מה יהיה עם המכנסיים הקרועים?
היו זמנים שבהם חלקנו כבוד לסביבה בכך שבצאתנו מביתנו לבשנו בגדים חגיגיים ונאים. הורי מנוחתם עדן היו נוהגים כך, וכל מי שכיבד את עצמו ואת חבריו. הצילומים המשפחתיים מגלים חליפה ועניבה והאמא, שיערה עשוי בקפידה, ולעתים, כמו למשל בצאתה לתיאטרון, עטתה על גופה מעיל פרווה.
פועלים קשי יום, אנשים צנועים היו אז מרביתנו, אבל הלבוש היה חגיגי ונאה. והיום? השם ירחם. כאשר נתגלה בימים רחוקים קרע במכנס הייתה התופרת נחפזת ומתקנת אותו בקפידה. היום, ככל שכספך רב יותר כך הקרעים במכנסיים גדולים ורחבים יותר.
אופנה מוזרה כבשה את ארצנו ואת מרבית היקום כולו. ככל שתיראה מוזנח ודל, ותנעל סנדלים חבוטים וקרועים, תלבש מכנסיים קצרים ומסמורטטים וגופייה דלה כך תיחשב לאופנתי ומקובל בחברה. כאשר אבי מנוחתו עדן, יליד ראשית המאה שעברה, היה לובש אותה גופייה שהיום מקומה יכירנה בכל אירוע וישיבה בצוותא ידענו כי הוא הולך לתקן תריס פגום או מתכוון לבצע מלאכה שסופה אבק וכתמים למכביר .
חלפו ימי העניבות החליפות וההדר החיצוני ואת מקומם תפש עידן הרישול והחפיפות. לתיאטרון היינו יוצאים ועולים לאוטובוס לבושים כמו לחתונה והיום? אוי לאותה בושה. וכבר ראינו אנשים באים להצגת בכורה לבושים במעין גופייה. הנעליים והלבוש כבר אינם עוברים כמו פעם בירושה אלא מושלכים כחץ מקשת לפח האשפה. יאמרו האומרים :כך יפה וכך נאה, פשטות וצניעות תפשו את מקומם של הגנדרנות המיותרת שחלף עבר זמנה.
הלו או לחיצת יד ענוגה
האם נוסטלגיה שעבר זמנה? צילום אילוסטרציה: shutterstock
בלב יש לעיתים געגועים לימים בהם גינונים היו לחם חוקם של עשירים ועניים.לא טפיחה עזה על השכם וקריאת קרב "הלו " או "מה נשמע"? אלא לחיצת יד ענוגה קידה קלה כנגד מי שניצב מולך.
יש ויאמרו, זו נוסטלגיה שעבר זמנה. אולי. אבל מותר להתגעגע לימים שבהם הבגדים לא היו מהוהים ונטולי צבע וגיזרה ימים רחוקים נטולי כפכפים רועשים אלא מעוצבים בקפידה.
רשות הרבים, לטעמם של ותיקים, לא צריכה להפוך לתהלוכה אפורה ויגעה כאשר בסך צועדים דמויות יגעות ואפורות נטולות הדר . מי שיסקור את סביבתו הרועשת וההומייה יגלה עדר אפור וכהה נטול יחודיות הצועד בהמולה נטולת חדווה. אפילו המכוניות שבימים רחוקים נבדלו בשפע של עיצובים וצבעים הפכו לים משתרך של צי כהה מאותם הדגמים. הנוף הסביבתי למרבה הדאבה השתנה. ניטלה ממנו החגיגיות והייחוד שפעם התרפקנו עליהם באהבה.
פניות לגדעון רייכר - [email protected]
ומה מרגיז אתכם? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה
מדי שנה מושיטים את זרועותיהם מאות אלפי קשישים ומתחסנים כנגד מחלת השפעת, וחיוך של נחת עולה על שפתיהם. הם...
אנחנו נוהגים לשאת את ראשינו בגאווה וקובעים ביהירות: אנחנו עם סגולה, אין כמונו בסביבה. האמנם? ואולי הגיע...
ראש הממשלה בנימין נתניהו חוזר ומצהיר: כל עוד הפלשתינאים לא יכירו במדינת ישראל, לא ננהל איתם משא ומתן...
פעם היה 'ניסוי וטעייה' היום ישנו 'חיקוי ותעייה'...אפשר לעשות על הנושא דוקטורט בסוציולוגיה אבל עד כאן...