מבוגר, אבל לא שביר

מרי וויטנברג, הנשיאה בת ה-44 של ארגון אצני הדרך בניו יורק, היא אצנית מנוסה, חזקה ומהירה. אבל לדבריה, היא מתחרה הכי טוב כאשר היא רצה מאחורי וויטולד ביאלוקור. הוא מסוגל לרוץ 10 ק"מ בפחות מ-44 דקות, והוא עושה את זה בצורה כל כך חלקה ומבוקרת. 

"הוא עובד ממש כמו מטרונום, עם הקצב המדוייק שלו," וויטנברג אומרת. "לעתים אני מתאמצת להדביק אותו, וכשאני מצליחה – אני יודעת שעשיתי את היום." 

אבל אם הביצועים של מר ביאלוקור יכולים לעורר את קינאתם של הגברים הצעירים, הרי שגילו יכול לעורר בהם תסכול אמיתי – הוא בן 71. 

 
מדוע חלק מהאנשים אינם מזדקנים היטב?

זו אחת התעלומות של ההזדקנות, אומרים חוקרים. איך זה שאדם אחד, כמו מר ביאלוקור, נשאר כה בריא וחסון, בעוד אחד אחר, שנראה בריא לא פחות, מתחיל להיחלש ולהאט את הקצב באותו גיל? נושא חשוב זה – אומרת תמרה האריס, ראש המחלקה לאפידמיולוגיה גריאטרית במכון הלאומי להזדקנות – מתחיל להיחקר באופן שיטתי רק עכשיו. השאלה אותה מנסים החוקרים לפצח היא כיצד חלק מהאנשים מזדקנים היטב ואחרים לא, או כפי שהמונח הרפואי קרוי – שבריריות. שבריריות, מסבירה ד"ר האריס, כוללת תשישות, חולשה, ואיבוד משקל, מסת שריר וכוח. המדובר בתחזית עגומה שהגורמים לה לא היו מובנים מספיק. "המשמעות היא שאנשים רבים מעבירים חלק גדול מחייהם כשהם אינם מסוגלים לתפקד, מה שגורם לתסכול עמוק, שלא לדבר על ההוצאות הכרוכות בהשגחה הרפואית." מחקרים חדשים הפתיעו את החוקרים. אלה הוכיחו כי במקרים רבים רק גורם אחד – מחלה לא מאובחנת של כלי הדם בלב – היא הסיבה העיקרית למצב השבריריות. לסובלים ממנה אין סימפטומים קלאסיים כמו התקף לב, או כאבים בחזה, או שבץ מוחי. אבל נראה שמחלה גורמת לחסימת כלי הדם במוח, ברגליים, בכליות, או בלב. חסימות אלה עלולות להתבטא בתשישות, בלבול נפשי, חולשה, או קצב הליכה איטי. החוקרים רואים קרן תקווה – אם בעיות כלי הדם הן גורם משמעותי לרבים מהסימפטומים של גיל מבוגר, ניתן אולי להאט, לדחות, או אפילו למנוע שינויים גופניים אלה על ידי טיפול במצב הרפואי. מימצא שני מפתיע לא פחות – ככל שהדבר יישמע קלישאה, אתה זקן במידה שאתה חושב שאתה זקן. מחקרים קפדניים מוכיחים כי תפיסת הזיקנה אצל האדם יכולה לגרום לו ללכת לאט יור, לשמוע ולזכור פחות טוב, ואפילו להשפיע על מערכת כלי הדם של הלב! לעומת זאת, לתפיסה חיובית יותר של ההזדקנות יש השפעות הפוכות. המסר הקבוע, לפיו צפוי כי מבוגרים יהיו איטיים וחלשים ובעלי זיכרון חלש, אולי אינו הסיבה היחידה לסינדרום השבריריות, אבל הוא עלול לדחוף לכיוון זה. "אם עד היום מדענים התייחסו בספקנות לתיאוריה לפי 'הקורבן' (הקשיש) עלול להיות אשם במצבו, הרי כיום יש יותר ויותר הוכחות כי ההסתכלות הסובייקטיבית של כל אדם עשויה להיות חשובה יותר מאשר חשבנו," מודה גם ריצ'רד סוזמן, מנהל המשרד לתוכניות מחקר חברתיות והתנהגותיות במכון האמריקני הלאומי להזדקנות.
מבחן ההליכה
השאלה האם אנשים מבוגרים שהם נמרצים ופעילים באופן יחסי הם גם בעלי תוחלת חיים ארוכה יותר עמדה במרכז מחקרה של אלינור סימונסיק, אפידמיולוגית מהמכון האמריקני הלאומי להזדקנות. היא ועמיתיה בדקו 3,075 אנשים בריאים-לכאורה בשנות ה-70 שלהם שאמרו כי ביכולתם ללכת רבע מייל (כ-400 מ') בלי בעיה ולטפס גרם מדרגות. כל אחד מהם התבקש ללכת הלוך וחזור לאורך מסדרון במשך עשר פעמים, במרחק מצטבר של רבע מייל, תוך שמירה על קצב קבוע בלי להפסיק למנוחה. רבע מהם לא הצליחו לעמוד במשימה. וזה לא היה רק עניין של גיל. הגיל הממוצע של אלה שהצליחו לעשות זאת היה 73. אם כך, מה היה הגיל הממוצע של אלה שלא הצליחו? ד"ר האריס מסבירה: "אני מאמינה שרוב האנשים יכולים לצעוד באיטיות, אבל אנחנו ביקשנו מהם ללכת מהר ככל שיכלו מבלי לעצור. את זה האנשים לא הצליחו לעשות. חלק מהם הלכו כה לאט, בצעדים קטנטנים ובקצב עלוב, עד שהחוקרים הורו