לקראת שידור: שבוע ספיישל דוקו-TV

שבוע הספיישל דוקו-TV שיחל ביום א' (20.11) בערוץ יס דוקו בלוויין יוקדש מדי ערב לשורה של תוכניות העוסקות בעולם הטלוויזיה - התעשייה, האמנות, המקצוע, התופעה, הכלי התרבותי וההשפעה החברתית. במרכז הספיישל סדרה בת 12 פרקים בני 30 דקות כל אחד, ששניים מהם יוקרנו מדי ערב החל מיום א' (20-26.11) ושמה "יוצרי הסדרות נחשפים". הסדרה, כשמה, עוסקת בכל פרק באחד מיוצרי הסדרות שהיו (וחלקן עודן) הצלחות גדולות ואבני דרך בתולדות הטלוויזיה האמריקנית. בין היתר יש פרק המוקדש לאלן בול, יוצר, תסריטאי ראשי, מפיק (ומנהל התוכנית) של "עמוק באדמה" ו"דם אמיתי", פרק שמוקדש לקלייד פיליפס, יוצר "דקסטר", לשון ריאן יוצר "המגן", למרידית סטייהם, יוצרת "פשע מן העבר" ועוד אחרים. כל פרק משלב ראיונות עם אנשים שעבדו ועובדים עם אותו יוצר על הסדרות האמורות, בראיון עם היוצר עצמו וכמובן, בקטעים מהסדרות עצמן. יש סיפורים מאחורי הקלעים, אנקדוטות והרבה הווי מקצועי שלבטח יעניין ולעתים (תלוי ביוצר, בסדרה ובטעם הצופה) אפילו ירתק את הצופים, ודאי כאלה שהתחום והמקצוע הזה מעניינים אותם - מצד היצירה והעשייה, לא מצד הסלבריטאיות. קל לזהות כי היוצרים שנבחרו לסדרה (קופרודוקציה אמריקנית-אירית), יצרו סדרות ששינו ו/או היוו נקודת מפנה בנוף הטלוויזיוני ששרר סביבן עד אז. כך, למשל, אלן בול מספר על יצירתה של הסדרה "עמוק באדמה", שבאה לעולם ב-HBO, רשת כבלים שמראשיתה לא היססה לחרוג מהמיינסטרים, והייתה בעצם הסדרה הראשונה שעסקה באופן מתמשך, בגובה העיניים ובאינטימיות אנושית ורגשית במשפחה שניהלה בית לוויות - ביחסים במשפחה לצד התמודדות שונה מבעבר במוות (לא חוקר מקרי מוות וכיוצא באלה) על בסיס שבועי. הוא מספר גם על סדרת-הלהיט הנוספת שלו, "דם אמיתי", ועל הדרך שבה מכר את הרעיון לראשי הרשת במשפט אחד, כשהגדיר אותה כ"סדרה שעוסקת באימה שבאינטימיות". עוד ביום א' (20.11), יומו הראשון של שבוע הספיישל, יוקרן הסרט "עונת הפיילוטים", שעוסק בפן לא ממש מוכר לנו כאן - ואין דרך רכה להגדיר זאת - שוק הבשר של ילדים-שחקנים בטלוויזיה האמריקנית. מתברר כי החודשים ינואר עד אפריל בכל שנה הם מה שמכונה בז'רגון התעשייה שם "עונת הפיילוטים", העונה שבה מלוהקים בכל שנה כ-50 פיילוטים לתוכניות טלוויזיה חדשות. עוד מתברר כי בכל שנה נודדים ומגיעים ללוס אנג'לס, בירת התעשייה, אלפי ילדים מלווים בהוריהם, שמקווים לזכות באודישן לתפקיד ילדותי כלשהו בסדרה, ואם לא תפקיד קבוע, אז לפחות תפקיד אורח. כמו כן מתברר שמשלל האתרים שבהם מתמקמים הילדים והוריהם בחודשים הללו יש אחד נחשב במיוחד, קומפלקס מגורים ולימודים (ושאר שירותים מקצועיים שהם מספקים) שנקרא "אוקווד", שם מתרכזים ילדים רבים עם אמהותיהם (הן בדרך כלל מנוע העזר המתלווה) וחלומותיהם. הסרט עוקב אחרי חלק מהילדים לאורך עונה שלמה כזו ויותר, מאודישן לשיעור משחק, לצילומי בוק, לאודישן נוסף וחוזר חלילה. סוכנים ומלהקים מדברים ומסבירים וחושפים מאחורי החיוכים והטונים המתוקים תעשייה אכזרית להפליא, שרק מתי מעט מצליחים להתקדם בה, וגם אז, רוב הפעמים, מדובר במקרה הנפלא בתפקידון זעיר בפרק בודד בסדרה, או בפרסומת למוצר כלשהו.


