לקראת שידור: תעלומת הכאב

מי לא חווה בחייו כאב? מתי מעט, ואחדים מהם מופיעים בסרט "תעלומת הכאב" מבית ה-BBC, שיוקרן ביום ג' (31.1) בערוץ 8 בכבלים. מדובר בבני משפחה מטוסקנה שבאיטליה, משפחת מרסילי, אשר שלושה דורות בה כבר אינם מרגישים כלל סוגים מסוימים של כאב. הסבתא לא ידעה ששברה עצמות בגופה כי לא חשה כל כאב בעת הפגיעה. בת אחת שלה אינה חשה כאב של קור ומסוגלת לשחות במים קפואים. האחרת אינה חשה חום, ומסוגלת לאכול אוכל רותח עד כדי גרימת כוויות בפיה. ואחד הנכדים שבר את ידו כשנפל מאופניים וכמו הסבתא, לא הרגיש שום כאב. משפחת מרסילי מדגימה את אחד המרכיבים-משפיעים על התופעה המורכבת של הכאב, אותו מנגנון שנועד להגן על האדם ולהתריע בפניו על סכנה ברורה ומיידית. אותו מנגנון ותחושה שגורמים לאדם סבל שהוא מנסה למזער ולהעלים כבר דורות של מחקר רפואי ומדעי. כאב, כפי שמסבירה, מבהירה ומדגימה הסקירה המקיפה שמספק הסרט, הוא מנגנון המערב גורמים שונים של גנטיקה, תפקודי מוח - פיזיולוגיה ונוירולוגיה, וגם פסיכולוגיה; מנגנון מורכב שזכה בעשור האחרון לשורה של פריצות דרך מחקריות בהבנתו, וכפועל יוצא וחשוב להפליא מכך, לפיתוח טיפולים חדשניים לטיפול בו. שורה של חוקרים מתחומים שונים משתתפים בסרט ומסבירים, כל אחד מהזווית שלו, פנים וחלקים שונים במנגנון הכאב, בדרך פעולתו ובטיפול בו. פרופ' ג'ון ווד מסביר כי הכאב מועבר באותות משרירים ומאברים בגוף האדם לאורך נוירונים עד למוח ולקליפת המוח, שם הסיגנלים מעובדים לתחושת ולתפיסת הכאב. מי שאינם חשים כאב, כך עלה מהמחקרים, הם מי שבגלל מוטציה גנטית כלשהי האיתותים החשמליים שמשדרים כאב לא נקלטים במוחם. אבל גנטיקה, כאמור, היא רק חלק אחד בעניין. פרופ' מריה פיצג'רלד סבורה כי ההבדלים במידת כאב שחשים אנשים מפגיעות קשורים בחוויות ילדות מוקדמות, בעצם מינקות. חוויות שמשפיעות ומשנות את תפיסת הכאב במוח. את התזה שלה היא מדגימה במחקר על פגים החשופים לשלל הליכים רפואיים מכאיבים שמהווים גירוי יתר של ערוצי כאב, אשר נותרים רגישים במידה מוגברת גם בבגרות. ג'קי לינץ', מומחית לטיפול בכאב בילדים ובנוער, מדגימה את התזה בעזרת נערה בת 16 שהייתה פגה, וארבע שנים אחרי שנפגעה פגיעה קלה היא עדיין סובלת מכאבים מגבילים. הבשורה הטובה לדבריה היא שבילדים ובנוער זהו הליך הפיך בעיקרו. ג'ונתן מץ האמריקני הוא דוגמה הפוכה לעניין הסובייקטיביות של תפיסת הכאב, ובעצם לתפקיד המרכזי של המוח בעיבודו. הוא ירד למרתף ביתו הריק לתקן דוד חימום, וידו נלכדה בין שני פתחים בו. אחרי יממה של זעקות והמתנה לעזרה שלא הגיעה, החליט שהדרך היחידה שלו להינצל היא לכרות את ידו בעצמו - וכך עשה. ולא הרגיש שום כאב פיזי. פרופ' איירין טרייסי מסבירה כי "כאב ועונג לא קיימים כשלעצמם. כאב הוא תפיסה ותלוי בהקשר, במצב נפשי ורגשי ובנסיבות". היא מדגימה את טענתה בניסויים שבהם קישרה בין כאב שנגרם לנבדקים למראה שעורר בהם בהמשך חרדה, אשר הגבירה את מידת הכאב שחשו. אבל לא רק חרדה משפיעה ומשנה. גם קבלת החלטות ועוד רגשות מונעים מאיתותי הכאב להיות מעובדים במוח ומתפקדים כמשככי כאבים. בחור שנכווה קשה בתאונת אופנוע מסייע בעצם לצמד חוקרים, הופמן ופטרסון, להוכיח את החלק המשלים, הטיפולי, של התזה. השניים פיתחו כלי טיפולי הנשען על העסקת המטופל במשחקי מציאות מדומה בזמן שהוא עובר טיפולים מכאיבים בכוויות. מתברר ש"הסחת הדעת" הזו מקטינה את הכאב, כי המוח מסוגל לעבד רק כמות מסוימת של מידע בכל רגע נתון, וכשהוא שקוע במציאות המדומה, הוא מעבד פחות איתותי כאב. חלקה האחרון של הסקירה מוקדש לכאב כרוני, אותו כאב שנמשך הרבה אחרי שאדם בעצם משתקם מפגיעה, אותו כאב שאינו משרת מטרה ונהפך לסיוט מתמשך. מתברר כי אחד מכל חמישה אנשים סובל מכאב כרוני, וזו אחת הבעיות הרפואיות הגדולות בעולם. במצב של כאב כרוני המנגנון עצמו נפגע וממשיך לשדר למוח אותות כאב כל הזמן, בלי סיבה ישירה. האיתותים המתמשכים גורמים לשינויים במערכת העצבים, שגורמים להגברת האותות, וההפגזה הבלתי נפסקת על המוח יוצרת בו עומס יתר ושינוי מבני וכימי. החוקרים אינם יודעים עדיין לומר מה גורם לשיבוש הזה במנגנון, אבל הם כן אומרים שהשינויים שהוא גורם הם לדעתם הפיכים. פרופ' טורו נורמיקו למשל מצטט מחקרים מהשנים האחרונות שהראו כי המוח יכול לעבור שינויים גדולים להגברת הכאב, אבל גם להחזרתו למצבו הקודם. הוא עורך כעת ניסוי בגירוי מגנטי של המוח שבו הוא משדר אותות מגנטיים לאזורים שלפי הסריקות נפגעו ממנגנון הכאב המשובש, איתותים שאמורים להחזיר את המצב באותו חלק במוח לקדמותו ובכך להקל את הכאב. אין ספק שהסרט ידבר כמעט אל כל אחד, שהרי כאבים הם באמת נושא משותף לכול. חבל שכסרט מדובר במוצר סטנדרטי ושבלוני, החל במבנה וכלה בטון הקריינות, אבל כנראה שאי אפשר הכול. לפעמים אפילו לא בסרט של ה-BBC.
"תעלומת הכאב", ערוץ 8 בכבלים, יום ג, 31.1, 21:35. הפקה של ה-BBC. הפקה ובימוי: סו לירויד; תחקיר: סופיה עיסמאיל; עריכה: לי סאטון; קריינות: קלי האנטר. אורך הסרט: 52 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: ללא תחליף

ביקורת ספר: סאנסט פארק

ביקורת קולנוע: היורשים

ביקורת תיאטרון: קומדיה של טעויות

ביקורת קולנוע: השבוע שלי עם מרילין