מכתבים שסבא כתב מגרמניה הנאצית לילדיו בארץ

במפגש ספרותי שיתקיים ביום שלישי הבא בקפה-מועדון "תמול שלשום", בנחלת שבעה בירושלים, בחסות "ארגון יוצאי מרכז אירופה", ישוחח מיכה לימור עם הסופרת עליזה הרט (62) על ספרה "שהכול יהיה מסודר", המבוסס על מכתבים שכתב הסבא שלא הכירה, לילדיו - אביה ודודתה, אשר הצליחו להימלט מגרמניה הנאצית לארץ ישראל, פלשתינה של אז. זהו ספרה השני של עליזה הרט, העובדת כיום כעורכת ידיעון בפקולטה לניהול, באוניברסיטת תל אביב. ספרה הראשון "והשמש חיממה לנו את הגב", בהוצאת ידיעות אחרונות, נכתב ב-2005 והוא מביא קטעי חיים שלה אצל משפחות אומנות וכן מתקופת חייה הבוגרים. חייה האישיים של עליזה הרט, ילידת תל-אביב, גרושה ואם לילד, בוגרת סוציולוגיה וקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, יכולים למלא הרבה יותר מספר אחד. הוריה הינם ילידי גרמניה שהגיעו לפלשתינה, וכשהיתה בת שנתיים, הם התגרשו ומסרו אותה למשפחות אומנות, אצלם היא חיה עד לגיל 6 בערך. אימה הייתה באה לבקר מדי כמה שבועות בלבד, ואילו עם אביה כמעט ולא היה לה קשר. בגיל 6 דודתה שהייתה רופאת שיניים רווקה, החליטה לאמץ אותה ואז עוברת עליזה הילדה לגור אצלה בחיפה עד גיל 16 בלבד, שכן לפתע חלתה דודתה ונפטרה. בערך בתקופה זו חזרה אמה מחו"ל להתגורר בארץ, וזו הפעם הראשונה בחייהן שהן עוברות לגור יחד, כאם ובת. מערכת היחסים ביניהן לוותה בבעיות קשות של שתי נשים אשר נפגשו בגיל בוגר, אינן מכירות אחת את השניה, והאם אינה מבינה לנפשה של בתה, שהפכה בהיעדרה להיות בחורה מתבגרת. על קורות חייה הסבוכים מגיל שנתיים, כתבה עליזה את ספרה הראשון "השמש חיממה לנו את הגב".


אומרת עליזה: "מאז ומתמיד אהבתי לכתוב, בעיקר בשל העובדה שבילדותי נדדתי ממקום למקום, ממשפחה אומנת אחת לשניה. כך רכשתי חברות רבות במקומות שונים, ושמרתי איתן על קשר באמצעות מכתבים. ואז יום אחד, בסביבות גיל 40, הרגשתי שאני בשלה לכתוב, שמשהו בתוכי בוער ורוצה להוציא את מה שאצרתי בתוכי עשרות שנים. נרשמתי לסדנת כתיבה ושם כתבתי אסופה של סיפורים קצרים על חיי האישיים. מאוחר יותר, בעידוד חברותי החלטתי לשלוח אותם להוצאות שונות לאור, עד שיום אחד אחת ההוצאות חזרה אלי, ועודדה אותי לתפור את הסיפורים יחדיו לידי ספר. וכך נרקם לו הספר הראשון ב-2005, ושמו "והשמש חיממה לנו את הגב", בהוצאת ידיעות אחרונות, המביא למעשה את האוטוביוגרפיה שלי". ספרה השני, "שהכול יהיה מסודר", נולד בעקבות מכתבים שכתב סבה מגרמניה הנאצית לילדיו, אביה ודודתה, שהצליחו לברוח בעוד מועד לפלשתינה. מספרת עליזה: "כבר מילדות ידעתי על קיומם של מכתבים אלו, אך רק לאחר צאתו לאור של ספרי הראשון, הרגשתי צורך לחפור קצת יותר עמוק, לשורשי משפחתי, לנסות להכירם ולהבין את הצד שלהם, למה התנהגו כפי שהתנהגו. ואז נזכרתי במכתבים. קראתי אותם, בכיתי והתאהבתי בדמות הסבא שלא זכיתי להכירו, ולא ידעתי עליו כלום. היה לי ברור שאני רוצה לכתוב עליו, אבל איך בוראים ספר ממכתבים שכתב בעצם אדם זר?
על גימלאים מרתקים

