לקראת שידור: שטיפת מוח

ליורי חשצ'בצקי היה יתרון מראש כשבא לעשות את הסרט "שטיפת מוח": יתרון הביתיות. חשצ'בצקי הוא יליד גאורגיה כשהייתה חלק מברית המועצות, וחי בה עד סוף שנות השמונים של המאה הקודמת. גאורגיה נאבקה אז מאבק עקוב מדם על עצמאותה (שמסוקר בקצרה בסרט), שעליה הכריזה ב-1991. חשצ'בצקי בא לספר את המשך הקורות והמאבקים של מולדתו, אבל בגרסה הלא מוכרת, או הפחות מוכרת, ודאי במערב. ולא מדובר רק בגרסה הגאורגית לאירועים, אלא בזו המצליחה - מתוך היכרות עם המנגנונים, הפוליטיקה, התרבות השלטונית, החשיבה והאנשים - לפרק לגורמים ולהאיר צדדים נסתרים בצד השני, הצד הרוסי. הסרט מספר, סוקר ומנתח - בעזרת פרשנים, עיתונאים, תחקיר וקטעי סרטים - את מה שהתרחש בגאורגיה, בעיקר במאבק נגד דרום אוסטיה שהכריזה על עצמאות דה פקטו וביצעה טיהור אתני שבמסגרתו גורשו מאות אלפי גאורגים מבתיהם, ואשר שיאה היה ב-2008, עם פלישת כוחות רוסיים לגאורגיה. חשצ'בצקי מציג עדויות להתנהלות עקבית של המשטר הרוסי מראשית שנות התשעים, שמטרתה הייתה לחרחר מלחמות בין ובתוך מדינות שהיו בעברן חלק מברית המועצות ואת התכנון ארוך הטווח למלחמה ולפלישה לגאורגיה ב-2008, שהחל והונע שנים קודם לכן. יוליה לטינה, עיתונאית וסופרת, מסבירה כי מניתוח האירועים עולה שרוסיה תכננה את המלחמה שנים. שבוע לפני פרוץ המלחמה באוגוסט 2008, היא אומרת, דרום אוסטיה החריפה במתכוון את התקפותיה על גאורגיה ואחר כך טענה כי גאורגיה הייתה זו שפתחה באש. "זה כמו ישראל והחמאס", היא אומרת. "החמאס יורה על ישראל, ואחר כך טוען שישראל תוקפת אותו". פבל פלגנגאור, עיתונאי ופרשן צבאי, קובע כי היה ברור שרוסיה מתכוונת לפלוש לגאורגיה והמלחמה בלתי נמנעת. "המו"מ נתקע וכל ההצעות נדחו, כי היה תאריך לפתיחת המלחמה", לדבריו. זאת ועוד: הרוסים תכננו מראש וביצעו היטב מתקפת דיסאינפורמציה, לפי מיטב המסורת הנהוגה אצלם. הם סיפקו לתקשורת דיווחים על מהלכי מלחמה לפני שבוצעו, ואחרי שהחלו הפלישה והקרבות מנעו מכתבים לדווח מהשטח, אבל העבירו "ידיעות" לפי רצונם לכלי התקשורת. כך, למשל, דווח מיד בראשית הקרבות על 2,000 הרוגים, שמספרם הצטמצם במהרה ל-300 ובהמשך ל-150.


הסרט נקרא "שטיפת מוח" כי בכך בעצם מבקש היוצר להתמקד - בשטיפת המוח התעמולתית של המשטר הרוסי, גם זה המתכנה דמוקרטי-נבחר. עיתונאים שניסו לעשות את עבודתם נאמנה - חוסלו. הוא מונה אותם, בשמות וחשיפות. אחד המרואיינים בסרט מסביר ש"המדיניות הרוסית נקבעת על פי כללים אחרים, בשונה מהמערב. דרך ניהולה דומה לדרך שבה בוס של מאפיה מנהל את עסקיו". חשצ'בצקי מדבר ישירות ובגלוי על סוג של שילוש קדוש המניע את גלגלי המשטר הרוסי המסואב: גניבה (של שליטים מושחתים, והוא מונה אותם בשמות ובסכומים), הסכמה (של הציבור המרומה) והריגה (של יריבים, כמו פושעים). לטענתו, המשטר הרוסי מלעיט את הציבור שלו עצמו בראש ובראשונה בשלל שקרים, כדי להסיט את תשומת הלב מהבעיות המתרבות ברוסיה מבית, ועל הדרך לאפשר להם למלא את חשבונות הבנק שלהם במיליארדי(!) דולרים. דרך אחת נוחה לעשות זאת היא לצאת למלחמות, שתמיד מאחדות את העם בפטריוטיות דוחקת כל. ואם כבר לחרחר מלחמות, טוען חשצ'בצקי, אז מה קל יותר מללבות שנאה שבין כה וכה רוחשת, ולבחור ביריב שמראש אינו אהוד. לחיזוק האשמותיו וטענותיו, הוא מזכיר מה קרה בעקבות אותה פלישה רוסית לגאורגיה (שום דבר, בעצם) ומסכם: "אירופה הילדותית יושבת בחיבוק ידיים... בעיניו של פוטין האירופים הם קבצנים שאפשר לקנות... מפלגת רוסיה המאוחדת ממשיכה לנצח בבחירות ברוסיה פעם אחר פעם, לפעמים בקולות של יותר ממאה אחוז מהבוחרים". הסרט עמוס במידע מאיר עיניים, פרשנויות מעניינות, עובדות מחדשות וניתוחים מרתקים, אלא שכל אלה מתפזרים וקצת מתמסמסים בסרט שאינו בנוי היטב, אינו ממוקד ואינו קוהרנטי דיו. התחושה היא שחשצ'בצקי רצה להגיד הרבה יותר ממה שסרטו מסוגל להכיל, ובמקום להתמקד בנושא אחד, למשל בתעמולה ובדיסאינפורמציה בשירות הרוסים, הוא סוקר ומתייחס, עם ובלי קשר, גם לזוועות ולעוולות המלחמה בגאורגיה, לפוליטיקה רוסית, פוליטיקה גאורגית, היסטוריה ומורשת גאורגית וכן הלאה. התוצאה היא פער בין התכנים, שהם כאמור מעניינים, לבין רמתו הקולנועית של הסרט. הדבר דומה להרצאה בנושא מרתק שמועברת בידי מומחה שאמנם בקי בחומר, אבל איננו מרצה טוב.
"שטיפת מוח", ערוץ יס דוקו בלוויין, יום ה', 18.8, 22:00. תסריט, בימוי, הפקה, עריכה וסאונד: יורי חשצ'בצקי; הפקה: וולה ניקלייצ'יק, מריאנה קאל, ירוסלב קמנסקי; צילום: יבגני סמנוב, ולרי בולדיק, אדוארד דזאפרוב; מוזיקה מקורית: גנדי ציפין. אורך הסרט: 57 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: טיפות שלג

ביקורת תיאטרון: אורזי מזוודות

ביקורת ספר: בקשתה האחרונה

ביקורת תיאטרון: מלכת היופי של לינאן

ביקורת ספר: אגם החלומות