מה עובר על מארטן

הסופר ההולנדי בעל שם העט ברנלף (שמו האמיתי הוא הנדריק יאן מרסמן), פרסם את הספר "חזיונות שווא" כבר לפני כמעט שלושים שנה (1984), שבמהלכן זכה הספר לשלל פרסים, תרגומים ואף לעיבוד תיאטרוני וקולנועי, אך רק עכשיו הוא רואה אור בעברית. מקרה קלאסי של מוטב מאוחר. נכון, זה לא ספר קליל או מבדר - למרות ששזור בו לא מעט הומור - והנושא שלו הוא מסוג הנושאים המרתיעים בהגדרה, אבל גם מהנושאים שחשוב וצריך לדעת ולדבר עליהם, ובמקרה של הספר הזה - זה נעשה באופן לגמרי מרתק.

הנושא האמור הוא שיטיון, דמנציה בלעז, אותה קבוצת מחלות (המרכזית שבהן היא האלצהיימר) שמתאפיינת בהופעת ליקויים קוגניטיביים (כמו זיכרון, חשיבה והבנה), וכפועל יוצא מכך בתפקודים חברתיים ומקצועיים. שיטיון היא תסמונת מתקדמת בדרך כלל, שכיחה בגיל הקשיש, ומספר הלוקים בה הולך וגדל. לפי הסטטיסטיקה הרשמית, אחד מכל חמישה קשישים בישראל סובל משיטיון ברמה כלשהי, וכ-70 אלף איש לוקים באלצהיימר.

מארטן קליין, הגיבור המספר של "חזיונות שווא", הוא בן 71, נשוי לוורה, בפנסיה זה ארבע שנים, ולוקה בשיטיון. בהדרגה ריאליסטית, לעתים מצחיקה ורוב הזמן מבהילה-מצמררת, הוא מתאר את התהליך הבלתי נתפס הזה של אובדן צלילות, הבנה, שייכות, שיפוט מציאות וזהות; את התהליך המערער של מעבר בין הבנה כואבת של המצב לפחד, ייאוש, בלבול ובדידות. מארטן של ברנלף מצליח לגרום לקורא לא רק לראות בדמיונו, אלא ממש לחוש משהו מהזרות המתפתחת הזו, של אדם בתוך עצמו. כי מה מעצמיותו נותר לאדם שמאבד בזה אחר זה זיכרונות ומילים, אנשים, מעשים, מאבד את תחושת הזמן והמקום, את ההבנה היכן הוא נמצא ולמה, בן כמה הוא ומי ניצב מולו.

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם, לקבל המלצות מגולשים או לשוחח על ספרים? לקהילת קריאה וספרים מומלצים: לחצו