לקראת שידור: שתיקת הארכיון

ביום ד' (26.1) יוקרן בערוץ יס דוקו בלוויין סרטה של יעל חרסונסקי "שתיקת הארכיון", שהוא גם מסמך היסטורי-קולנועי מאלף וגם סרט תיעודי מצוין, מהטובים שנוצרו בשנים האחרונות בנושא השואה. אין פלא שהסרט מגיע לטלוויזיה כשהוא עטור פרסים ושבחים מפסטיבלים וממבקרים בארץ ובעולם. הסרט מתחקה אחר תהליך יצירתו - ואם תרצו גם כמעט היעלמותו - של סרט תעמולה נאצי שצולם בגטו ורשה במשך כחודש, במאי 1942, ומטרתו הייתה להציג לעולם תמונה מסולפת ומעוותת של חיי היהודים בגטו ושל היהודים בכלל, תמונה שנועדה להצדיק ולבסס את תפיסת העולם הנאצית שראתה ביהודים גזע נחות ומסוכן. חרסונסקי לוקחת את הצופה למסע הבלשי בעקבות ההיסטוריה והסרט, ואחר כך מפרקת אותו לגורמים סליל אחרי סליל, סצנה מבוימת אחת אחרי השנייה, בעזרת עדויות שמצאה בתחקיר שלה, מסמכים, תמלילי עדות במשפט, קטעי יומנים שנכתבו בגטו ותגובות עדים שהיו שם וצפו בסרט המקורי. העותק היחיד של הסרט "הגטו", בן יותר משעה ונטול פסקול, נמצא, כפי שחרסונסקי מספרת בקריינות הפתיחה, במבנה ביער במזרח גרמניה כעשור אחרי המלחמה. על הסרט הייתה תווית שאמרה "הגטו", ויותר מזה לא נמצאו כל מסמכי זיהוי, הסבר או פירוט לגבי עשיית הסרט. 45 שנה נוספות חלפו עד שהתגלה עוד גלגל נוסף של חומרים שצולמו לו, אבל נשארו בחוץ. גרסה ערוכה של הסרט לא נמצאה מעולם. חרסונסקי הולכת בעקבות הפריימים, הפרצופים והמראות, בודקת ומצליבה כל דבר בדקדקנות של בלש-היסטוריון מצויד באזמל מנתחים. דווקא האיפוק שהיא נוקטת הוא שמעניק עוצמה מצמררת לדברים שנראים ונאמרים. היא מעמתת את הצילומים שביימו הנאצים עם העדויות, בכתב ובעל פה, של מי שהיו שם, מי שהיו עדים לצילומים ומי שחיו באמת עם המוות, נשמו את הצחנה וניסו לשמור על צלם אנוש בתוך הזוועה.


כך למשל, מול צילומי "היהודים העשירים שחיים בפאר בגטו" שאותם מציג הסרט, נקראים קטעים מיומניו של מי שהיה ראש היודנראט בגטו, אדם צ'רניאקוב, שבהם הוא מתאר כיצד הביאו הנאצים לדירתו (שאכן הייתה מפוארת בהשוואה לשאר יושבי הגטו, אבל גם הייתה אחת מבודדות כאלה) שחקנים שלטעמם נראו טוב מהממוצע כדי לגלם את העשירים ואיך הביאו פרחים לקשט בהם את הבית. אחת העדות שצופה בסרט מעירה למראה אגרטל הפרחים, "איפה נראה פרח בכלל? היו אוכלים את הפרח. מי יכול היה להישאר עם הכלים שלו בדירה? רק יחידי סגולה כמו צ'רניאקוב". מול סצנות השוק מציבה חרסונסקי קטעים מעדותו של הצלם וילי ויסט, מצלמי הסרט, שהעיד במשפטו של קומיסר הגטו שנים אחרי המלחמה, אז סיפר בין היתר איך הביאו לשוק פריטי מזון שונים כדי להראות תנאים סבירים כביכול. מול סצנות איומות באילמותן של קבוצת גברים וקבוצת נשים טובלים במקווה, שנועדו להיות חלק מרצף תיאורים של "היהודי העממי" הנורא והדוחה על פי הנאצים, נשמעת עדותו של ויסט המספר איך חיפשו לסצנה נשים שייראו בעירום יחסית מלאות, כדי שייראו בריאות. בזו אחר זו מפרקת חרסונסקי בשיטתיות את הטענות הכוזבות של מכונת התעמולה הנאצית, מחזירה את צילומי האימה של האנשים הכחושים והמורעבים, של שלדי אדם, פנים חלולות מבע, ערימות של גוויות ואשפה, לקונטקסט הזוועה האמיתי שלהן. היא שבה ומאפשרת לעיניים הרדופות להישיר מבט אל מצלמת המרצחים המעוותת ולקרוא לשקר בשמו. זהו סרט מהפנט בעוצמתו ובכוחו, סרט שחושף דרך סרט ישן אחד שכמעט אבד את תפיסת העולם הנאצית המצמיתה, את רשעותה של מכונת הרצח הנוראה הזו, שביקשה גם לשכנע את העולם בזוועותיה ובשקריה. סרט חשוב ומצוין שמרתק את הצופה מבלי להרפות לאורך כל 88 דקותיו.
"שתיקת הארכיון", ערוץ יס דוקו בלוויין, יום ד', 26.1, 22:00. סרטה התיעודי של יעל חרסונסקי (תסריט ובימוי). הפקה: נעמי שחורי, איתי קן-תור; עריכה: ז'ואל אלכסיס; צילום: איתי נאמן; מוזיקה: ישי אדר; עיצוב פסקול: אביב אלדמע. עדים: עליזה ויטיס שומרון, חנה אברוצקי, שולה צדר, לובה גביסר, יורק פלונסקי. שחקנים: רודיגר וולגר, אלכסנדר באייר. קופרודוקציה ישראלית-גרמנית. הסרט דובר עברית, יידיש, פולנית, גרמנית ואנגלית. אורך הסרט: 88 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: עותק נאמן למקור

ביקורת תיאטרון: שיינדלה

ביקורת ספר: הנאום הסודי

ביקורת קולנוע: פגוש את הפוקרס הקטנים

ביקורת תיאטרון: האריסטוקרטים