לקראת שידור: שום, פלפל ושמן זית

נפתח בווידוי: במשך שנים של צפייה ב"שום, פלפל ושמן זית" ששודרה בערוץ 1, הבעתי - בלב ובקול רם - משאלה שחיים כהן יבשל גם לי. כי כהן לא רק יודע לבשל, הוא גם ניחן בחדוות עשייה שאינה מתעמעמת עם השנים, באהבה לאוכל ולבישול, ובטבעיות בלתי אמצעית שגורמת מיד לכל צופה בו להרגיש טוב, גם אם כישוריו הקולינריים מסתכמים בהרתחת מים בקומקום חשמלי. ב"שום, פלפל ושמן זית" כהן הפך תמיד את השהות במטבח לכיף גדול, לחגיגה ידידותית למתבונן של טעמים, תבשילים ואנשים, בלי שמץ של חשיבות עצמית, יהירות, חביבות מזויפת או איתגו?ר מאומץ השורים לא אחת על שפים אחרים ועל תוכניות בישול אחרות. אני יודעת שלא הייתי יחידה או יוצאת דופן בפנטזיית חיים-תבשל-לי, אשר למרבה הצער לא התממשה. כשכהן עבר בעונה שעברה, אחרי אינספור שידורים חוזרים של פרקי תוכניותיו בערוץ 1, למתחרים העשירים בערוץ 2, ומרינה מקסימיליאן בלומין התיישבה לצדו ב"מועדון ארוחת הערב" ידעתי מיד שבאכסניה הזו אין לי סיכוי. כהן אמנם נותר בשלן טלוויזיוני סימפתי מאוד, אבל האינטימיות שלו עם האוכל, הבישול, האורחים והצופים אבדה בכל ההמולה שמסביב. ולכן השמחה הייתה רבה למשמע הבשורה שהוא חוזר למקורות הטלוויזיוניים שלו, ל"שום, פלפל ושמן זית". אלא שהוא חוזר - אבל לא בדיוק למטבח היפואי המוכר, לא בדיוק לאותו פורמט ולא בדיוק לאורך זמן. נכון לעכשיו מובטח שידורם של שני פרקים בלבד בסדרה המחודשת, ביום ו' הקרוב (25.6) ובזה הבא. מטעם יחסי הציבור של התוכנית נמסר כי בהמשך אמורים להיות פרקים נוספים, אבל מתי ישודרו, מי יתארח בהם ובמה יעסקו - לא ידעו לומר (!). אז התוכנית וכהן חוזרים ? אבל, כאמור, לא למטבח ביפו. שני הפרקים שישודרו לוקחים את כהן לאיטליה - הראשון לרומא והשני לאזור ונציה - למה שמוגדר "מסע בעקבות האוכל היהודי, שהוא גם סיפורן של קהילות יהודיות בעולם". כהן אינו יוצא לדרך לבד. לצדו בדרכים, באתרים, בשווקים ובמטבחים המאולתרים, נמצא שותפו לכתיבת אי אילו ספרי בישול שהוא גם בשלן בפני עצמו ומומחה לאיטליה (ודובר השפה, הוא למד שם), ד"ר אלי לנדאו. אינני יודעת של מי היה הרעיון לשגר את כהן למסעות בעולם (כאמור, מובטחים פרקים נוספים במדינות נוספות), ואם "הפן היהודי" נולד מתוך עניין קולינרי אמיתי, רצון לשלב גם היסטוריה ושורשים בתוכנית בישול או זווית אחרת לתוכניות מזן השף המעופף שכבר ראינו רבות כמותן (גיל חובב למשל), אבל התרומה העיקרית של כל זה, מבחינת הצופה, היא בנופים הזרים - האיטלקיים יפהפיים - ובפרצי ההתלהבות המידבקת של כהן משווקים, ממעדניות, ממאכלים וממוצרי מזון חדשים שהוא נתקל בהם.


