מדוע ההומור טוב לבריאות? (פרק ראשון)

"תמיד הייתי מודע לילד שבי. הומור, בעיקר המעולה ביותר, הוא ילדותי מאוד. הוא יכול להיות חכם, בעל ערך פילוסופי, או בעל ערך לעולם. אבל ילדותיות היא אחד הדברים הנהדרים שבלהיות אנושי" (סטיב אלן, קומיקאי והומוריסטן)
ההומור הוא סוג מסויים של שמחה. לעיתים הוא נובע מראייה יחודית ובלתי צפויה, פקחות שתופסת אותנו בהפתעה. הומור יוצר צחוק פתאומי, מתפרץ, ספונטני. צחוק הוא לעיתים אמצעי המשחרר את המתח הקיים בין המוח לרגש, ואשר אפשר לגרום לו לקרות בצורה מלאכותית על ידי סיפור בדיחה.
מהו הומור?
חלק מכם חושבים שג'רי לואיס מצחיק, בעוד אחרים לא יתפשרו על פחות מצ'רלי צ'פלין או גרוצ'ו מרקס. אחרים יעדיפו את סטיב מרטין, והצרפתים ? אולי את לואי דה פינס. גרירת המאפיינים הילדותיים שבנו גם לבגרות איננה כה פשוטה וקלה להגדרה. לכל אחד ההומור שלו, וההומור גם הוא עניין של אישיות, מקום, תרבות ונסיבות. המומחים טוענים כי יש כמה הבדלים ברורים בין הדברים הגורמים לאנשים למצוא משהו כמצחיק. מחקר אחד מצא כי ההבדל המובהק ביותר בין מה שמצחיק אדם אחד למה שמצחיק אדם אחר הוא הגיל. למשל, תינוקות וילדים מופתעים תמיד ממה שקורה סביבם, והם מוצאים חלק גדול מדברים אלה מצחיקים. מה שמצחיק את הפעוטות מורכב מתפיסות פשוטות וקצרות. השנים שלפני גיל ההתבגרות הן, באורח כמעט זהה בכל הארצות, מתוחות. די לחשוב על המורה לאלגברה כדי לא לרצות לחזור לתקופה ההיא. רבים מהמתבגרים צוחקים מבדיחות שעניינן מין, אוכל ודמויות סמכותיות. בגיל זה הצעירים משתמשים בהומור כדי להגן על עצמם. ככל שאנו מתבגרים, הן גופנו והן המנטליות שלנו משתנים וגדלים. ההומור שלנו מקבל שפה חדשה. הסיבה לכך פשוטה: משך החיים אנחנו מתנסים בדברים, חווים דרמות וטרגדיות, וגם הצלחה וכישלון. יחד עם כל ההתנסויות הללו גם חוש ההומור שלנו מתפתח ומשתנה. הוא הופך לעדין יותר, סובלני יותר ושיפוטי פחות.
