מחקר חדש: בדידות בגיל השלישי

בדידות אפשר להרגיש בכל גיל, אבל בגיל השלישי, שמתאפיין פעמים רבות בהינתקות מהעיסוק המקצועי, בפרידה מבן זוג ומחברים שהלכו לעולמם ובירידה בבריאות ובכושר הניידות, יש סיכוי רב יותר שהיא תופיע, ותציק. מחקר חדש שערכה ד"ר שרון שיוביץ-עזרא מבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית קובע שקרוב למחצית מהקשישים בישראל סובלים מבדידות. המחקר, הראשון מסוגו שבדק את היקף התופעה בישראל בהשוואה למדינות אחרות ובקרב תת-קבוצות באוכלוסייה הישראלית, מעלה שתחושת הבדידות נפוצה יותר בקרב נשים, בקרב מי שהם בני 75 ומעלה, בקרב פרודים ואלמנים ובמפתיע, והסבר יבוא, בקרב בני הגיל השלישי במגזר הערבי. שיוביץ-עזרא מצאה במסגרת עבודת הדוקטורט שלה, שעסקה בתקופת החיים המאוחרת, שפעילות, בעיקר פעילות בלתי פורמלית הנעשית במחיצת בני משפחה וחברים, תורמת לעלייה בשביעות הרצון מהחיים ומפחיתה את תחושת הבדידות. בהמשך פנתה החוקרת לעסוק בבדידות כשלעצמה בגיל המבוגר, כחלק מקבוצת מחקר רב תחומית במרכז לדמוגרפיה ולכלכלה של הזקנה באוניברסיטת שיקגו. כיום עוסקת שיוביץ-עזרא בתחום זה כחוקרת בבית הספר לעבודה סוציאלית ובמרכז הידע לחקר הזדקנות האוכלוסייה באוניברסיטה העברית.
"אפשר להיות לבד מבלי לחוש בדידות, ולחוש בדידות בהמון"
אבל מהי בדידות, בעצם? האם כל מי שחי בגפו או מבלה שעות רבות עם עצמו הוא בודד? "לבדידות יש כמה הגדרות", אומרת שיוביץ-עזרא, "שהן תולדה של גישות תיאורטיות שונות. עם זאת, קיימת הסכמה בין ההגדרות והגישות השונות שלפיה בדידות היא חוויה סובייקטיבית שמושפעת מהסיטואציה החברתית האובייקטיבית. מאידך, סיטואציה חברתית כזו או אחרת לא אמורה בהכרח להוליד תחושת בדידות. כלומר, בדידות אינה מילה נרדפת למבודדות חברתית אובייקטיבית. אפשר להיות לבד מבלי לחוש בדידות, ולעומת זאת לחוש בדידות בין המון רב. "על פי הגישה הקוגניטיבית, מה שקובע הוא התפישה וההערכה של קשרים חברתיים. כאשר קיים פער נתפס בין הרצוי למצוי בהקשר לקשריו החברתיים, יחוש האדם בדידות. הרצוי יכול להיות מה שהוא חווה בעבר או מה שהוא רואה סביבו. אם בעבר הוא היה מאוד פעיל ומעורב חברתית וכיום פחות, הפער עלול להיתפש כלא רצוי, וכך גם אם ישווה את עצמו לאנשים מאותה קבוצת גיל שמצבם אחר". זו אחת הדרכים לפרש את הממצאים בקרב אוכלוסיות מסורתיות, כמו המגזר הערבי בישראל, שבו שיעור הדיווח על בדידות בגיל מבוגר גבוה מהממוצע. "העובדה שדווקא בחברות שמתאפיינות במשפחתיות הדוקה ולעתים גם במגורים רב-דוריים מבוגרים חשים בודדים יותר, נובעת מרמת הציפיות הגבוהה מהמשפחה, וכגודל הציפיות כך גודל האכזבה" מסבירה שיוביץ-עזרא. "כשהילדים מתבגרים ועסוקים בילדים שלהם וטיב הדינמיקה המשפחתית משתנה, נוצר חלל. בחברות שבהן ההורים המבוגרים חיים בנפרד מהילדים, הציפיות שהמשפחה תמלא את עולמם נמוכות יותר".


