מבצע סבתא

יש אנשים שחולמים להעפיל אל האוורסט או לזכות בפיס. חלומה של רותי יולזרי היה צנוע יותר - להיות נוכחת בטקס ההשבעה בכותל של נכדה הלוחם, מתן. אבל נסיעה מעיר מגוריה רחובות לירושלים והגעה לרחבת הכותל היו עבור יולזרי בת ה-69, החולה בסרטן מתקדם ומוגבלת בהתנהלותה, בבחינת משימה בלתי אפשרית.  

ולמרות הכול, יולזרי זכתה להגיע לכותל, לצפות בעיניים דומעות בנכדה הבכור מסיים מסלול במסגרת חטיבת הצנחנים, ולשמוע אותו קורא ביחד עם מאות חיילים אחרים "אני נשבע". "הקריאה שלהם הדהדה בכל הכותל", היא נזכרת בהתרגשות, "זה היה רגע בלתי נשכח". 

הקרדיט למבצע הלוגיסטי המסובך שהביא למימוש הרגע הזה, שייך ל"אמבולנס המשאלות" של מגן דוד אדום, מיזם המאפשר לחולים במחלות קשות או סופניות להגיע ולקחת חלק באירועים משפחתיים, או אפילו רק לצאת לנשום אוויר בחוף הים. הפעם מדובר היה במשימה מרגשת במיוחד. "אין ישראלי וציוני יותר מחלומה של סבתא גאה ונרגשת המבקשת רק דבר אחד - לשמוע באוזניה את נכדה הקורא 'אני נשבע'", אמר מנכ"ל מד"א, אלי בין.

"זו הייתה חוויה מאוד מיוחדת", מוסיף הפרמדיק טל פלג, שליווה את יולזרי לכותל. "לאורך כל הנסיעה שמענו מרותי על המשפחה שלה, וכשהגענו לרחבת הכותל התרגשנו יחד איתה. זו גאווה ענקית לעזור לאישה לראות את הנכד שלה נשבע לצה"ל, ובכלל, לתת לאדם חולה הזדמנות לזכות ברגעים קטנים של אושר".

מתן הוא הבכור בין חמשת נכדיהם של רותי ובעלה אלי. לפני כחודש וחצי התגייס ובחר לשרת ביחידה קרבית, בחטיבת הצנחנים. "לא הייתה דחיפה מהבית ללכת לקרבי", מספרת יולזרי, "זו הייתה יוזמה שלו. אנחנו מאוד גאים בו, אבל זה כמובן מעורר גם חששות. כנכד בכור יש לו זכות ראשונים ויש לנו איתו קשר מיוחד. כשהוא מגיע לחופשה מהצבא, הוא קופץ קודם אלינו לפני שהוא הולך לבית ההורים".

"הבנו שאי אפשר יהיה לטלטל אותה על כיסא גלגלים"

 מבצע לוגיסטי מורכב. רותי יולזרי לצד הנכד שהתגייס, הבעל וצוות מד"א. צילום: באדיבות דו"צ

על האושר המשפחתי והקשר החם והקרוב בינם לבין משפחת בתם המתגוררת במרחק הליכה, מעיבה, זה שבע שנים וחצי, מחלתה של יולזרי. "זה התגלה בבדיקת ממוגרפיה שגרתית, סרטן שד גרורתי", מספר הבעל אלי, שנחלץ לסייע לאשתו המתקשה בדיבור. "עשו ניתוח והוציאו את הגוש ובלוטות לימפה נגועות, ורותי עברה כימותרפיה מאוד אגרסיבית והקרנות במשך חצי שנה".

הטיפולים הביאו לנסיגת המחלה, ובני הזוג, שפרשו סביב אותה תקופה לגמלאות (היא מעבודתה כמנהלת חשבונות בחברת בנייה והוא כאלקטרונאי בתעשייה האווירית), הצליחו לבלות כמה שנים טובות בטיולים ובנסיעות בארץ ובעולם, כפי שחלמו. "היו לנו שנים מאוד כיפיות", הוא מספר, "למרות שרותי הייתה צריכה להיות במעקב רפואי כל הזמן. הכול היה נהדר, עד שלפני כמה חודשים המחלה חזרה והתחילה הידרדרות גופנית מתמשכת. היום היא כבר לא מסוגלת לעשות צעד אחד בכוחות עצמה".

 [#middleBanner] 

יולזרי, אישה חזקה ואופטימית כפי שמעיד עליה בעלה, נאבקה ככל יכולתה, אבל המחלה הייתה חזקה יותר והמשיכה לתת בה את אותותיה. "המצב התחיל להחמיר", הוא מספר. "בשלב מסוים היא רזתה מאוד והגיעה למשקל של 46 ק"ג. נאלצנו לקחת עובדת זרה הביתה, מגיעה לכאן פיזיותרפיסטית כדי לחזק אותה, אבל היא לא מתפקדת וחלשה מאוד. לאחרונה החליטו להפסיק את כל הטיפולים. היום רותי לא מקבלת שום טיפול אונקולוגי. הגוף לא עמד בזה".

כשנודע לבני הזוג שנכדם האהוב ישתתף בטקס ההשבעה בכותל, הביעה רותי משאלה להשתתף. "התוכנית הראשונית הייתה לקחת אותה ברכב שלי ולהביא אותה לטקס על כיסא הגלגלים", מספר אלי, "אבל במחשבה יותר מעמיקה הבנו שיהיה בלתי אפשרי לטלטל אותה מהרכב על כיסא גלגלים על מדרכות האבן בירושלים, כדי להגיע לרחבת הכותל.

"אנחנו מחוברים ל'הוספיס בית' שכולל אחות, רופא, דיאטנית ועובדת סוציאלית שמגיעים הביתה. התייעצתי עם העובדת הסוציאלית והיא הציעה לפנות ל'אמבולנס המשאלות'. פניתי, ולמחרת התקשרו וביקשו רקע על המחלה ומסמכים רפואיים. מכאן זה התגלגל".

"לראות את הנכד שלי קורן מאושר היה שווה את הכל"

 המפקדים התרגשו ושיתפו פעולה. רותי יולזרי והנכד ברגע מרגש במיוחד, צילום: באדיבות דו"צ

המסע של סבתא רותי לכותל נוהל כמבצע צבאי. "במד"א יצרו קשר עם שלטונות הצבא, עם דובר צה"ל, עם משטרת הכותל ועשו את כל התיאומים. רותי ואני נסענו באמבולנס טיפול נמרץ עם הצוות והמכשור הרפואי שמוכן לכל תרחיש. הנסיעה הייתה מאוד ארוכה וקשה, בעיקר בתוך ירושלים הפקוקה של שבוע לפני ראש השנה.

"כשהגענו, הצוות הוריד אותה לכיסא גלגלים ופינה דרך עבורנו בין כל ההמונים שהגיעו לטקס, והביא אותנו עד לגדר שחצצה בין החיילים לקהל, ממש לשורה הראשונה, משם צפינו בטקס. ההתרגשות הייתה מאוד גדולה ורותי הייתה בעננים, בעיקר כשהנכד הגיע אלינו והיו חיבוקים, נשיקות ודמעות. הוא כל כך שמח שסבתא הצליחה להגיע. היה יפה לראות איך גם המפקדים שלו מתרגשים ומשתפים פעולה כדי שהכול יצליח. זו הייתה חוויה נפלאה".

"ידעתי שזה לא יהיה קל ושהנסיעה תהיה קשה ומעייפת", מוסיפה רותי, "אבל לא רציתי לוותר. כשהגענו לשם, ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון. נהניתי מכל רגע והתרגשתי עד דמעות. זה היה מאוד עוצמתי ולראות את הנכד שלי קורן מאושר כשהוא רואה אותי, היה שווה את הכול. היה מאוד חשוב לי להיות נוכחת כשהנכד שלי מגיע לשלב כל כך משמעותי בחייו. הכרת התודה של מתן, שהסבתא השנייה שלו גם כן לא בריאה ולא הצליחה להגיע, היה מרגש יותר מכל דבר אחר. אני מאושרת שהצלחתי לתת לו את המתנה הזאת".

כשהנכד מתגייס: גאווה או מועקה?

"אני חיה עם סרטן השד 20 שנה"

"בדיקת הקולונוסקופיה הצילה את חיי"

"בזכות המחלה יצאתי לחיים חדשים"

ריפוי טבעי: הנשים שעשו את זה מספרות

חתונה מרגשת בצל האלצהיימר

מה אתם חושבים? בואו לדבר על זה בקהילת דילמות במשפחה של מוטק'ה

הצטרפו לקהילת הבריאות של מוטק'ה