"אתה לא מפסיק לצחוק בגלל שאתה מתבגר, אתה מזדקן משום שאתה מפסיק לצחוק" (מישל פריטצ'רד, שחקנית ורקדנית)
הצחוק נגרם על ידי משהו שאנחנו מוצאים מצחיק. יש שלוש תיאוריות מסורתיות בנוגע למה שאנשים מוצאים כמצחיק: 1. ההומור הוא תוצאה של חוסר התאמה. מישהו נופל ברחוב כשאנחנו לא מצפים לכך. אי-ההתאמה יכולה להתייחס גם לתפיסות עולם או למחשבות, המתגלמות בפאנץ'-ליין של בדיחה או בכותרות של סרט מצוייר. כשבדיחה מתחילה, מוחנו וגופנו מצפים למה שהולך לקרות ולאיך הוא עתיד להסתיים. ציפייה זו לובשת צורה של מחשבה הגיונית כשהיא משולבת ברגש, והיא מושפעת מניסיון העבר שלנו ומתהליך החשיבה. כשהבדיחה מקבלת תפנית לא צפויה, מחשבותינו ורגשותינו משנים לפתע הילוך. עכשיו אנחנו חווים רגש חדש, התומך בקו אחר של חשיבה. במילים אחרות, אנו חווים בה בעת שתי מערכות לא תואמות של מחשבות ורגשות. אנו תופסים את חוסר ההלימה הזה בין שני חלקיה השונים של הבדיחה כהומוריסטי. 2. תיאוריית העליונות מתייחסת לבדיחות המתמקדות בשגיאות, באידיוטיות, או בחוסר המזל של מישהו אחר. אנו חשים עליונות על אותו אדם חסר מזל וחווים מעין ניכור מהמצב, כך שאנחנו יכולים לצחוק ממנו. 3. יוצרי קולנוע ניצלו באופן יעיל את תיאוריית האתנחתא הקומית בסרטיהם. בסרטי פעולה או במותחנים, כאשר המתח מגיע לשיאו, הבמאי מנצל את האתנחתא הזו ברגע הנכון. הבמאי בונה את המתח והחשד עד לשיא, ואז שובר אותם בעזרת רגע קומי ובכך מאפשר לצופים לאוורר את הלחץ שלהם. הצחוק הוא דרך לנקות את מערכות המתח וחוסר ההתאמה שלנו. לדברי הפסיכולוגית ליזה רוזנברג, "תהליך יצור ההומור, או סיפור בדיחה, מספק לנו אתנחתא מנטלית ומגביר את האובייקטיביות שלנו נוכח המתח הגובר".
"אני לא מרגיש זקן. למעשה, אני לא מרגיש כלום עד הצהריים. ואז מגיע הזמן שלי לחטוף שינה" (בוב הופ, קומיקאי, בחגיגת יום הולדתו ה-100)



סטיב סולטנוף, מנהל האגודה להומור ישומי ותרפויטי, מסכם זאת כך: "לגבי, הומור מורכב משלושה מרכיבים: שנינות, שמחה וצחוק. השנינות היא החוויה הקוגניטיבית, השמחה היא החוויה הרגשית, והצחוק הוא החוויה הפסיכולוגית. אנחנו משווים לעיתים קרובות בין ההומור לצחוק, אבל אין צורך לצחוק כדי לחוות הומור." מכל מקום, ההגדרה החשובה ביותר להומור היא ההגדרה שלך ? אותה הגדרה הייחודית לכל אדם ואדם. מה מצחיק אותך? ואם היופי הוא בעיני המתבונן, ההומור הוא עצם המרפק (באנגלית: funny bone) של השומע. ולכולנו יש עצם מצחיקה שכזו.
צוחק(ת) מי שצוחק(ת) אחרון(ה)
ההנאה מהומור יכולה לשמור אותנו בכושר מנטלי, וכמובן ? להוסיף שמחה והנאה לחיינו. מעטות הפעולות המעוררות אותנו יותר מבחינה אינטקלטואלית ומאתגרות אותנו יותר מבחינה מנטלית מאשר ההומור. אין זה מקרי שבאחד מפרקי מבחן האיי-קיו הנחשב ביותר בעולם הנבחנים נדרשים לארגן איורי קומיקס כדי לספר סיפור. הומור וצחוק עשויים להגן עלינו מפני התקף לב. מחקר שנערך לאחרונה על ידי קרדיולוגים מהמרכז הרפואי באוניברסיטת מרילנד, בולטימור, מצא כי אנשים שסבלו ממחלת