הסבר נוסף לשיעור בדידות גבוה יותר במגזר הערבי טמון גם בפער החברתי-כלכלי שבין מגזר זה למגזר היהודי. צריך לזכור שקשישים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות יותר סובלים מחסך גם מבחינת האפשרויות המעשיות והכלכליות לצאת מהבית וליצור קשרים חברתיים מעבר למשפחה. "אנשים ברמת השכלה גבוהה יותר ובעלי אפשרויות כלכליות יכולים להרשות לעצמם
רשת חברתית
יותר מגוונת". האם תחושת בדידות תלויה גם במאפייני אופי? "קיים ויכוח בספרות המקצועית האם נטייה לחוש בדידות היא חלק מתכונות האופי, ועד כמה היא שונה מנטייה לדיכאון. מחקרים מצאו שמדובר בתופעות דומות, אך לא זהות. אדם יכול לחוש בדידות בלי שהסימפטומים האחרים של דיכאון, כמו אובדן תיאבון, הפרעות שינה וחוסר יכולת ליהנות מהחיים יבואו לידי ביטוי. מצד שני, כשמדברים על אנשים, קשה מאוד להסתכל על תופעות קרובות כעל מנותקות זו מזו. "גישת הצורך החברתי מבחינה בין בדידות חברתית לבדידות רגשית. היא מתייחסת לבדידות רגשית כאל חסך בדמות אינטימית, ובגיל המבוגר זה נעשה שכיח יותר עם אובדן של בן הזוג. בספרות המקצועית נעשית גם אבחנה בין בדידות מצבית לבדידות כרונית. הבדידות המצבית היא כזו שיכולה להשתנות. אתה יכול לחוות אותה אחרי גירושין, התאלמנות או פרישה מהעבודה לפרק זמן מסוים, אבל היא יכולה לחלוף כשאתה מוצא קשרים חברתיים חדשים". כ-45 אחוזים מהנשאלים במחקר בישראל, בני 57 ומעלה, דיווחו על בדידות במידה כזו או אחרת. בעבור 12 אחוזים מהם הבדידות היא חלק בלתי נפרד מהחיים, וחמישה אחוזים חווים אותה באופן תמידי, אבל לדברי שיוביץ-עזרא, ייתכן שהשיעורים גבוהים יותר. "אנשים לא פעם מתביישים להודות שהם חשים בדידות, חרדה או דיכאון בשל הסטיגמה השלילית שיש לתחושות הללו. הם רוצים להימנע מהתיוג של עצמם כבודדים. זה, אגב, בא לביטוי בעיקר אצל גברים, אבל כשמציגים את השאלות בצורה עקיפה יותר, רואים שאין בעניין זה הבדל מובהק בין גברים לנשים".
ישראל במקום השני בעולם בתחושת בדידות של מבוגרים
במפתיע, ישראל שקמה על אידיאל הקולקטיביות ומקדשת עד היום את ערכי המשפחה, נמצאת במקום השני בעולם (אחרי יוון) בשיעור תחושת הבדידות אצל מבוגרים. המספרים בישראל קרובים לאלה שנמצאו בצרפת, באיטליה ובאוסטריה, אבל גבוהים יותר מאלה שבארצות הברית, בגרמניה ובהולנד. שיוביץ-עזרא אומרת שההסבר למיקומה הבעייתי של ישראל ב"סולם" זה, מורכב. "קודם כול, כמו שהזכרנו קודם, קיימות אצלנו ציפיות מהמשפחה שלעתים נכזבות. במדינה שחיה על ערכי אינדיווידואליזם, אדם רגיל לחיות שלא במחיצת ילדיו כבר מגיל צעיר יחסית, ולכן עשוי לפתח קשרים