כהן מבשל - בחצר היקב המדהים ביופיו של מאסי, במטבח ביתי או בכזה של מעדנייה - בשמחת החיים והאוכל המאפיינת אותו וכה כובשת אצלו. לא משנה אם הוא מתרגש משלל סוגי עגבניות בשוק של רומא, נותן יד לקריצת עוגיות במאפייה בוונציה או מתמלא עליצות מסמיכות הפולנטה, כהן במיטבו כשנותנים לו להתבטא באלמנט שלו, כלומר במטבח, מול כיריים, ליד דוכני מזון ומקררים או חמוש במחבת, בסיר ובקרש חיתוך. העניין הוא שבתוך כל השפע הקולינרי המרהיב והמגרה של המטבח האיטלקי, המנות שכהן ולנדאו בחרו להכין ולהתמקד בהן כחלק מהעיסוק באוכל יהודי (ועם כל הכבוד לו), ברובן לא נראו לי מסעירות במיוחד. הן היו בסדר, אבל אני תמיד אעדיף ספגטי נפוליטנה או טירמיסו על פני עגל עם חסה בתנור או עוגיות של פסח מוונציה. קטעי הקריינות של כהן, המספר ומסביר עובדות היסטוריות בכלל ומתולדות הקהילות היהודיות באיטליה בפרט אינם דברים חסרי עניין, אבל בואו נאמר שקריינות כזו איננה הצד החזק במיוחד של כהן. לנדאו לצדו הוא ידען גדול ושליטתו בשפה ובמנהגי המקום ניכרים, כמו גם בקיאותו בבישול, אבל הוא חסר את ההתלהבות המתפרצת של כהן, המזכירה - לטובה - כזו של ילד בטיול שנתי ראשון. הם מסתובבים, פוגשים אנשים וטיפוסים - יינן ישראלי המייעץ ליקב באזור סואבה; משחיז סכינים שבית המלאכה שלו נישא על אופניו - מתפעמים מהנוף, מבשלים ביחד, ממששים ירקות בשוק, עושים חביתה בחצר של מאסי, לוגמים יין ואפילו עורכים ביקור בית אצל משפחה יהודית בוונציה, שם הם משדלים את הבת הבוגרת לטעום מפשטידת הפסח של אמא. והיא גומרת הכול מהצלחת, ברור. המסגרת שנקבעה, של אוכל יהודי, נראית קצת מגבילה מבחינה קולינרית (אם כבר טורחים להרחיק למטבחים זרים ובעלי מסורות מפוארות, למה להגביל כל כך? למה לא לבשל גם כאלה וגם גרסאות כשרות של מאכלים "רגילים" מאותו מטבח, אם צריך?), וקצת מפזרת מבחינה כללית, במובן שהרצון להעשיר את התוכנית בתכנים היסטוריים בא על חשבון הזמן שנותר לעיסוק באוכל ובבישול. וזה לטעמי קצת חבל. שלא תבינו אותי לא נכון: אני מאוד שמחה שכהן חזר, וגם אם בניכר ועם אורחים לרגע, בסך הכול לפורמט אינטימי שמשרת אותו ואת הצופים הכי מתאימה תוכנית עם אורח מרכזי אחד שבא לעסוק באוכל וליהנות ממנו. אני גם בהחלט מפרגנת לכהן מסעות קולינריים בעולם, מגיע לו ולנו יכול לצאת מזה הרבה טוב. אבל הניסיון להפוך תוכנית בישול ואוכל מעולה גם לתוכנית שורשים/היסטוריה ובדרך להצר את עולמה הקולינרי לא מוסיף לה כלום ואפילו גורע. ולמרות זאת, אני אצפה להמשך הסדרה, שלא ברור לאן ועם מי לקחה את כהן, ומתי תגיע לשידור.
שורה תחתונה:
יופי שחיים כהן חזר ל"שום, פלפל ושמן זית". עכשיו רק שחררו אותו מתפקיד המורה להיסטוריה.
"שום, פלפל ושמן זית" עם חיים כהן וד"ר אלי לנדאו, ערוץ 1, יום ו' 25.6 ויום ו' 2.7, 19:10. עורכת ומפיקה: אמנה כהן; מפיקה בפועל: מיכל גורן אלטמן, בימוי: חנה אטיאס ואייל בנבנישתי עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: המתיקות שאחרי

ביקורת קולנוע: הרקדן האחרון של מאו

פסטיבל מחולוהט: 84 מופעי מחול

ביקורת קולנוע: קילרים

ביקורת ספר: לב מתעורר