לב נטו לצחוק פחות ב-40% במצבים שונים מאשר אנשים באותו גיל שלא סבלו ממחלת לב. "ליכולת לצחוק ? באופן טבעי או כהתנהגות נלמדת ? יכולות להיות השלכות חשובות בחברות המערביות, בהן מחלת לב נותרה הרוצח מס' אחת," אומר מייקל מילר, מנהל המרכז לקרדיולוגיה מונעת במרכז הרפואי של אוניברסיטת מרילנד. "אנחנו יודעים שהתעמלות, אי-עישון ואכילת אוכל המכיל שומן רווי נמוך יכולים להפחית את הסיכון ללקות במחלת לב. ניתן להוסיף לרשימה הזאת גם צחוק בריא, כשהוא בא בקביעות." להומור ולצחוק יש גם יתרונות נוספים המסייעים להילחם במחלת לב. ד"ר לי ברק וד"ר סטנלי טאן מאוניברסיטת לומה לינדה בקליפורניה ביצעו מחקר שהוכיח כי הצחוק מקטין את לחץ הדם ואת הורמוני המתח ומעלה את גמישות השרירים. הצחוק, הם אומרים, מחזק את המערכת החיסונית על ידי העלאת רמות התאים הלוחמים בזיהומים. יותר מכך ? הצחוק גורם גם לשחרור אנדורפינים, משככי הכאבים הטבעיים שמיוצרים על ידי הגוף, ומביא לתחושה כללית טובה. הצחוק הוא גלולה קלה לבליעה, הוא אינו עולה כסף ובעל תופעות לוואי חיוביות בלבד. הצחוק יכול להוות תרגולת נהדרת לשרירי הסרעפת, הפנים, הרגליים והגב. הוא מעסה את אברי הבטן, מסדיר את פעולת המעיים ומחזק את שרירי הבטן. ואם כל זה לא מספיק, נראה כי צחוק בריא יכול לשרוף קלוריות השוות לכמה דקות על מסלול הליכה או אופני כושר. חישבו על כל אותם אצנים הגומעים מדרכות וכבישים, נחישות עגמומית על פניהם והייסורים של ריצת קילומטרים במבטם (נראה שאם מישהו היה הופך את הריצה למשהו משעשע יותר, רבים יותר היו מנסים אותה). צחוק באחד מסרטי האחים מרקס יכול לקצר את זמן הריצה הזה בחצי. לא אשכח איך באחד מסרטיהם שורה שלמה של מושבים, שלא היתה ממוסמרת היטב לריצפת הקולנוע, נפלה לאחור מרוב צחוק של יושביה... ויש עוד. מחקרים נוספים שנערכו באוניברסיטת לומה לינדה הוכיחו כי הצחוק מגרה את שני צידי המוח ומעודד את יכולת הלמידה. הצחוק שומר על ערנות המוח ומאפשר לאנשים לקלוט יותר מידע. מוח ערני ופעיל הוא מכשיר יקר-ערך בכל גיל. לפי מחקר אחר שנערך בארצות הברית, הדיכאון משפיע על כ-15% מהאמריקנים המבוגרים, ובמספרים ? כ-6 מיליון איש. התאבדות מאיימת תמיד על הדכאוניים, ולמעשה רבע ממקרי ההתאבדות קורים לאנשים שמעל גיל 50. מחקר אחרי מחקר מאששים את העובדה שהצחוק משפר את מצב הרוח. למעשה, פסיכולוגים רבים משתמשים כיום בהומור ככלי טיפולי במטרה להילחם בדיכאון. המאבק ? ולעיתים זה אכן מאבק ? לראות את הצד המצחיק בחיים, והניסיון לצחוק גם על מצבים קשים, במקום לבכות עליהם, ישפרו את מצב הרוח שלנו ושל אלה שסביבנו. האם בני המשפחה והחברים שלכם עוזבים את ביתכם כשחיוך על פניהם? האם זו חוויה נעימה לבקר אתכם? רבים מאיתנו חששו לבקר אצל הסבים שלהם: אנשים זקנים ורטנוניים עם מצב רוח רע ויותר מדי דברים בבית שבהם לא יכולת לגעת. תמיד התבקשתם לשמור על שקט ולאכול דברים מוזרים. זה היה עינוי. אבל אני הייתי בת-מזל ? היו לי שתי סבתות, חדות כתער, שנונות ואפילו יצירתיות. אחת מהן, קראו לה אקו, נהגה לכתוב לנו שירים כדי להצחיק אותנו. כמו זה, למשל:
