מה ביאליק היה אומר על זה?

אני מבקש להתפאר. בגיל 9 שיגרתי שיר לעיתון "משמר לילדים". כן, היה עיתון כזה וזה היה מזמן. שירי הראשון שפורסם היה:

בגן קטן צמח אילן

האילן היה נאה וכל הגן היה גאה

יום אחד נגדע האילן בידי הרוח הרגזן

ופתאום כל הגן היה עצוב, היה עצוב

כי נגדע האילן, האילן הקטן.

נכון, אין מדובר בביאליק וגם לא בטשרניחובסקי. יודעים מה? נסחפתי ברגשותיי. הנה שיר נוסף שפרסמתי בגיל 10:

הים הגדול השקט והרחב

זרוע גלי פז נודדים ממרחק

אנייה חרש בו נוסעת

כלוחשת סוד אט מתנועעת.

דגי פז שובבים

על פני הגלים מתעלזים.

ואולי השירה החדשה היא מעין הלצה?

 געגועים לשירה של פעם. צילום: Shutterstock

נכון, מאז חלפו שנים רבות. עשרות בשנים אני עוקב אחרי המדורים הספרותיים בעיתוני ישראל. קורא שירים של מיטב המשוררים המודרניים ולא מבין אף מילה ואף הגיג. קומץ של מילים מרחפות ושבריריות הנוגעות באפס קצה של חוויה לירית של ממש. או שהבנתי נשתבשה מחמת גילי, או שהשירה החדשה היא בעצם מעין הלצה. פעם היה כותב המשורר, במקרה זה ביאליק:

כולם נשא הרוח כולם סחף האור

שירה חדשה את בוקר חייהם הרנינה

ורק אני גוזל רך

נשתכחתי מלב תחת כנפי השכינה.

והיום? שברי חוויות, קומץ של רסיסים בלתי נתפשים. אינני רוצה להביא דוגמא לבל אנזק, אם כי היא מצויה ברגע זה תחת ידי, וזאת מחמת רצוני שלא לפגוע באיש. אבל אני חוזר ושואל את ההוגים, רוקמי חייהם בסתר: מדוע לא תשובו לשפה המובנת הפשוטה? כמו למשל (שוב ביאליק):

קן לציפור בין העצים

ובקן לה שלוש ביצים

ובכל ביצה, הס פן תעיר,

ישן לו אפרוח זעיר

ועוד ועוד.

גדולי המשוררים בדורות עברו, רוסים, אנגלים וצרפתים, כתבו בלדות ושירים בשפה מובנת, יפה ומהדהדת. אני מייחל לשובה של השפה ההיא. עד אז אני מצהיר בזאת, כי אמנע מקריאת שירים שעל אף ידיעת השפה העברית השגורה בפי, נבצר ממני להבינם.

עוד ברייכר מתרגז

פניות לגדעון רייכר - [email protected]

ומה אתם חושבים? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה