חזרה ליחסים

מודל חדש: שכונות מגורים לבני 50 פלוס

באירופה ובארה"ב זה כבר קיים: פתרון דיור אלטרנטיבי, שמאפשר לבני הגיל השלישי לחיות עם בני גילם בתוך קהילה תומכת, ולשמור על עצמאותם. האם נראה בקרוב מודל מגורים כזה גם בישראל?
מאת שרי שיין 15/06/17
מודל חדש: שכונות מגורים לבני 50 פלוס
השכונות מותאמות לצרכי אנשים מבוגרים, ופועל בהן עקרון הערבות והעזרה ההדדית. צילום: Shutterstock

 

 

מה הייתם אומרים אם היו מציעים לכם, במקום בית אבות או דיור מוגן, לגור במיני-שכונה שיש בה כמה בניינים צמודים אחד לשני, שבה כולם מכירים את כולם, כולם בגילאי 50 פלוס, ואין בעל בית - רק קהילה תומכת. נשמע טוב? בעולם זה כבר קורה, כי הגיל השלישי זה כבר מזמן לא מה שהיה פעם, ואכן 70 זה ה-50 החדש כמו שאומרת הקלישאה, ובצדק.

 

בשנים האחרונות קמו מודלים חדשים למבוגרים החדשים. פתרונות דיור אלטרנטיביים, שמאפשרים לבני הגיל השלישי מצד אחד לשמור על עצמאותם, ומצד שני לחיות בתוך קהילה תומכת. בתי הורים זה כבר אאוט, וקואופרטיב דיור שיתופי למבוגרים הוא המילה האחרונה, שכבר מיושמת  בגרמניה, סקנדינביה, דנמרק, ספרד, קנדה וארצות הברית.

 

לאחרונה הצטרפה גם אנגליה עם מודל דומה. "היחס לאנשים מבוגרים במדינה מיושן מאד - לרוב המבוגרים בגיל השלישי באנגליה אין רצון שיעשו בשבילם הכל", אומרת מריה ברנטון, השגרירה הראשונה למען "מגורים אחרים" לגיל השלישי בבריטניה. "כל המוסדות שמתעסקים עם אנשים מבוגרים ממש מעודדים תלות, מתייחסים בהתנשאות, והאנשים מפנימים את דרך ההתייחסות הזאת, מתחילים לסגל לעצמם התנהגות מתאימה, ומחכים שאנשים יעשו דברים בשבילם".

 

 

הנשים באנגליה בגילאי 50-87 שהקימו לעצמן שכונת מגורים

 

 לכל אישה דירה משלה אך הן פועלות בערבות הדדית, וחולקות תורנויות ניקיון ובישולים. צילום: Shutterstock 

 

 

ברנטון בת ה-71 החלה לחקור את הנושא, בהתייחס למודלים דומים של מגורים משותפים בדנמרק ובהולנד. היא העבירה סדנאות בתחום בסוף שנות ה-90, וקבוצה קטנה מהנשים שהשתתפו בסדנא החליטו ללכת על זה ולנסות גם לממש. במשך זמן רב הן בעיקר עשו קמפיין לרעיון, וניסו לגייס כספים. בסופו של דבר זה הצליח, וממש בחודשים אלה הושקה הפתיחה הרשמית: "ניו גראונד" בברנט שבצפון לונדון - דיור משותף לנשים בין הגילאים 50-87, שמצאו את עצמן לבד, אבל רוצות לשמור על עצמאות ועל כבוד גם בגילן.

 

היום הקהילה שלהן מונה כבר 26 נשים, שגרות בבניין שיתופי. לכל אישה דירה משלה, ויחד הן דואגות אחת לשנייה. ולא, לא מדובר בקומונה. "זאת קבוצה מאד פעילה", אומרת ברנטון, שבעצמה לא מתגוררת שם, "חלק מהנשים עדיין עובדות, גם המבוגרות יותר. זאת קבוצה מאד מגוונת ויש גם שתי נשים שהן פליטות מאיראן". בתמיכה של האנובר - ארגון דיור לא רווחי - שליש מהדיירות משלמות שכר דירה, ושני שליש רכשו את הדירות.

 

כל אחת מהן עיצבה את דירתה על פי טעמה האישי, אבל יש גם מכנה משותף לכל הדירות ולבניין כולו, שמותאם לצרכים של אנשים מבוגרים, כגון מסדרונות רחבים, מעלית ושקעי חשמל נגישים. בלוק הדירות עוצב על ידי האדריכל תומס פולארד אדוארדס, ונבנה בתוך גינה גדולה, שמטופלת על ידי הדיירות.

