מיניות מעבר לגיל 60: הבלוג של ג'ואן פרייס

(צילום: Shutterstock)

מחזירים את המיניות אחרי סרטן
לין: אני בת 50+: אובחנתי כחולה סרטן באמצע שנות ה-30 שלי. נתנו לי עוד 5-3 שנות חיים, אבל תודות לטיפולים שהתבססו על מחקר רפואי חדשני שרדתי פי 3 יותר ממשך הזמן שנקצב לי. משך השנים פגשתי כמה ניצולות סרטן נוספות שגם הן מנסות להתמודד עם שאלת המיניות אחרי המחלה.

חלק מהטיפול שעברתי היה השתלת תאים, ששילבה כימותרפיה והקרנות, אשר גרמו לי למנופוז מוקדם. הטיפול הפך אותי רגישה לקרישי דם, כך שהחלפת ההורמונים לא היתה אפשרית. התוצאה היתה בעיות מיניות פתאומיות ובלתי צפויות, שהשאירו אותי בהרגשה של סבל ואובדן אותן קשה לבטא במילים.לעתים חשתי שעלי פשוט להיות אסירת תודה על כך שאני חיה, ולא לדרוש חיי מין, אבל לא הייתי מוכנה לוותר על המיניות שלי.

התחלתי לחפש אחר מידע בנושא. התברר לי כי נשים רבות מתלבטות באותה בעיה. האונקולוג שלי היה נבוך מכדי לדבר על בעיות מין. הוא פשוט ברח מהחדר כששאלתי אותו על כך. נראה שלמרות שאנחנו במאה ה-21, כמה רופאים נמצאים עדיין בתקופה החשוכה כשמגיעים לדיון בבעיה שכזו. בכנס של ניצולי סרטן פגשתי באשה שעברה אותו טיפול שאני עברתי. חלק מהנוכחים הגיעו עם בני זוגן, כשהתגובה הרגילה לבעיה המינית היא: 'אני רק שמח שאשתי עדיין חיה'. אבל הניצולות לא הסתפקו בכך - הן רצו להביע את רגשותיהן העמוקים ולספר על מאבקן, בין היתר - על המאבק לשמירת המיניות. אבל גם במקרה זה כל מה שהמנחה עשה היה להקשיב, לא לעזור. ואני עדיין חסרתי את המידע המעשי ואת מקורות המידע המספקים.

היום, בגיל 50+, החלמתי מתקדמת יפה, אבל אני מתחילה להאמין כי אני 'זקנה מדי' לתקווה כי אהיה פעילה מינית שוב. אין לי אומץ לשאול רופא או איש מקצוע נוסף בעניין זה. לכן שמחתי כל כך לקרוא בספרך את המשפט "השמחה אינה מוגבלת בגיל. גם לא המיניות או הכושר". הבנתי כי גם את סבלת מבעיות לאחר שתי תאונות דרכים, אבל סרבת לוותר על החיים. בעקבות הקריאה בו התחלתי שוב לעבוד על הכושר ועל המיניות שלי! 


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


ג'ואן פרייס: 
לין, תודה לך על שהתחלקת איתנו בניסיונך ובמחשבותייך. כשסיפרת לי על אותו אונקולוג שברחה מהחדר כשנשאל על ידך בנוגע למיניות אחרי סרטן, הוכיתי בתדהמה ובזעם. מיניות ואינטימיות הם חלק חשוב ביותר במה שקושר אותנו לפרטנרים שלנו ועושה אותנו אנושיים. איך יכול רופא שלא להבין נקודה זו או לעזור לנו להחיות אותו חלק חיוני של ישותנו כאשר הוא נדרש לעזור?
נכון, הרופאים זוכים לאימון מועט מאוד בכל הנוגע למיניות. למרבה המזל, יש כמה מטפלי מין נהדרים שעושים עבודה חשובה בתחום, ואני ממליצה לך לפנות לאחד מהם. אני מאחלת לך להצליח להשיב את מיניותך. 

מוקדם מדי ליחסים עם גבר חדש אחרי שבעלך נפטר?
סוזן: אני בת 65 והתאלמנתי לפני חמישה חודשים. ידיד שלי איבד את אשתו זמן קצר לפני פטירתו של בעלי. אנחנו מכירים זה את זו באופן רופף כעשרים שנה. ארוע חברתי הפגיש בינינו לפני כחודש, ומאז אנחנו יוצאים קבוע. שנינו נראים צעירים לגילנו (גם הוא בן גילי), במצב גופני מצויין ואפילו מתעמלים מדי יום. אני מרגישה רגשי אשם על כך שאני רוצה לראות אותו זמן קצר כל כך לאחר מותו של בעלי. למרות שהוא סיפר עלי למשפחתו, ואני עליו למשפחתי, עדיין אני מרגישה רגשי אשם. אני גם לא מקבלת "אישור" ליחסים אלה מבני משפחה אחרים.

בגילנו, כמה זמן נחשב ל"ראוי" ליחסים עם בן-זוג חדש לאחר התאלמנות? אני שואלת עצמי האם הדבר יהפוך, מבחינתי, גם לשאלה מוסרית. הוא אדם נהדר, שדאג לאשתו, שחלתה לפני שנים, ממש כשם שאני דאגתי לבעלי.
הוא אמר לי כי הוא עלול לסבול מאימפוטנציה. הוא לא קיים יחסים עם אשתו שנים רבות לפני מותה, ממש כשם שאני לא קיימתי יחסים עם בעלי. עם זאת, השתמשתי בוויברטור מפעם לפעם. למרות שאני בת 65, יש לי דחפים מיניים חזקים כלפיו.

שאלותי אלייך:
1. מהי מסגרת הזמן הנכונה ליחסים שכאלה?
2. האם מין מחוץ לנישואין הוא עניין מוסרי או סיבה לרגשי אשם?
3. איך אני משתחררת מהצורך לספק את רצונם של האחרים?
4. האם כדאי שנקיים יחסים, או שרק "נשתעשע"?

ג'ואן פרייס: 
סוזן, תודה לך על שחלקת איתנו את רגשותייך. אני לא יכולה להגדיר את מסגרת הזמן הנכונה עבורך. אני לא תראפיסטית, אבל שמעתי תראפיסטים האומרים שכדאי לחכות כשנה, משום שאנשים צריכים להתאבל, לאחר מכן לגלות מחדש את עצמם לפני שיהיו מוכנים להיכנס למערכת יחסים חדשה.
שמעתי גם על/מ אנשים שטיפלו בבני/ות-זוגם/ן כשאלה היו חולים, ולמעשה התאבלו על לכתם עוד בחייהם. מסיבה זו הם נזקקו דווקא אז להגיע למישהו שיוכל להשיב את השמחה והאינטימיות לחייהם.




להתייעצות עם מומחי מוטק'ה: 

פורום סקסולוגיה