לקראת שידור: תופעת איסטווד

קלינט איסטווד הוא אייקון תרבות אמריקני. כוכב קולנוע, במאי מוערך, שחקן נחשב, קולנוען עטור פרסים ומצליח, שניסה כוחו והטביע חותם כמעט בכל ז'אנר אפשרי. שלא לדבר על סמל גבריות וחביב נשים, איש מעורב בקהילה (לשעבר ראש עיריית כרמל בקליפורניה), מוזיקאי חובב וחובב סביבה. מי שהחל את דרכו כשחקן טלוויזיה בסדרה המערבונית "רואוהייד" בשנות ה-50, המשיך למערבוני ספגטי עם סרג'יו ליאונה באיטליה, נהפך לכוכב בינלאומי בראשית שנות ה-70 עם "הארי המזוהם", השוטר הכי קשוח - ובעל שורת המחץ, Go ahead, make my day - שהחל גם לביים כמעט במקביל, נכנס לליגת העל של הקולנוענים עם המערבון שנחשב מופתי "בלתי נסלח", ומשם המשיך בדרך סלולה לצמרת יוצרי הקולנוע עטורי הפרסים. ריצ'רד שייקל הוא מבקר קולנוע ותיק ונחשב בארצות הברית, עיתונאי ידוע, סופר ויוצר סרטים דוקומנטריים. הוא האיש שחתום (תסריט, בימוי והפקה) על הסרט "תופעת איסטווד" שיוקרן ביום ד' (22.2) בערוץ 8 בכבלים, סרט הסוקר את העשייה הקולנועית של איסטווד. שייקל אינו סוקר הכול, אינו סוקר בסדר כרונולוגי או בכל סדר ברור אחר את כל הקריירה של איסטווד, אינו בוחן או מבקר דברים מנקודת ראותו של מבקר או עיתונאי. הוא נותן את רשות הדיבור בעיקר לאיסטווד, שמעיר, מסביר, פה ושם מעלה זיכרונות בהקשר הסרטים שעשה, אשר שייקל בחר להתמקד בהם. עיקר הבחירות קשורות איכשהו באולפני וורנר, שם עשה איסטוווד כ-35 מסרטיו כשחקן וכבמאי. יש להניח שהחיבור הזה (איסטווד מזמין את הצופים לאולפני ההקלטה שהקים שם ונושאים את שמו, למחסן תלבושות מסרטיו וכן הלאה) מכוון, ונובע מאיזשהו חיבור מקדמי בין האולפנים ליוצרים, אבל בעיני צופה לא ברנז'אי זה נראה כמו סוג של אילוץ, מס שהיוצרים נאלצו לשלם ושאינו תורם באמת לסרט או להבנת פועלו הקולנועי של איסטווד. שייקל עובר מסרט לסרט, מנקודת ציון אחת שבחר לאחרת לאורך הקריירה של איסטווד, לעתים בקפיצות גדולות, לעתים בדילוגים קטנים. את פרק מערבוני הספגטי, למשל, הוא מזכיר במשפט בלבד. לעומת זאת, סרטים אחרים זוכים לניתוחים די מפורטים של העלילה, הדמות של איסטווד ועוד היבטים קולנועיים. כל סרט שמנותח מלווה כמובן בקטעים מתוכו, וזה החלק הטוב בסרט, שוודאי ישמח את חובבי איסטווד. את הקריינות מספק מורגן פרימן, שחקן ושותף למספר סרטים מאוד מצליחים של איסטווד, ביניהם "מיליון דולר בייבי" שעליו זכו שניהם (והסרט והילארי סוואנק) באוסקרים. אלא שהקריינות הזו, כלומר תוכנה, כמו גם מבנה הסרט, מזכירים קצת הרצאה אקדמית יבשושית מחוג מאובק לקולנוע, כזו שמוציאה את הכיף מהדבר עצמו, מהסרטים. איסטווד המעיר והמסביר קואופרטיבי וסימפתי (וחייכן), אבל אינו מביא תובנות מפתיעות או מעמיקות במיוחד, וגם לא סיפורי צבע, אנקדוטות או חוויות לא ידועות מאחורי הקלעים. אין פה שום דיבורים על טעויות או על כישלונות או לחילופין על גאוות גדולות, על סרטים שזכו באיחור להערכה או על כאלה שאולי לא אהב ולעומתם על כאלה שסבר שלא הוערכו במידה ראויה. כאמור, אין בסרט גם סקירה מסודרת של הקריירה של איסטווד או של פועלו. חייו האישיים זוכים לאזכור קצר, בן דקות ספורות בלבד, בסופו של הסרט (שנעשה ב-2009 ועל כן מגיע קולנועית עד הסרט "אינוויקטוס" שבו כיכבו פרימן ומאט דיימון), וגם הן מוקדשות ברובן לחיבתו לגולף. במילים אחרות, אין כאן שום דבר שהוא מעבר לנימוס מתחייב ומצופה במפגש עם אגדה, מה שקצת מפתיע בהתחשב בעובדה שהיוצר הוא עיתונאי ומבקר קולנוע רב ניסיון ומוניטין.
"תופעת איסטווד", ערוץ 8 בכבלים, יום ד', 22.2, 23:30. תסריט, בימוי והפקה: ריצ'רד שייקל; צלם ראשי: ג'ייק זורטמן; עריכה: פיית' גינזבורג; קריינות: מורגן פרימן. אורך הסרט: שעה ו-25 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: לא קרה כלום

ביקורת תיאטרון: ביקור הגברת הזקנה

ביקורת ספר: המייצגים

ביקורת תיאטרון: מקסי ואני

ביקורת קולנוע: אשת הברזל