מודים באשמה וחפים מפשע

החודש לפני עשרים שנה, ביוני 1993, נעצרו בעיר ווסט ממפיס שבארקנסו, ארצות הברית, דמיאן אקולס (בן 18), ג'ייסון בולדווין (16) וג'סי מיסקלי (17), אשר נודעו לימים כ"שלישיית ווסט ממפיס". הם נעצרו באשמת רצח שלושה ילדים בני שמונה: סטיבן בראנץ', מייקל מור וכריסטופר באיירס. במשפט שנערך בראשית 1994 טענה התביעה כי השלושה ביצעו את הרצח כחלק מפולחן כת השטן. השלושה הורשעו. אקולס, המנהיג, נדון לעונש מוות, בולדווין למאסר עולם ומיסקלי למאסר עולם ועוד 40 שנה. הסרט התיעודי "ווסט ממפיס: הרוצח נחשף", שיוקרן ביום ב' (3.6) בערוץ יס דוקו בלוויין, מתעד את מה שהחל ברצח ילדים, במשפט שזעזע את הציבור והוביל להרשעה, אך נהפך לפרשה משפטית רבת תפניות ולמאבק ציבורי שנמשך 18 שנה, עד לשחרור השלושה מהכלא.

זה איננו הסרט הראשון המוקדש לפרשה - רשת הכבלים HBO הפיקה שני סרטים אודותיה במהלך שנות מאבקם של השלושה ("גן עדן אבוד", "גן עדן אבוד 2"), אבל זה הסרט היחיד שאחד מגיבורי הפרשה (דמיאן אקולס) ובת זוגו חתומים עליו כמפיקים, והיחיד שעוקב אחר הגיבורים גם קצת אחרי שחרורם מהכלא, היחיד שמגיע לא רק לסוף הפרשה, אלא גם לתחילת חייהם החדשים.

הסיפור מרתק, מזעזע, מתסכל, מפחיד, ועוד שורה ארוכה של שמות תואר שהולמים את התגובות שהוא מעורר. השופט שקיבל את עסקת הטיעון המשונה המכונה "חנינת אלפורד", שאפשרה את שחרורם המיידי של השלושה, הגדיר את הפרשה כ"טרגדיה לכל המעורבים", וזו אכן ההגדרה ההולמת. כי מדובר בטרגדיה למשפחות הילדים שנרצחו, שדבר לא יחזיר את ילדיהם לחיים; זו טרגדיה לשלושת הצעירים שגם אם היו מוזרים, בדיקות די.אן.איי הוכיחו חד-משמעית שלא הם ביצעו את הרצח, והם ישבו בכלא 18 שנה על לא עוול בכפם; וזו טרגדיה גם למערכת המשפט והצדק האמריקנית בכלל ולזו של ארקנסו בפרט, שהוצגה במערומיה, בחולשותיה, באוזלת ידה ובמניפולציות הפוליטיות והאחרות של המשרתים בה מטעם הרשויות, שהתגלו כמוכנים להקריב את חירותם של אנשים ובלבד שלא להודות בטעות או בכשלים.

הסרט בנוי כפאזל המורכב מקטעי ארכיון מהמשפט המקורי, מהמעצר, מהליכים משפטיים שונים, מכתבות טלוויזיה ששודרו לאורך השנים, מאירועים, ממפגשים מהפגנות, מקטעי מכתבים ומעשרות ראיונות ועדויות, שכולם ביחד משרטטים את התמונה המשתנה ומניעים את העלילה-מהחיים לאורך השנים.

התברר כי התביעה הציגה במשפט תמונה מעוותת לגמרי - שלא לומר שקרית - של האירועים, שהצליחה להשפיע על המושבעים בגלל הזוועות-לכאורה שהציגה והדמוניזציה שעשתה לנאשמים. עם הזמן התברר כי התובע ממש שיקר ביחס לראיה מרכזית, שכל התיאורים המחליאים וההסברים על רצח פולחני של כת שטן היו קשקוש חסר יסוד, שהילדים נרצחו בכלל אחרת ממה שתואר, שלנאשמים היה אליבי שאיש לא טרח לבדוק, שהמשטרה לא חקרה שורה של חשודים אפשריים אחרים, שעוזר הפתולוג שהעיד במשפט הסיק מסקנות שגויות אחת לאחת וכן הלאה וכן הלאה. אבל הראייה הניצחת מכול נחשפה אחרי שהשלושה כבר ישבו בכלא, והיא בדיקת די.אן.איי שהוכיחה חד-משמעית כי לא היו כלל בקרבת הילדים במועד הרצח.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

אם לא די בכך, העלילה מסתבכת עוד כשראיות הדי.אן.איי נדחו שוב ושוב בערכאות שונות בארקנסו בטענה שאינן קבילות, ולכן ההרשעה בעינה עומדת. השופט במשפט המקורי טוען כי הוא משוכנע באשמתם למרות הראיות הללו, וכך מתבטאים גם אחרים, שמדבריהם נודף ריח רע של פוליטיקה וכסת"ח. רק ב-2010, אחרי שהשופט המקורי נבחר לסנאט ופרש ממערכת המשפט, הגישה ההגנה עוד ערעור, שהתקבל הפעם בבית המשפט העליון של ארקנסו.

וכאן החל המסע המתיש החדש, אל החופש, שאמור היה לעבור עוד ערכאות, כולל משפט חוזר. אלא שכאן, כדי לקצר הליכים וגם - מצד המדינה - למנוע ביזיון ותביעות ענק, העלה מי שהעלה את פטנט חנינת אלפורד, לפיה אדם מודה באשמה אך שומר על חפותו. אבסורד? זה כלום לעומת כל מה שקרה בפרשה ונחשף בסרט.

"ווסט ממפיס: הרוצח נחשף", ערוץ יס דוקו בלוויין, יום ב', 3.6, 22:00. תסריט: איימי ברג, בילי מקמילן; בימוי: איימי ברג; צילום: מריסה אלברטי, רונאן קילין; עריכה: בילי מקמילן; מוזיקה מקורית: ניק קייב, וורן אליס; הפקה: איימי ברג, פראן וולש, פיטר ג'קסון; מפיקים: דמיאן אקולס, לורי דייוויס. אורך הסרט: שעתיים ו-17 דקות