חזרה לקריירה שנייה

מורה בן 91: הפוש של נפתלי שטרן

עמותת פוש לצמצום פערים בחינוך מספקת מתנדבים לבתי ספר בארץ. למחנך הוותיק נפתלי שטרן זו הייתה הזדמנות לחזור לפעילות אחרי 20 שנה. איך מתמודדים עם כיתה רועשת בגיל 91?
מאת עדי כץ 17/01/17
מורה בן 91: הפוש של נפתלי שטרן
נפתלי שטרן, חוגג יום הולדת 90 עם תלמידותיו. צילום: באדיבות שטרן

 

 

צעירים ממנו היו מהססים לפני שיניחו רגל בכיתה של תיכוניסטים תזזיתיים ועוד ללמד לשון, אבל ד"ר נפתלי שטרן בן ה-91 (כמעט), איש חינוך בכל רמ"ח איבריו, לא נרתע. חמש פעמים בשבוע הוא מגיע לתיכון בקריית אונו ומדבר על בניינים והטיות, למשך שעתיים או שלוש. התמורה? ההישגים של התלמידים והקשרים החמים, השורדים שנים.    

 

איך מוצא את עצמו אדם בן 91 מול כיתת לימוד? שטרן הוא מתנדב בעמותת "פוש", שמקדמת תלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך. את הקריירה ההתנדבותית שלו החל לפני חמש שנים. הוא היה אז בן 86, גיל שבו היה יכול בקלות להתמסר לנמנום מול הטלוויזיה, אבל החליט בעקבות מות אשתו לצאת לדרך חדשה.

 

כבנו של איש חינוך וכמי שכל הקריירה המקצועית שלו עברה על הקתדרה, התנדבות בהוראה הייתה הצעד הטבעי עבור נפתלי. "בשנים שאשתי הייתה חולה וטיפלתי בה, לא הייתי פנוי לשום דבר אחר", הוא מספר. "אחרי מותה, קיבלתי יום אחד אימייל מהסתדרות המורים שמחפשים מתנדבים ללמד ילדים בתיכון, וכך הגעתי".

 

עמותת פוש הוקמה בשנת 2002 על ידי אודליה שפיטלני, עורכת דין עם רקע קהילתי, כדי לצמצם פערים בחינוך. ב-2008 זכתה העמותה ב"מגן שר הרווחה" ושנה לאחר מכן הוענק לה אות הנשיא למתנדב על ידי הנשיא שמעון פרס ז"ל. הפעילות מבוססת על מערך מתנדבים המספקים שיעורי עזר לילדים בכל הרמות, ללא תשלום ובתחומי בתי הספר.

 

 

"ילדים מרגישים כשאתה באמת רוצה לעזור להם"

 

 

 נפתלי ותלמידות ביום הולדת מיוחד. צילום באדיבות נפתלי שטרן

 

 

עבור נפתלי, החזרה לעמדת המורה הייתה הזדמנות שהוא חיכה לה שנים רבות. מאז פרש לגמלאות בשנת 1994, הוא מספר, קיווה לחזור ללמד - אבל זה לא היה מעשי.

 

"אני נהנה מכל רגע של הוראה היום", הוא מגלה, "אני אוהב ללמד והפידבק של התלמידים יוצא מן הכלל. יש תלמידים שלימדתי לפני חמש שנים, והם כבר אחרי צבא ועדיין בקשר איתי ובאים לבקר. אני לא רק מלמד, אני גם שותף איתם בבעיות. הם מספרים לי דברים שעוברים עליהם, משתפים אותי בהתלבטויות. אני עובד היום עם תלמידי כיתות י' וי"א ומלמד אותם לשון. אלה תלמידים שזקוקים לעזרה ורוצים אותה. מובן שיש גם מקרים לא קלים מבחינה חברתית ולימודית, אבל אני יודע להתקרב לכולם".

 

מה הסוד שלך?

"ילדים מרגישים אם אתה אוהב אותם ובאמת רוצה לעזור להם. כמורה בבית ספר יסודי, קיבלתי פעם כיתה מאוד קשה שאף מורה לא הצליח להתמודד איתה. אני הצלחתי להסתדר איתם יפה והם הפכו לכיתת מופת".

 

 

מגרמניה הנאצית לקריירה בחינוך

 

 

החליט להיות מורה, כמו אביו לפניו. צילום אילוסטרציה: Shutterstock 

 

 

סיפור חייו של נפתלי יכול בעצמו לספק שיעור לחיים. הוא נולד בגרמניה והצליח להימלט ממנה בדרך נס, כנער, ערב מלחמת העולם השנייה. "אבי אמנם הצליח לגרום לכל משפחתו הענפה לעזוב את גרמניה לפני המלחמה", הוא נזכר, "אבל אנחנו, הורי ושלושת אחיי, לא יכולנו לצאת, כי אחי הבכור היה משותק ואף מדינה לא רצתה לקלוט משפחה עם ילד נכה".

 

ההזדמנות להצלה, אמנם כיחיד וללא משפחתו, נקרתה עבורו ב-1939, כשמשפחת רוטשילד ארגנה משלחת של 35 ילדים מבית יתומים דתי בפרנקפורט, לעלייה לארץ ישראל. ברגע האחרון מצא אחד הילדים, בן כיתתו של שטרן, נתיב מילוט אחר ולא הצטרף לקבוצה. נפתלי הוכנס במקומו לרשימה, בזכות שמם הדומה. כל בני משפחתו, למעט אחד מאחיו, נספו בסופו של דבר.

