לקראת שידור: Veep

מכל להקת "סיינפלד", ג'וליה לואי-דרייפוס, איליין דאז, היא השורדת הטלוויזיונית למרחקים ארוכים. אחרי הסדרה המיתולוגית ההיא, נחתה בסדרה "Watching Ellie" קצרת המועד מאוד, ואחריה ב"כריסטין הישנה" עטורת השבחים אך הקצרה למדי גם היא. עכשיו היא מפציעה בשלישית, כסגנית הנשיא מאותגרת התפקיד (שהוא כשלעצמו לא משהו), בסדרה הקומית Veep (כינוי חיבה שנגזר מראשי תיבות של התואר סגן נשיא באנגלית - VP), העולה ביום ד' (2.5) בערוץ יס-או בלוויין. לואי-דרייפוס היא סלינה מאיירס, סגנית נשיא טרייה ונעדרת חלק ניכר מהכישורים הפוליטיים והאחרים הנדרשים מהתפקיד, שהגדרתו עמומה למדי כשלעצמה, אך עם דגש על יכולת הישרדות מילולית בשדה ההופעות הציבוריות הממוקש אמצעי תקשורת רבים ומגוונים (מטוויטר ועד נאום חי). מאיירס היא סגנית נשיא המזכירה מעט את שרה פיילין שכמעט הייתה שם, אבל לא באמת (למרות הדמיון הפיזי). בדומה לפיילין, גם מאיירס לא ממש שולטת ברזי המשחק הפוליטי המורכב, לא ממש בקיאה ביחסי הכוחות, לא בדיוק מסוגלת לקרוא את המפה הפוליטית כולה - אבל היא לגמרי אחרת. היא לא טיפשה, אלא בעיקר מגושמת ומאותגרת פוליטית; היא לא עפיפון מוחלט, אבל חסר לה המון מידע, ידע וגם ליטוש פוליטי. בדיוק מתוך החסר הזה - והמודעות לו - היא מסבירה בפרק הראשון לראש הצוות שלה מדוע בחרה לצרף אליהם עוזר ליועץ התקשורת שעבד קודם אצל סנטורית רבת עוצמה: חד משמעית משום שהוא חרא גדול. כן, לידיעת רכי הלב - המילה הזו היא בין המתונות שנשמעות בנדיבות בסדרה האינטליגנטית-מצחיקה הזו, וזה אחד הפנים הריאליסטיים שבה, כי אנשים כאלה - פוליטיקאים, עוזריהם, יועציהם ושאר עסקנים ובחשנים - הנדרשים כל הזמן לזהירות, לרגישות ולתקינות מילולית, אכן מנבלים את הפה בחופשיות בתוך משרדיהם (טוב, לפחות באמריקה...).


בפרק הראשון מצליחה מאיירס, המוקפת עדת עוזרים ויועצים המתפקדים גם כלחשנים, כמכבי שריפות כפשלונרים מטעם עצמם וכן הלאה, להעליב את הלוקים בשכלם (היא משתמשת במונח "מפגרים" בבדיחה), אחרי שהיא נאלצת לאלתר נאום בכנס שבו היא מחליפה ברגע האחרון את הנשיא, לאחר שהנאום שלה, שכלל אזכורים בעלי גוון פוליטי (למגינת לב יצרני הסכו"ם מפלסטיק - אל תשאלו), צונזר כמעט כולו בלשכת הנשיא. לא אצטט במדויק את הגדרתה של מאיירס למעשה הצנזורה הזה, אבל ברוח ההסבר לעיל, דעו רק שהיא מרפררת לאקט מיני נטול רומנטיקה ובעל קונוטציה שלילית, ועיפרון. והיא שנונה ומצחיקה מאוד. לואי-דרייפוס היא ליהוק-שיחוק לתפקיד, על כל המימיקה הנפלאה שלה, הזיקיות שבה, האנרגיות והטיימינג המצוין. התפקיד שיצר ארמנדו לאנוצ'י, בהתבסס על סדרה בריטית (שהתרחשה שם במשרד ממשלתי) שיצר בעבר (The Thick of it), תפור עליה. גם כל שאר השחקנים שלוהקו לתפקידים של אנשי צוותה עושים עבודה מצוינת. יש שם ראש צוות בלונדינית בשם איימי שאצבעותיה לא משות מהבלקברי שלה, עוזר אישי בשם גרי שהוא מין פודל אנושי, יועץ תקשורת בשם מייק שיש לו או אין לו כלב דמיוני או אמיתי, עוזר יועץ תקשורת חדש ששמו דן שהוא תחמן בלתי נלאה (ראו הגדרתו לעיל), רל"שית בשם סו שנובחת "לא" בכל פעם (ויש הרבה) שמאיירס חולפת על פניה ושואלת אם הנשיא התקשר, ואיש קשר לבית הלבן בשם ג'ונה, שמת לצאת עם איימי ובאופן כללי לא יודע כלום על כל מה שקרה יותר משנתיים בערך אחורה. חנה של הסדרה המטורללת והמהירה הזו (דיאלוגים מתמשכים במקביל, שלל אירועים נדחסים אחד אל תוך השני) נובע יותר מכל מהעובדה שהיוצר והתסריטאים (שהוא בראשם) הצליחו - לפחות לפי הפרק הראשון - לטלטל שוב ושוב את הסיטואציות ואת הדיאלוגים בין ריאליזם משכנע לאבסורד מוחלט, ולעשות את זה באופן חד ומשעשע, עם הברקות קטנות בדרך. אפשר כמובן לומר שיאנוצ'י, היוצר, כבר התאמן לא מעט על העניין הזה, הן בסדרה הבריטית שלפיה נוצרה זו, אשר זכתה להצלחה ולפרסים במולדתה, והן בסרט שנולד בהשראתה,
"בסוד העניינים"
(הוקרן בארץ, ראו ביקורת באתר), ובין אם זה קשור או בכלל לא, התוצאה מלבבת. אם הסדרה המעולה
"בוס"
שהוקרנה כאן באחרונה ביס-או (וזיכתה את כוכבה, קלסי גרמר, בפרס האמי) חשפה את מערומי הפוליטיקה האמריקנית מצד הדרמה ההיפר-ריאליסטית, "Veep" עושה זאת בהומור מתוחכם ושלוח רסן באגף הקומדיה הנשכנית.
"Veep", ערוץ יס-או בלוויין, ימי ד' החל ב-2.5, 21:30. הפקה של HBO. יוצר: ארמנדו לאנוצ'י. תסריטאים: ארמנדו לאנוצ'י, סיימון בלקוול, טוני רוץ', שון גריי, וויל סמית', רוג'ר דרו, איאן מרטין, ג'סי ארמסטרונג. משתתפים: ג'וליה לואי-דרייפוס, אנה קלמסקי, טוני הייל, מאט וולש, טימוטי סימונס, ריד סקוט, סוף ווילסון. אורך כל פרק: 30 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: סטאר איילנד

ביקורת תיאטרון: קיר זכוכית

ביקורת ספר: בית קיץ עם בריכה

ביקורת קולנוע: לדוג סלמון בתימן

ביקורת ספר: הזאב האדום

ביקורת ספר: מיטה