשתו הראשונה, השחקנית וירג'יניה צ'ריל, נישא ב-1934, אך הנישואים החזיקו מעמד פחות משנה. היא אמרה עליו, "הייתי מאוהבת בקרי והוא היה מאוהב בעצמו. לא היה לי סיכוי". לפני ואחרי נישואיו אלה התגורר בבית על החוף עם השחקן רנדולף סקוט, מה שהוליד את חרושת השמועות סביב טיב יחסיהם (הם נותרו חברים כל חייהם), שמועות ששתיים מנשותיו הבאות מתייחסות אליהן - ומכחישות - בסרט. אשתו השנייה הייתה יורשת המיליונים של "וולוורת'" ברברה האטון, שלה נישא ב-1942, השנה בה קיבל אזרחות אמריקנית. הם נפרדו אחרי שנתיים והתגרשו ב-1945. השלישית הייתה השחקנית בטסי דרייק, שהייתה נשואה לו מ-1949 ועד 1962. הם נפגשו על סיפון "המלכה מרי" והוא חיזר אחריה שנתיים. בשנות נישואיהם עזבו את הוליווד לשש שנים שבמהלכן סירב - לא ברור למה - לתפקידים שנהפכו לאגדות ("סברינה", "חופשה ברומא") וחזר לקולנוע לבקשת היצ'קוק לסרט "לתפוס גנב". הם התגרשו ב-1962 אחרי תקופה של פרידה ורומן שלו עם סופיה לורן. ב-1965 נישא לשחקנית דיאן קנון, שאיתה נולדה לו בתו היחידה ג'ניפר כשהיה בן 62, אבל גם נישואים אלה הסתיימו די מהר, ב-1968, וברעש גדול (מצדה). לאשתו החמישית, ברברה גרנט (יחצנית בית מלון) שהייתה צעירה ממנו ב-47 שנים, נישא ב-1981 והיא הייתה איתו כשמת מהתקף לב באמצע מסע הופעות של מופע יחיד שהעלה בהצלחה בתיאטרונים קטנים, "ערב עם קרי גרנט", ב-1986. שתיים מנשותיו של גרנט מתראיינות בסרט וכן שורה של במאים, שחקנים, היסטוריונים של קולנוע ומבקרים, שמספרים ומפרשנים את אישיותו וכישרונו, ציוני דרך בקריירה שלו ובחייו, ומנסים לפענח איך הצליח להיות כוכב ענק במין אגביות לכאורה, נינוחה וכובשת. מומלץ לכל חובבי קולנוע בכלל וגרנט בפרט.
"קרי גרנט", ערוץ 8 בכבלים, יום ג', 22.2, 23:20. תסריט, בימוי והפקה: רוברט טרכטנברג. עריכה: קלייר סקנלון; קריינות: הלן מירן, ג'רמי נות'אם. אורך הסרט: 52 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: מסעותי עם ורה

להקת המחול של אנטוניו גאדס מגיעה לישראל

ביקורת קולנוע: נאום המלך

ביקורת תיאטרון: זהב טורקי

אלבום חדש: קירות ורוח