 

קהילת הנשים גם חולקת ביניהן תורים לניקיון ולבישולים: פעם בשבוע יש ארוחה משותפת, שמבשלות ארבע דיירות, ויש גם מפגשים, הרצאות ופעילות משותפת. "הארכיטקטורה נפלאה, אבל לא פחות חשוב זו התחושה של הקהילה. עבדנו קשה מאד שזה יקרה", אומרת ברנטון. "אם מישהי מרגישה לא טוב או נחלשת, הקהילה תפעל כדי להשיג לה את התמיכה שהיא צריכה. אם מישהי חולה לפחות במשך שבוע, ידאגו להביא לה ארוחות חמות מדי יום ולעזור לה".

 

 

הרבה יותר טוב מדיור מוגן

 

באנגליה מתוכננות 20 שכונות של מגורים משותפים למבוגרים, כולל לקהילת הלהט"ב. צילום: Shutterstock

 

 

תמר דשבסקי, עובדת סוציאלית וגרונטולוגית, מחכה בקוצר רוח שמודל כזה יגיע גם לארץ.  "בעיניי זה מודל מדהים", היא אומרת, "כל מה שצומח מתוך השטח הוא נפלא. אנשים שומרים על העצמאות שלהם ועל הפרטיות, שאלה הדברים שהכי נגזלים מאדם ברגע שהוא נכנס לבית אבות או לדיור מוגן. מודל שבו הדיירים עצמם מנהלים אותו הוא מודל שיש לשאוף אליו. אנשים זקוקים לקהילה בכל גיל, ובטח בגיל הזה. זה מודל שנותן מענה לכל כך הרבה צרכים - מישהו לדבר איתו, מישהו שתמיד רואה אותך, השכונה של פעם שהיום צריך לייצר אותה בכוח.

 

"הדור הבא של המודל יהיה שכונות שיש בהן גם גני ילדים. יוקצו כמה דירות, שמותאמות יותר למבוגרים, ואז הקהילה התומכת היא לא רק של בני גילם אלא ממש קהילה שלמה. יש מודל כזה בארה"ב, שאנשים בדיור מוגן אימצו נוער בסיכון. הם ממש מרפאים אחד את השני. לא רוצים לשים לא את הנוער במוסדות ולא את המבוגרים במוסדות. במובנים רבים בית אבות הוא בית יתומים אחד גדול, וגם להרבה מאד מהנערים בסיכון יש את היתמות הזאת. צורך בקהילה זה הדבר שהכי מאפיין את המין האנושי. בדיור מוגן אין אחריות הדדית. יש חברויות פה ושם, וזהו. בדיור מוגן תמיד יהיו הוותיקים שיספרו איך זה היה פעם, כשהדלתות היו פתוחות ואפשר היה להיכנס בלי לדפוק. 

 

"בדיור מוגן לכל אחד יש את הצרכים שלו. אחד מגיע כי הוא בודד, אחד מגיע כי הוא רוצה רופא קרוב, אבל המודל הזה של קאופרטיב הוא מודל שבו יש חיפוש משותף של קבוצת אנשים אחר חיי קהילה".

 

היום כבר מתוכננות 20 שכונות של מגורים משותפים למבוגרים באנגליה, כולל לקהילה הלהט"ב. "אחת המטרות שלנו היא לקדם את הרעיון של שיתוף דיור", מסכמת  ברנטון. "אנחנו הראנו את הדרך, אנחנו דוגמה חיה, ואני חושבת שזה מאד יעודד אנשים".

 

 [#middleBanner] 

טורפות את החיים: קהילת נשים מעל 50

גירל פאוור: מהפכת הנשים המבוגרות

לחיות עד 150 שנה? זה אפשרי

ואם כן עוברים לדיור מוגן - מה כדאי לארוז?

החלטה זוגית: לעבור יחד לבית דיור מוגן

"מיד הרגשנו שאנחנו מכירות שנים"

 

הצטרפו לקהילת חברות חדשות של מוטק'ה

 

1  תגובות 0 אהבו


התמונה של תגונה
אורנה 31 17/06/17
נראה טוב , מענין ומסקרן. עד כמה שידוע לי אין בארץ משהו כזה. מישהו יודע?
קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד ביחסים

אלמנים? כל הדרכים להכיר חברים ופרק ב'
      זה ידוע שאנשים מוצאים עניין באנשים דומים להם, או בעלי מכנה משותף עמם. חשבו על בני הזוג שלכם או על...
לקריאת הכתבה
איך להכיר חברים חדשים אחרי גיל 50?
"אני זוכרת שישבתי מול הטלפון והתלבטתי את מי להזמין לקפה ספונטני", מספרת ליאורה, 61 (כל השמות בכתבה זו...
לקריאת הכתבה
נשים בנות 60+: סליחה שהזדקנו באמת
"בגיל 20 דיברתי עם החברות שלי בעיקר על בני זוג, אחר כך על לידות וילדים, אחר כך דיברנו על כיורים וחרסינות,...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה