מדברים מהר, חיים מהר: קרמן וסידון בע"מ

הסופר אפרים סידון והמאייר דני קרמן קורעים את כבישי הארץ. מדי יומיים-שלושה הם קמים מוקדם בבוקר ויוצאים יחד לפגוש קוראים בעיירה ובקיבוץ, בעיר ובמושב. בימים אלה של שבוע הספר הם עורכים כמה מפגשים כאלה ביום. הרושם שלהם מהתלמידים שהם פוגשים הוא חד משמעי: "ההבדל בין בתי ספר טובים ורעים הוא עצום. יש בתי ספר טובים ונחמדים, שילדים יושבים שעה וחצי בלי בעיה, ויש בתי ספר שילדים בכתה ו' עוד לא יודעים לקרוא וצריכים להשתין כל עשר דקות. בבתי ספר האלה לא יודעים שאפשר אחרת, אומרים ככה זה ילדים. אנחנו יכולים בהבדל של שני קילומטר לראות את ההבדלים".

התיאור הנוקב הזה מתאים מאוד לשני אנשים שעוסקים גם בסאטירה. קרמן עסק בכך בעבר, כמשתתף קבוע במוסף הבלתי נשכח "דבר אחר". סידון היה מכותבי "ניקוי ראש" העוד יותר בלתי נשכחת ולאחרונה עלה לבמות "רואים ת'סוף", המופע הסאטירי החדש שכתב עם שותפיו המושחזים מאותה תוכנית, ב. מיכאל ומוטי קירשנבאום.

ריאיון עם ישראל גוריון, שמופיע ב"רואים ת'סוף"

"היום בתקשורת אין סאטירה", קובע קרמן. "אני לא מתכוון שמה שיש לא טוב, להפך: יש תוכניות הומור מצוינות, יש פרודיות נהדרות. אבל היום שולט רייטינג. בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונים יש כל הזמן תחרות. לכן אם מישהו יעשה דבר נפלא מבחינת סאטירה וזה יפגע ברייטינג - יורידו את זה".

סידון: "הומור זה נשק של חלשים. אנחנו צוחקים על החזקים, שזה השלטון, הטייקונים. כרגע ההצגה היא שמאלנית כי השלטון הוא ימני. אם זה היה הפוך הסאטירה היתה ימנית, כמו שהיה למשל בניקוי ראש. אבל זה לא אומר שאיש ימני לא יכול להזדהות".

הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה

דברי טעם

"אני אדם מבוגר, אבל כל עוד יש דרישה לדברים שלי - אמשיך ליצור". סידון. צילום: יח"צ

שניהם אנשים שמדברים מהר וכדאי להתאמץ ולעקוב כי אלה דברי טעם. מזה 25 שנה הם עובדים הרבה יחד. הם גם חברים וזה תורם לעבודה, אם כי קרמן מזכיר שיש מודלים אחרים: "ההיסטוריה מלמדת שכמה מהספרים שהם קומבינציה נפלאה בין טקסט לאיור, למשל אליס בארץ הפלאות, המחבר והמאייר לא היו חברים בלשון המעטה. במקרה שלנו זה מאוד נוח, אנחנו הרבה בנסיעות, הרבה רעיונות עולים תוך כדי נסיעה". 

כל אחד מהם עסוק גם בפרויקטים משל עצמו, עסוק מאוד אפילו. קרמן, שחוץ מלאייר הוא גם כותב, עובד בין השאר על ספר ילדים שמתאר את הילדות שלו בכרכור. הוא גם מקדיש הרבה זמן לאתר שלו וכותב שם על אמנות וספרות. לסידון יש כרגע על הבמות שבע ("או שמונה, לא בטוח") הצגות ילדים פרי עטו ומופע סאטירי למבוגרים.

על הפעלתנות והרלוונטיות בגיל מבוגר אומר קרמן, "בכנות, אף פעם לא התנהגתי לפי גיל. גם כשהייתי צעיר ההרגלים שלי לא היו של צעירים, הייתי זקן צעיר. החיים שלי לא השתנו הרבה. אחד החברים הכי קרובים שלי הוא יוסל ברגנר, שהוא בן 95, ויש לי חברים בגילאי 40-50. אני גם לא איש עסקים כל כך טוב אז אני חייב לעבוד. למזלי אני גם אוהב את זה".

סידון: "אני לא מתכחש לזה שאני אדם מבוגר אבל כל זמן שיש דרישה לדברים שלי - אני אמשיך לעשות אותם. ברוך השם טפו טפו טאץ' ווד אני מוצף בעבודה".

הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה

הסיפור עם הסעודים

"סיפור חמוד ביותר". עטיפת הספר

לאחרונה יצא ספר חדש שכתב וקרמן אייר, "מלך המלח ונסיך הפלפל" (עם עובד), עיבוד שנון לסיפור הזכור לטוב של ביאליק, אלוף בצלות ואלוף שום. מאחורי הספר יש סיפור מעניין, שהתחיל בתחרות בינלאומית של תחנת טלוויזיה חשובה בנושא סיפורים מסביב לעולם. "המפיק המנוח מיכה שגריר התייעץ איתי איזה סיפור אפשר לשלוח לתחרות", מספר סידון, "הצעתי לו לעשות את אלוף בצלות ואלוף שום. להפתעתנו קיבלנו את התשובה 'הסעודים כבר עושים את הסיפור הזה'. התברר שהאגדה על מישהו שרצה להתעשר מופיעה בהמון ארצות. לכן החלטתי לעבד את הסיפור מחדש.

"ביאליק בכלל לא כתב את אלוף בצלות ואלוף שום כסיפור לילדים. יש בו כל מיני רמיזות מיניות ושפה מורכבת (קרמן: "אני לא מכיר לצערי ילד אחד היום שיוכל לקרוא את זה"). הפכנו את זה למלך המלח ונסיך הפלפל ויצא סיפור נחמד".

קרמן: "יצא סיפור חמוד ביותר".

ובאמת, כמו כל העבודות הקודמות של הצמד, הספר כתוב בשפה משובחת ומתגלגלת והאיורים חכמים ומצחיקים. סידון: "אני ממליץ על הספר החדש". גם אנחנו.

לאחרונה עלה שוב הדיון על חוק הספרים, לנוכח טענות של מו"לים וסופרים שהחוק גורם להם נזק כבד. אפרים סידון עדיין מאמין בחוק. "נכון, אנחנו מוכרים פחות, אבל המצב שספר נמכר ב-19 שקל הוא קצת מבזה. סופר שכותב במשך שלוש ארבע שנים ספר והוא נמכר אחרי חודש ב-19 שקל, באמת יש גבול".

שלושה ספרים מצוינים לכבוד שבוע הספר

כותבים למגירה? הוציאו החוצה לקהילת הכתיבה היוצרת של מוטק'ה

הצטרפו לקהילת הקריאה והספרים של מוטק'ה

עוד בתרבות ובידור