מחירי המזון הגבוהים: מי אשם

אם יש משהו שלמדנו מהקיץ שעבר, הרי זה שאת השיטפון הזה יהיה קשה לעצור. הציבור כועס על שטראוס. השוואת המחירים של מוצרי החברה בישראל למחיריהם בחו"ל לא מותירה ספק: שטראוס (כמו גם אינספור יצרני מזון אחרים) לא מרחמת על הציבור הישראלי כשהיא מתמחרת את המוצרים שלה. אפילו כשמדובר בממתקים ובמעדנים שהפכו לסמליו של המטבח הישראלי. בצדק יכאיב הציבור לשטראוס. החברה הרוויחה את הזעם הזה ביושר. היא עשתה ועושה הכול כדי למנוע תחרות של ממש בתחום שלה, וכך לגבות מחירים מנופחים על מוצרים שבכל פינה אחרת של העולם עולים מחצית המחיר. הדבר היחיד שיש לומר לזכותה של שטראוס הוא שהיא לא המציאה שום דבר. שטראוס - כמו תנובה לפניה אבל גם כמו אסם וכל שחקן דומיננטי אחר בשוק הישראלי - נהנית מהיעדר התחרות ומכך שלישראלים אין יכולת בחירה של ממש, וחוטאת בתמחור שאינו הוגן כלפי הלקוחות החשובים ביותר שלה. אבל שטראוס, אסם, תנובה וכל יתר הספקים שעושים הון על גב הציבור הם רק חלק מהבעיה, ואולי אפילו אינם החלק העיקרי שלה. כתבתי במדור הזה לא פעם ולא פעמיים את מה שהציבור לומד כעת שוב מחדש: הדואופול בתחום השיווק, רשתות השיווק הגדולות שופרסל ומגה, הוא האסון הצרכני הגדול ביותר של הצרכן הישראלי. לשופרסל ולמגה יש אחיזה באינספור צמתים מרכזיים של תנועה ציבורית. הן מחזיקות עשרות ומאות חנויות ענק ששולטות הלכה למעשה במתחמים קטנים או בעיירות קטנות, ובעצם הן אלה שמתמחרות את סל הוצאות הצריכה הישראלי העיקרי: סל המזון ומוצרי הבית המתכלים. שופרסל ומגה יודעות להוציא את המחירים הטובים ביותר משטראוס, מתנובה, מאסם ומאחרות. לעומת חנויות מכולת ואפילו רשתות שיווק קטנות יותר, הן משלמות עשרות אחוזים פחות על כל מוצר. כל זה לא מונע מהן לתמחר מאות ואלפי מוצרים במחירים גבוהים. הרשתות הללו למדו מזמן להפחית מחירי מפתח של "סלי מוצרים" שבוחנת העיתונות, ומאידך להעלות בעשרות אחוזים את מחיריהם של המוצרים שאינם בסל. הציבור הישראלי יכול להחרים את תנובה, למרות הקושי. אפשר להסתדר שבוע או חודש בלי הקוטג' של תנובה, החלב או החמאה. גם שטראוס לומדת כעת את נחת זרועו של הציבור, והיא תפסיד מיליוני שקלים. מכירות המילקי, הפסק זמן ועשרות מוצרים אחרים ייפגעו באופן משמעותי לתקופה קצרה או בינונית. אבל הציבור לא באמת יכול להחרים את שופרסל ומגה, מהטעם שבעשרות קניונים, שכונות ועיירות שדה, שופרסל ומגה הן המקום היחיד שבו הציבור יכול לעשות קניות. ורשתות השיווק הגדולות אחראיות למחירי הפסק זמן והקוטג' לא פחות מיצרני המזון. ומשום שלהחרים אותן אי אפשר, הממשלה היא שצריכה לפתור את בעיית היעדר התחרותיות. עד שהממשלה לא תכריח את הרשתות הגדולות למכור חנויות או לחלופין תפקח על מחיריהן (בטח ובטח בפריפריה ובאזורים שבהם לא קיימת כל תחרות), כולנו נמשיך לסבול ממחירים אבסורדיים ולהחרים רק את האשמים המשניים במצב.
עוד על צרכנות נבונה:

כמה באמת עולה מכונת קפה

פסק זמן כמשל

הדלק מתייקר, מחירי הטיסות עולים

חברת התעופה קרסה, מה עושים עם הכרטיסים

הטעיית צרכנים: תלונות נפוצות

המינוי ייפסק, ההטבה תישאר

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

פורום צרכנות, תלונות ותגובות