מארש צה"ל החדש: של מלחינה בת 84

רחל ביגון היתה יהודייה בת 29 שחיה בברזיל כאשר בן גוריון הכריז על הקמת המדינה. הבשורה היכתה גלים עד לדרום אמריקה, הלהיטה את הקהילה היהודית שם - כמו את הקהילות היהודיות בכל העולם - רוממה את הגאווה הלאומית, וגרמה לביגון, שמעולם לא כתבה מוסיקה, לכתוב מנגינה חגיגית לרגל האירוע. היא ודאי לא חשבה ש-59 שנים מאוחר יותר מישהו ייזכר בנעימה הזאת ויבחר בה לתואר המחייב "מארש צה"ל". אבל זה מה שקרה השבוע לרחל ביגון, שמאז היא כבר הרבה שנים בישראל, וסבתא לנכדים. לפני שנה, כשתזמורת צה"ל הכריזה על תחרות מארשים לזכרו של המנצח יצחק (זיקו) גרציאני, מי שחיבר את מארש צה"ל הרשמי והיה המנצח של התזמורת עד לפטירתו, שלח בנה של ביגון וכלתה את המנגינה לתחרות. למרבה ההפתעה, מבין כשישים היצירות שנשלחו - רוב-רובן על ידי מלחינים מקצועיים - "כיסופים לארץ ישראל", יצירתה של ביגון, נבחרה בין תריסר היצירות שעלו לגמר. ביום שני, במסגרת פסטיבל הנושפים השנתי המתקיים בכפר סבא, ניגנה תזמורת צה"ל את 12 המארשים שהגיעו לגמר, וחבר השופטים - שכלל ראשי מוסדות למוסיקה, נציגים מתזמורת צה"ל ואת אלפי האנשים בקהל - בחר ביניהן את היצירה שתזכה. כשהוכרז המארש הזוכה, וביגון בת ה-84 עלתה לבמה, הופתעו כולם לגלות מי המחברת.


"אתמול בלילה לא נרדמתי לרגע," סיפרה ביגון הנרגשת לעיתונאים יום אחרי הזכייה. "את המנגינה חיברתי באופן ספונטני, כאקט של גאווה על הקמת המדינה. הרבה שנים רציתי שינגנו את המנגינה הזאת, ועכשיו אני לא מאמינה שהחלום שלי התגשם, שכל עם ישראל ישמע את המוסיקה שלי, ותזמורת צה"ל תצעיד את החיילים לצלילים שלי". ביגון אמנם ניגנה בילדותה ולמדה שירה כמה שנים, אבל מעולם לא למדה הלחנה באופן מסודר. את אהבתה וכשרונה למוסיקה היא זוקפת לזכות המסורת המשפחתית. אלמלא בנה וכלתה שהחליטו לשלוח לתחרות את המנגינה אותה שמעו מילדותם, החלום היה נותר במגירה. עכשיו הוא יושמע על ידי תזמורת צה"ל בטקסים רשמיים, בבית הנשיא, בכנסת ובארועים ממלכתיים אחרים, גם אם לא יחליף לגמרי את מארש צה"ל המוכר של גרציאני, שהפך כמעט להימנון שני.