לא מעט ילדים מדברים ומופיעים בסרט הזה, ורוב הזמן הלב יוצא אליהם. למשל, שאנה בת ה-13, שמגיעה מדנוור עם אמה להגשים את החלום. ילדה גבעולית וחייכנית שלא תמיד ברור אם החלום הזה, שמעמיד אותה בשלל מצבים לא נעימים בלשון המעטה, ובעיקר בצורך להתמודד במשך חצי שנה בריכוז עצום של דחיות, הוא שלה או של מישהו אחר במשפחה. יחד עם אמה, המודה כי אינה מצויה ברזי התעשייה והמקום, הן נודדות מסוכן אחד לאחר, הילדה מצטלמת שוב ושוב, הולכת לאודישנים שלחלקם ממש לא ברור למה בכלל הגיעה, ונראה שחלומה, חסר סיכוי מראש, הולך וחומק ממנה יחד עם אלפי הדולרים המתנדפים יחד עם האשליה. וישנה הילדה ג'וליה, שבאה עם אמה וסבתה (שתיהן חמושות במבטא רוסי בולט), שבכלל לא מבינה על מה הטקסט - העמוק - שהיא משננת, וצריך להסביר לה שמדובר בדגני בוקר, או ג'אנה בת ה-11, שנמצאת באוקווד מאז שמלאו לה שמונה (ומאז לא ראתה את אביה) ויש לה "לוח מטרות" ואמא בולדוזר, שמגישה את מועמדותה לכל פרויקט אפשרי וטוענת שאת הכוח היא שואבת מהילדה, כי היא לא מסוגלת לחזור איתה ככה הביתה, לעיירה עם רמזור אחד. מנהל ליהוק אחד אומר שהוא מקבל 3,000 צילומים של ילדים לתפקיד אחד ומהם עליו לצמצם למאה את מספר המוזמנים לאודישן ראשון, אז "ילד שמקבל זימון לאודישן זה מדהים. ילד שמקבל תפקיד זה נס". מלהקת אחרת אומרת בכנות שלא שווה להקריב בשביל זה משפחה ? וזה מה שקורה בהמון מקרים, ומלהק אחר מגדיר את לוס אנג'לס כ"עיר היחידה שאפשר למות בה מרוב עידוד". ומישהי אחרת, שהתבגרה בתעשייה, מגדירה את הענף כ"תעשייה סוטה, שבה אתה מוכר וקונה חיים. אנשים לוקחים בה סיכון אדיר ומהמרים על משהו שאין עליו פיצוי - על הילדות". אז כן, יש גם רגעים משעשעים, כמו ילדה קטנה שיושבת מול מלהק לראיון, מודיעה לו שהיא בת ארבע ובתשובה לשאלה כמה שנים היא כבר רוצה להיות שחקנית היא אומרת שבע. מפתיע, הוא עונה ברצינות מהומהמת.


ביום ב' (21.11) יוקרן הסרט "לייצא את ריימונד" שבו יספר פיל רוזנטל מחוויותיו המשעשעות בדרך שעשתה הסדרה שלו, "כולם אוהבים את ריימונד" לרוסיה, שם ביקשו לעשות גרסה רוסית לקורותיו של כתב הספורט הנחנח האמריקני. ביום ג' (22.11) יוקרן הסרט "מ.א.ש - הסיפור האמיתי" שבו יסופרו תולדות הסדרה האלמותית ופורצת הדרך "מ.א.ש", הסדרה הראשונה שהכניסה לסלון האמריקני אימי מלחמה שהאמריקנים לחמו בה, את ההתנגדות לה (הקשר לווייטנאם כשהסדרה עלתה היה ברור) כמו גם את הרשות והאפשרות לצחוק עליה. כולם כאן - הוקאיי פירס הדמיוני לעומת בוראו, הרופא ד"ר ריצ'רד הורנברגר, שכתב את הספר שעליו התבסס הסרט שממנו נולדה הסדרה, השחקנים והדמויות מהסדרה והאנשים שבהשראתם נוצרו, אשר באמת שירתו ביחידת בית חולים שדה עם הורנברגר וביחידות דומות. הם מספרים על קווי הדמיון והשוני בין המציאות לסדרה, על הקשרים בין הכותבים לאנשים האמיתיים שסיפקו להם אינספור אנקדוטות וסיפורים שמוזגו, הוקצנו, נתנו השראה או נשתלו כך או אחרת בפרקי הסדרה, שרצה בהצלחה אדירה 11 שנים (משנת 1972) ואשר פרק הסיום שלה שבר את כל שיאי הצפייה עד אז והחזיק בשיא במשך 27 שנים. לצד הסיפורים והתיאורים והזיכרונות יש גם לא מעט תובנות שמתאפשרות ממרחק הזמן על חשיבותה של הסדרה בשינוי פני הטלוויזיה האמריקנית, על התפקיד שמילאה, על השפעתה אז, בזמן אמת, ולאורך השנים.
שבוע ספיישל "יס דוקו-TV", ערוץ יס דוקו בלויין, ימים א'-ו', 20-26.11 בשעות הערב. בין התוכניות שישודרו: "יוצרי הסדרות נחשפים", סדרה בת 12 פרקים, 2 פרקים בכל ערב בימים א'-ו' (20-26.11), 21:00; "עונת הפיילוטים", יום א', 20.11, 22:00; "מ.א.ש. - הסיפור האמיתי", יום ג', 22.11, 22:00 עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: מיליארד סיבות לשוד

ביקורת ספר: להציל את סיסי

ביקורת תיאטרון: קברט

ביקורת קולנוע: אלגנטיות של קיפוד

ביקורת ספר: סטונר