 

עם עלייתו ארצה הגיע שטרן לכפר הנוער הדתי כפר חסידים, ואחר כך למד בישיבה בירושלים. באותה תקופה שימש כמדריך לילה בפנימייה לילדים יתומים בירושלים, אז החליט להפוך למורה, כמו אביו. "התקופה הזאת מאוד השפיעה עלי", הוא מספר. "היו שם כמה מורים שהפכו לדמויות מופת עבורי, והחלטתי ללכת בעקבותיהם".

 

הוא למד בסמינר למורים של הסוכנות בירושלים, שם הכיר את אשתו, רחל, גם היא סטודנטית להוראה. במהלך השנים הביאו לעולם ארבעה ילדים, רחל עבדה כמורה ונפתלי, עוד לפני שהפך למורה - שימש כמנהל בית ספר ברחובות, בגיל 22 בלבד. "פשוט לא היה מישהו אחר שימלא את התפקיד והטילו אותו עלי", הוא משחזר.

 

אחרי שלוש שנים מאס בתפקיד הניהולי. "החלטתי שאני מחנך ולא איש משרד והתחלתי ללמד לשון בבית ספר יסודי ובתיכון", הוא אומר. שטרן המשיך קריירה אקדמית וקיבל דוקטורט בלשון מאוניברסיטת תל אביב, ובהמשך שימש כמרצה בכיר באוניברסיטה וכסגן מנהל בבית הספר לחינוך, וראש המחלקה להכשרת מורים באוניברסיטת בר אילן.

 

 

 מנכ"לית עמותת פוש, אודליה שפיטלני, עם תלמידים. צילום: באדיבות העמותה

 

 

הוא בחר ללמד לשון, משום שתמיד חשב שזהו מקצוע מוזנח. "ההוראה של המקצוע כפי שהייתה לא נראתה לי", הוא מספר, "פיתחתי שיטה מיוחדת, שגם כתבתי עליה ספר בשם 'ללמוד ללמד ללמוד'. העיקרון הוא ללמד את הילדים ללמוד בעצמם. זה מפתח חשיבה הגיונית, כי יש הרבה היגיון בלשון. אני חושב שתלמידים נהנים הרבה יותר כשהם מגלים דברים בעצמם".

 

היום שטרן גר בקריית אונו, כבר סבא רבא ללא פחות מ-67 נינים, ממשיך לנהוג במכוניתו, נראה ונשמע צעיר מאוד לגילו, למרות שהוא מגלה שאין לו יותר מדי זמן לספורט. המנקה מגיעה לביתו רק פעם בשבועיים, את שאר עבודות הבית הוא מבצע בעצמו. בפסח האחרון למשל, אירח בביתו 25 איש ובישל הכול בעצמו. "אני עם צעירים, אז זה מצעיר אותי", הוא מנסה להסביר. "וכל זמן שאני בריא, אני מקווה להמשיך".

 

הצטרפו לקהילת המתנדבים של מוטק'ה

 

יוזמה חדשה: עזרה לקשישים בודדים

 

ההזדמנות שלכם לעזור לטבע

 

"הקושי מתגמד לעומת תחושת הנתינה"

 

התנדבות שמעלה חיוך 

 

 

1  תגובות 0 אהבו


התמונה של תגונה
yaella 25/06/19
מקסים ומרגש! הלוואי על כולם..מדהים כמה הכל מתחיל בתודעה, בשמחה פנימית.  מה דעתכם על לימודים בגיל מבוגר- 50 פלוס, זה אפשרי לדעתכם לעשות הסבת מקצוע למקצועות כמו טכנולוגיות למידה..? בשביל מישהו שיש...
מקסים ומרגש! הלוואי על כולם..מדהים כמה הכל מתחיל בתודעה, בשמחה פנימית.  מה דעתכם על לימודים בגיל מבוגר- 50 פלוס, זה אפשרי לדעתכם לעשות הסבת מקצוע למקצועות כמו טכנולוגיות למידה..? בשביל מישהו שיש לו שנים ארוכות של ניסיון במחשבים וטכנולוגיה, ועד היום עבד בתחומים קרובים..?זה נשמע אמנם כמו מקצוע צעיר אבל לפעמים דווא למבוגרים יותר יש לא פחות תובנות חדשניות..כמו שפתחתי- הכל מתחיל בתודעה.
קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד בקריירה שנייה

לאכול ולתרום לקהילה: מסעדות עם אג'נדה חברתית
יש מסעדות עם עיצוב יוצא דופן ויש מסעדות שבהן הערך המוסף הוא נוף עוצר נשימה. אבל יש בארץ גם בתי קפה, מסעדות...
לקריאת הכתבה
"היה לי ברור שאתרום את השיער שלי לחולת סרטן"
[$hide_banner$] לתרצה וייזר בת ה-71 יש רעמת שיער שיבה מרהיבה, בגוונים טבעיים ונפלאים. המחשבה לתרום אותו לא עלתה...
לקריאת הכתבה
שתי החברות שהקימו עמותה למען חולי לוקמיה
רינה דהן לא עוצרת לרגע. בין עבודתה כפקידת קבלה בדלפק חדר המיון של בית חולים כרמל בחיפה, שם היא עובדת כבר 20...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה