לקראת שידור: שקר לי

כשם שישנם פסיכולוגים המתמחים בפענוח שפת הגוף, ישנם כאלה המתמחים בפענוח הבעות הפנים. ד"ר קאל לייטמן הבדיוני הוא מומחה לא סתם להבעות פנים, אלא למיקרו הבעות, כלומר להבעות שהן לעתים ממש זעירות או מופיעות ממש להרף עין. ולמי שמתכוון לשחרר עכשיו אנחת זלזול קלה נאמר מיד כי דמותו של ד"ר לייטמן הדמיוני, גיבור הסדרה החדשה "שקר לי" העולה ביס סטארס-אקשן, מבוססת על פסיכולוג אמריקני אמיתי לגמרי, שהוא מומחה לשפת גוף ולהבעות ושמו ד"ר פול אקמן. זאת ועוד: דמותה של ג'יליאן פוסטר, שותפתו למשרד המצליח, המייעץ והמסייע בחקירות כמעט לכל הגופים הנדרשים לחקירות בארצות הברית, החל במשטרה ובאף.בי.איי. וכלה בגופי ציבור וממשל, מבוססת על שותפתו האמיתית לחלוטין של אקמן האמיתי הנ"ל, פרופ' מורין אוסליבן. "שקר לי", בדומה לשורה של סדרות פשע-מתח אחרות ("פרופיילר" ו"המנטליסט" למשל), מרחיבה את גבולות מרחב החקירה של גיבורי הסדרה אל מעבר לראיות, לעובדות ולעדויות, אל מחוזות הפסיכולוגיה והנפש. אלא שבנבדל מסדרות אחרות שהדגש בהן הוא על ניתוחים משוכללים ומבריקים של אופי, נפש, התנהגות ואישיות, כאן הכלי המרכזי הוא ניתוח הבעות פנים, גם זעירות שבזעירות, והשימוש בכלי הזה מקבל לאורך כל הסדרה סוג של תיקוף מדעי, שכן כמעט כל הבעה מסגירה כזו או אחרת מקבלת חיזוק גם אצל דמות ידועה ומוכרת מהמציאות. כשם שסדרות מזן "זירת הפשע" עושות שימוש בשלל טכנולוגיות מתקדמות שאכן קיימות במציאות (גם אם לא בכל תחנת משטרה) ובהדמיות מחשב המתארות את ההליכים ואת דרך ביצוע המעשים והפשעים, כך גם ב"שקר לי" משתמשים ד"ר לייטמן וצוותו בתהליך פענוח התעלומות בצילומים שהם מצלמים את נחקריהם, שאותם הם משווים - גם אם בחטף ובעיקר כסוג של רפרנס לטובת מי שביקש לחקור, חברת צוות חדשה או מישהו זוטר (ובעצם לטובת הצופים) - לצילומים של מפורסמים וידועים אמיתיים שהעלו הבעות דומות, בעלות כוונות זהות (בין המשקרים/ נבוכים/ אשמים/ מתנשאים וכן הלאה נמצאים ג'ורג' בוש, ביל קלינטון וידועים אחרים).


יש כמה דברים כובשים בסדרה המהוקצעת והמלוטשת הזו, מעבר לעיצוב הדמויות והמשחק הטוב של טים רות', שחקן הקולנוע ("כלבי אשמורת", "ספרות זולה") שהתאים עצמו בטבעיות ובנינוחות כריזמטית למדיום הטלוויזיוני כד"ר לייטמן, וקלי וויליאמס ("הפרקליטים") שסוף-סוף השתחררה מכובד הראש הנוגה שלה. למרות שהיא יוצרת דמות שברור כי היא אשת מקצוע חדה כתער, השיער הקצת מתולתל, ההילוך הקופצני ונטייתה להרבות בחיוכים ולנשנש עושים לה רק טוב. אבל כאמור, זה לא רק הליטוש הטלוויזיוני, הדמויות או הקצב הכמעט קליפי של הסדרה. זה גם, כמובן, תחום העיסוק שלה - הבעות פנים - שגיבורה חוזר ומדגיש את האוניברסאליות שלהן. יש משהו כמעט מפתה בניסיון להתחיל לעקוב, לקלוט, לזהות, לאתר ולפענח את הבעות פניהם של בני שיחנו רגע אחרי שד"ר לייטמן קבע נחרצות שהרמת גבה כזו פירושה כך או אחרת. קצת כמו הניסיון לקרוא שפת גוף או לפענח כתב יד אחרי ששומעים ניתוח גרפולוגי או קוראים ספר בנושא. זאת ועוד: כבר בפרק הראשון, בעימות עם תובע יהיר שנאלץ להיעזר בהם, מסבירה לו ג'יליאן החיננית כי השאלה העקרונית איננה אם אדם משקר, אלא מדוע הוא עושה זאת. ד"ר לייטמן מצדו מנדב נתון שגם הוא ודאי לקוח מהמציאות שממנה שואבת הסדרה, ולפיו אנשים משקרים שלוש פעמים בכל עשר דקות, וזה כשמדובר באנשים שנחשבים לישרים ולאומרי אמת, לא בנוכלים, רמאים ושקרנים. אולי זו התחושה של משהו מוכר אבל לגמרי לא ידוע - כי הרי אין אדם ללא הבעות פנים, אבל רבות מהן אינן מובנות מאליהן למתבונן - אולי שפע העקיצות האנושיות וההשקה למציאות, אולי העובדה שמדובר במשהו שהוא אמנם פסיכולוגיה, אבל מצדה היותר מדעי-מוחשי-מדיד; אולי העניין הוא בכך שכזה עוד לא היה וה"כזה" הזה מוגש בצורה משכנעת. אולי זה משהו מכל אלה, אולי הכול ביחד, והכי סביר שזה שילוב של כל אלה עם העבודה הטלוויזיונית הטובה של תסריט, משחק, דמויות, עריכה קצבית וקווי עלילה מסקרנים שגרמו לי להחליט אחרי צפייה בשני פרקים שאני נשארת עם החבורה הזו, שמזהה שקרים, חושפת אמת ומשחררת תובנות מעניינות, משעשעות וציניות על הדרך.
שורה תחתונה:
סדרת מתח קצבית, עם טוויסט אנושי מרענן וגיבור כריזמטי וחריף.
"שקר לי", סדרת מתח, ערוץ יס סטארס-אקשן בלוויין, ימי ב' החל מ-10.5, 22:45. יוצר: סמואל באום; תסריט: סמואל באום ודסטין תומסון; מפיקים: בריאן גרייזר, דיוויד נבינס, סמואל באום ושון ריאן. משתתפים: טים רות', קלי וויליאמס, ברנדן הייז, מוניקה ריימונד, היילי מקפארלנד, מאקי פייפר. עוד על תרבות ובידור:

פסטיבל ישראל: משייקספיר עד אלתרמן

ביקורת קולנוע: אמהות וילדים

ביקורת ספר: מעגל מכושף

ביקורת תיאטרון: משרתם של שני אדונים

ביקורת ספר: ויום אחד עוד ניפגש