חברתיים החורגים מהמסגרת המשפחתית. הסבר נוסף הוא שירותי הרווחה המפותחים במדינות בצפון אירופה, המאפשרים לאנשים מבוגרים להשתייך לרשת חברתית פורמלית. "בארצות הברית יש גורמים נוספים לדבר. מעבר לחוסר הציפייה מהילדים שיהיו בסביבה (בין השאר בשל המבנה הגיאוגרפי), קבוצת הגמלאים שם מאוד חזקה, כלכלית ופוליטית. יש קהילות שלמות ורבות של גמלאים, בפלורידה למשל, ותרבות פנאי מאוד מפותחת לגיל השלישי, זאת למרות שהחברה האמריקנית סוגדת לנעורים ומפתחת את תרבות האנטי אייג'ינג. אצלנו, הניסיון של מפלגת הגמלאים לא הצליח למנף את הכוח של הקבוצה". כשפילחה את אוכלוסיית הגיל השלישי בישראל לתת קבוצות, מצאה שיוביץ-עזרא שנשים מדווחות יותר על בדידות, כנראה כיוון שתוחלת החיים שלהן גבוהה יותר יחסית לגברים והן נותרות באלמנותן, לעתים במשך שנים רבות. גם בני הגיל המבוגר יותר, 75 ומעלה, הם בודדים יותר. "ממצא מעניין וחשוב היה שהקבוצה הבודדה ביותר הם הפרודים, להבדיל מהאלמנים ומהגרושים. כמעט 90 אחוזים מהם דיווחו על בדידות. ההסבר הוא, כנראה, הזמן הקצר יחסית שעבר מאז איבדו את הדמות האינטימית המרכזית בחייהם ואת הרשת החברתית שנלוותה לזוגיות, ועדיין לא התרחש תהליך של פיצוי".
"אדם יכול ליצור קשרים חברתיים גם באינטרנט"
המחקר אינו עוסק בדרכי התמודדות של החברה עם בדידותם של קשישיה, אבל לדברי שיוביץ-עזרא, הספרות המקצועית מדברת על מעורבות ברמת הפרט, הקבוצה, הסביבה והקהילה. "בשתי הרמות הראשונות מדובר בעיקר על אנשי מקצוע שיכולים לתת לאדם כלים שיעזרו לו לשפר את יחסיו החברתיים ולרכוש חברים חדשים. ברמה הסביבתית חשוב להסיר מגבלות ניידות על ידי הוזלת תעריפי התחבורה הציבורית, למשל. חשוב גם ליצור רשת של מתנדבים שיבקרו בבתים ולתגבר את מספר מרכזי היום והמועדונים החברתיים, שמספקים מקום מפגש ופעילויות משותפות. "יש לציין שפעילות חברתית אפשרית היום גם במסגרת הבית. אדם יכול ליצור קשרים חברתיים באינטרנט, ויש לזה כוח מאוד גדול. אנשים מבוגרים לא פעם מתאהבים באינטרנט ובאפשרויות שהוא מציע, וחשוב, לשם כך, להנגיש את הטכנולוגיה גם להם".
עוד על התמודדות עם קשיים בגיל מבוגר:

עכשיו זה מדעי: האהבה טובה לבריאות

ספר חדש: לצבוע את הזקנה בוורוד

חיים מלאי משמעות: הגורם הקובע בגיל מבוגר

יש לך כלב? סימן שאתה צעיר

רוצים להאריך חיים? - תתנדבו

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

פורום הכרויות, חיי חברה וזוגיות

פורום פנאי ואיכות חיים

פורום דיכאון וחרדה

פורום תמיכה נפשית, פסיכולוגיה

למאגר הכרויות מוטק'ה:

חברים והכרויות

לשיחות עם גולשי מוטק'ה:

צ'אט