להם להפסיק משום שברור כי לא יצליחו לעולם לסיים את המשימה. אחרים אמרו: אני גמור, והתיישבו באמצע ההליכה." "זה ממש עצוב," מוסיפה ד"ר סימונסיק, "זה לא שנתנו להם ללכת על מכשיר הליכה והעלינו את זווית המסילה – היה ברור כי הם פשוט במצב גופני עלוב." אבל המצב רק נעשה גרוע יותר. "בשנתיים הראשונות למחקר, שליש מהקבוצה שיכלה ללכת את המרחק שביקשנו ממנה אמרה שהם מתחילים להתקשות בהליכה," אומרת ד"ר האריס. "חשבנו שזה ממש בלתי אפשרי." אבל זאת היתה האמת. מימצאי המחקר פורסמו השנה במגזין האגודה האמריקנית לרפואה. נאמר בו, כי חוסר יכולת ללכת רבע מייל בתוך חמש דקות הוא אות מבשר רעות. כל דקה מעבר לחמש הדקות הללו בישרה כי הסיכון למות בתוך ארבע שנים עלה בשליש, הסיכון ללקות בהתקף לב גדל ב-20 אחוז, והסיכון לסבול מנכות עלה במחצית! אלה שנדרשו להם יותר מ-6 דקות לעבור את המרחק היו בסיכון ללקות בהתקף לב או למות בדיוק כמו אלה שלא יכלו להשלים את המשימה בכלל, בלי קשר לגיל. מימצאים אלה הובילו לשאלה האם חינוך אנשים ללכת רחוק יותר ומהר יותר יכול למנוע את היחלשותם עד שאינם מסוגלים ללכת כלל? ד"ר ג'ק גורלניק, ראש מעבדת האפידימיולוגיה, דמוגרפיה וביומטריה במכון הלאומי להזדקנות מקווה כי אכן זה אפשרי. מחקר חלוץ חדש העלה כי בעזרת אימון אנשים יוכלו ללכת מהר יותר, לשפר את שיווי המשקל שלהם ולקום בקלות רבה יותר מהכיסא. עכשיו רוצה גורלניק להרחיב את המחקר כדי לבדוק האם אימונים שכאלה יוכלו לסייע לאנשים להשיב להם את יכולת ההליכה ולשפר את בריאותם. המכון כבר נערך למחקר הראשון מסוגו בעולם, ומנהלו, ד"ר ריצ'רד הודס, סבור כי אם האימונים יצליחו לשפר את התנועתיות של 20-10 אחוז בלבד מהציבור, הרי שגם המשמעות הכלכלית תהיה אדירה משום הורדת הנטל על קופות החולים והמדינה.
שוברים את השבריריות
השאלה מדוע חלק מהמבוגרים סובלים משבריריות בעוד אחרים לא עמד גם במרכז מקחרה של ד"ר אן ניומן, פרופ' לאפידמיולוגיה ותרופות באוניברסיטת פיטסבורג, ועמיתה. במחקר שערכו בין 5,000 בני 65 ומעלה בארה"ב הם העלו כי 9.5% מבני 79-75 סבלו משבריריות. בין בני 84-80 עלה האחוז ל-16, וכמעט רבע מבני 89-85 סבלו מתופעה זו. "הייתי אומרת שכל בני ה-100 הם שבריריים," אומרת ניומן, "רוב בני ה-90 הם שבריריים, וחלק מבני ה-80." גם הם, כמו עמיתיהם, חשבו כי הסיבה לכך היא מחלה של כלי הדם בלב. ההנחה שלהם היתה כי זרימת הדם ללב, לשרירים, או למוח יכולה להיות מואטת גם אם האדם לא מראה סימנים למחלת כלי הדם בלב. ואכן, המחקרים תמכו בהנחה זו והוכיחו כי נחקרים שסבלו מבעיות לב תכופות, או משבץ, נטו להיות שברירייים, אבל לא כמו אלה שסבלו מכלי דם חסומים חלקית ולא הראו סימפטומים לבעיות. האחרונים נטו לסבול משבריריות פי שלושה מאשר אנשים בריאים. הם גם נטו להפוך לנכים או מוגבלים – בלי יכולת לדאוג לעצמם – כחמש שנים מוקדם יותר מאשר אנשים שלא סבלו מבעיות כלי הדם בלב. מובן, בעיות בכלי הדם של הלב אינן הסיבה היחידה לשבריריות. דלקת מפרקים או אוסטיאופורוזיס חריפות במיוחד, למשל, יכולות גם הן לגרום לאנשים להאט את הקצב. שבץ, התקף לב, סרטן, או מחלות אחרות (כמו סוכרת) עלולות לגרום לתופעה השבריריות גם הן. אבל בעיות כלי הדם של הלב היו ההסבר הטוב ביותר לשבריריות בקרב אלה שנראים בריאים. "אצל אנשים רבים," אומרת ד"ר ניומן, "הליכה איטית נובעת מזרימת דם לא טובה ברגליים. ואז חל ניוון בשרירים. זרימת דם מוופחתת למוח יכולה לגרום לאנשים לחוש חסרי מרץ ומרוקנים וחסרי יכולת להתנועע במהירות." אם ההנחה הזאת נכונה, הרי שהפסקת עישון, שמירה על רמת כולסטרול ולחץ דם תקינים עשויות למנוע את התופעה, או לדחות אותה, כמו גם הקפדה על פעילות גופנית. עודה זו פירושה יתרון לבני ה-50-40 של היום, שיכולים להיעזר בתרופות כדי לאזן את לחץ הדם והכולסטרול שלהם, לפני שיסבלו מנזק בכלי הדם. (ניו יורק טיימס, אוקטובר 2006)