עצה טובה אחת
הכל בסדר איתי אני בריאה ככל יכולתי. יש לי ארטריטיס בשתי הברכיים וכשאני מדברת, אני מחרחרת! הדופק שלי חלש, הדם שלי דליל אבל אני בריאה כמו שור יחסית למצבי הרגיל! השיניים שלי כבר מזמן לא שלי וגם הדיאטה שלי היא עסק די שלילי. כן, ואני סובלת מעודף משקל לגילי אבל אני בריאה כמו שור יחסית למצבי! מוסר ההשכל, כפי שתגלו בסוף הסיפור הזה, הוא שלך ולי המזדקנים כדאי לומר יפה: "אנחנו בסדר" בגיחוך שרמנטי מאשר לאפשר להם לדעת מה מצבנו האותנטי! אקו חיה במשך שנים כשהיא סובלת מכאב כרוני שנבע מניתוח שלא עלה יפה בעמוד השידרה, גנגרנה בברך ומצב שגרם ליותר מדי ריקמה צלקתית להתפתח בגופה. אבל למרות זאת היא תמיד היתה מוכנה לקצת בידור. "אני אסבול כאב וארגיש מחורבן אם אשאר בבית," נהגה לומר, "ואני אסבול כאב אם אצא ואהנה מקצת בידור, אז עדיף שאצא ולפחות ארוויח קצת בידור." לא רק שאמירה זו שלה נכונה לכולנו, היא מהווה גם דוגמא מושלמת לדרך שבה לשון החיים משפיעה על צורת החיים. אקו היתה חזקה גם באימרות שנונות. יום אחד, כשהיתה בשנות השמונים שלה, יצאנו לארוחת צהריים. כשהגענו למסעדה איש מבוגר אחד חייך אליה, קרץ ופתח לה את הדלת. "היי סבתא," אמרתי, "את עדיין עושה את זה לגברים." והיא, בלי להניד עפעף, השיבה: "כן, אבל בגילי מי צריך את זה?" היכולת שלכם לצחוק על עצמכם היא מעלה בעלת ערך רב. היא מספקת לכם הנאה, קשרים, ועידוד טוב כהגנה מפני התלאות ואלה שמעייפים, כבדות הראש והרצינות, הקדרות והשיעמום. היכולת לראות את המשעשע בנוגה וברציני, כמו גם בקומי, מוסיפה המון לשפת חיינו.
"הרופא אומר: 'אתה תחיה עד גיל שמונים!' 'אבל אני כבר בן שמונים!' 'אתה רואה, מה אמרתי לך?" (הנרי יונגמן, קומיקאי)

לקחת את ההומור ברצינות
תינוקות בני שישה שבועות כבר מגיבים בחיוב לפנים מחייכות ונמנעים מלהגיב לפנים זעופות (אני עדיין נוטה לעשות זאת, אתם לא?). כשהתינוק בן 12 שבועות, הוא מתחיל לצחוק. התפתחות חוש ההומור חשובה משום שבלעדיו החיים היו עסק קודר למדי. חוש ההומור הוא שהופך את החיים לנסבלים הרבה יותר ולמשעשעים הרבה יותר. ההומור הוא בבירור אחד מהמשאבים המוקדמים והטובים ביותר שלנו. כל יום מספק המון חומר כדי לשעשע את עצמנו ואת האחרים. אנשים אוהבים לצחוק, גם בעלי הפנים הקפואים ביותר. הצחוק האנושי הוא אחד הדברים שמבדילים אותנו מיתר המינים. אנחנו היצורים היחידים עלי אדמות בעלי המנגנון הנוירו-פיזיולוגי לעשות זאת. ההומור חיוני לבריאותנו הנפשית. כשהוא נלקח ברצינות, הוא יכול לעזור לנו להישאר צעירים בחמש דרכים: 1. הוא עוזר לנו לתקשר עם אחרים. 2. הוא מפחית את המתח בכך שהוא מעניק לנו יחסיות לחיים. 3. הוא מחליף רגשות צער בתחושות מהנות. 4. הוא משנה את התנהגותנו ומעצים את האנרגיה שלנו. 5. הוא שומר עלינו צעירים משום שאנחנו פשוט מרגישים טוב. לכן כדאי שנתייחס להומור ברצינות, נתאמן עליו, ובעיקר ? שנצחק בקביעות כדי לחיות טוב יותר.