מביא את הסעיפים למעי הגס

סעיפים במעי הגס (DIVERTICULOSIS?) מוגדרים כבליטות דמויות שקיות קטנות ברירית המעי, החודרות את השכבה השרירית המקיפה את המעי. הסעיפים נוצרים באזורי חולשה של דופן המעי - לרוב במקומות בהם חודרים כלי הדם המזינים את רירית המעי. גודלם הממוצע של הסעיפים הוא כ-10-5 מ"מ, אם כי ייתכנו סעיפים גדולים יותר. הסעיפים שכיחים ביותר במדינות המערב, ושכיחותם עולה עם הגיל. מעל גיל 80 ניתן לאבחן סעיפים במעי הגס אצל65% מהאוכלוסיה. הסיבה העיקרית להיווצרות הסעיפים הינה עלייה בלחץ בתוך המעי תוך כדי תהליך העיכול. אחד הגורמים הראשיים לעלייה זו הינה דיאטה דלת סיבים תזונתיים, השכיחה בעולם המתועש. רוב הלוקים בסעיפים (כ- 75%) אינם מודעים כלל לקיומם, והסעיפים אינם גורמים להם לתסמינים כלשהם. אולם אצל רבע מהחולים הסעיפים עלולים לגרום לתחלואה משמעותית. אבחנת הסעיפים נעשית על ידי בדיקות הדמיה רנטגניות של המעי (CT, חוקן בריום, קולונוסקופיה וירטואלית), או בבדיקת קולונוסקופיה אנדוסקופית.
סיבוכי מחלת הסעיפים
1.
דלקת
הסיבוך הנפוץ ביותר (25%-15% מהחולים) הנובע ממחלת הסעיפים הינו דלקת של סעיף אחד או יותר, הנקראת בשפה הרפואית DIVERTICULITIS. הגורמים לדלקת הם, ככל הנראה, שאריות מזון הפוצעות את דופן הסעיף וגורמות לזיהום שלו תוך היווצרות דלקת, נמק של הדופן והתנקבות מיקרו או מאקרוסקופית שלה. תסמיני המחלה העיקריים הינם כאבי בטן עזים (לרוב בבטן שמאלית תחתונה, האזור בו ממוקמים רוב הסעיפים) וחום. לרוב, הזיהום חולף לאחר מספר ימים של טיפול אנטיבוטי, אם כי יתכנו סיבוכים של התנקבות משמעותית של דופן המעי וזיהום חלל הבטן. עקב הסכנה לזיהום חלל הבטן מומלץ לפנות לבדיקת רופא בכל מקרה בהם מופיעים התסמינים הנ"ל. לרוב אירוע אחד של זיהום אינו גורר אחריו אירועים נוספים, אולם במקרה של חזרת הדלקת מומלץ ברוב המקרים ניתוח לכריתת האזור הנגוע בסעיפים על מנת למנוע סיבוכים נוספים. בחלוף הדלקת מומלץ לרוב לעבור בדיקת קולונוסקופיה על מנת לאפשר סקירה מלאה של המעי הגס ולשלול גורמים נוספים לזיהום. יש לציין כי ברוב המקרים לא נהוג לבצע קולונוסקופיה בעת הדלקת החריפה, אולם במקרים בהם חשוב להגיע לאבחנה ודאית על פי שיקולים רפואיים ניתן לבצע קולונוסקופיה גם בעת שלב הדלקת החריפה ללא עלייה בסיכוני הבדיקה. 2.
דימום
הסיבוך השני בשכיחותו הקיים ב 15%-5% מהחולים הינו דימום מדרכי העיכול התחתונות. הדימום לרוב מהיר, אינו כרוך בכאב ועשוי לגרום לאובדן דם רב. ברוב המקרים הדימום נעצר עצמונית. הדימום לרוב נובע מפגיעה בכלי הדם המצוי בבסיס הסעיף. כשליש מהחולים יזדקקו לעירוי דם בשל הדימום. כמובן, במקרה של דמם מסיבי מדרכי העיכול התחתונות יש לפנות מיידית לקבלת עזרה רפואית. 3.
סיבוכים נוספים
סיבוכים נוספים כתוצאה ממחלת סעיפים נדירים ביותר. תיתכן חסימת מעי, היווצרות פיסטולות (נצורים) כתוצאה מדלקת ממושכת וכדומה. הסיכון ללקות בסיבוכים כתוצאה מסעיפים עולה אצל מעשנים ובחולים המשתמשים במשככי כאבים מסוג אצטאמינופן (אקמול) וכן מסוג NSAID. הסיכון אינו עולה בשימוש באלכוהול או בקפאין.


[u]
מניעה וטיפול
[/u] מחקרים תזונתיים רבים הוכיחו קשר הדוק בין הסיכון ללקות במחלת סעיפים לבין דיאטה. ככלל, סיבים (בעיקר אלו הנמצאים בפירות וירקות טריים) מפחיתים באופן משמעותי את הסיכון להתפתחות סעיפים, בעוד שומן בכמות רבה במזון מעלה את הסיכון ללקות בסעיפים. פעילות גופנית יכולה אף היא להוריד את הסיכון למחלה. גם לאחר שקיימים סעיפים, מומלץ לדבוק בעקרונות התזונה המאוזנת ולבצע פעילות גופנית על מנת למנוע היווצרות סעיפים נוספים. הטיפול בסיבוכים הנובעים מהסעיפים תלוי בחומרת הסיבוך ומותאם אישית לכל חולה.
פרטים נוספים על מחלת הסעיפים, באתר [u]גסטרו שיבא[/u], תל השומר
: לכניסה לאתר -

לחצו