[u]
ברברה סטרייסנד בת 65: שוברת את כל השיאים
[/u]

[u]
יפני בן 75 בדרך לכיבוש האוורסט
[/u]

[u]
מסע הפנסיה סביב העולם
[/u]

[u]
סבא וסבתא חורשים את הארץ על הארלי דוידסון
[/u]

[u]
בגיל 61 - מדליה אולימפית ראשונה
[/u]

[u]
הסיפור שלאה רבין לא סיפרה לדן מרגלית
[/u]

[u]
חנה מרון חוגגת 84: העצות שלה לגיל הזהב
[/u]

[u]
אפרים אילין: האיש שאיפשר את מבצע נחשון
[/u]
לאט לאט בניתי את הפאזל, ושילבתי פיסות מידע שקיבלתי מחברות גרמניות, עם מידע חדש מארכיונים גרמניים, ועם משפטים ששמעתי בילדותי. מתוך כל זה צמחה דמות של אדם אציל, יהודי מתוך בחירה, שלא בגד בערכיו גם כשיכול היה להציל את נפשו. בסופו של התהליך, החלטתי לנסוע בפעם הראשונה בחיי לגרמניה, בעקבות המכתבים, וכשחזרתי התחלתי לכתוב את הספר." מספרת עליזה: "דרך חברה שם יצרתי קשר עם נשים מקומיות נפלאות, שתרמו לי מידע רב וקישרו ביני ובין ארגונים גרמניים, שהם מצידם המשיכו להשלים עבורי את הפאזל. כמו למשל הביקור במרכז לתיעוד התקופה הנאצית בקלן, בבנין שהיה בזמנו מפקדת הגסטפו בחבל הריין, ובהמשך הפך להיות מוזיאון ומרכז לתיעוד התקופה הנאצית. שם נפגשתי עם הסטוריונית נהדרת שעזרה לי רבות. היחס שלי לגרמניה מבחינתי הינו אמביוולנטי: מצד אחד לא יכולתי לשאת אותם, לאור האכזריות שהתגלתה בפני. מצד שני גיליתי שיש שם גם אנשים נפלאים, עם הרבה רצון טוב. אבל אף פעם לא אוכל לנסוע לטיול בגרמניה, כי אני עדיין מרגישה שזה בלתי אפשרי לי להתייחס אליה כאל מדינה רגילה." במכתבים שנפרשים בין השנים 1935 ל-1939 כותב הסבא על עניינים יומיומיים לכאורה, ועל חיי שגרה שממשיכים להתנהל בתוך התופת, אך בין השורות המצונזרות נשמעות החרדה, הזעקה המאופקת והקריאה לעזרה, עד ליום שבו נפסקים המכתבים. דרך המכתבים נפגשת הנכדה לראשונה עם הסב, בן למשפחה גרמנית קתולית שהתגייר והפך ליהודי מאמין. היא אורגת מחדש וכותבת את סיפור חייו והחלטותיו בשתי וערב של אירועים, המשתלבים בחיי הוריה ודודתה שגידלה אותה, ובחייה שלה - מארג שמוביל לתפניות הרות גורל. מכתביו של הסבא אותנטיים לחלוטין, והם מובאים כאן מתורגמים בידי נכדתו עליזה, שערכה את המסע וכתבה את הספר ביד עדינה, בגילוי לב ובלשון מדויקת ונקייה. כותבת עליזה בספרה על רגע גילוי המכתבים: "ואז ראיתי אותם בפעם הראשונה, דקיקים ושקופים כמו כנפיים של פרפרים. קצת מקומטים, קצת קרועים בקצוות. מכתבים על גבי מכתבים, מודפסים במכונת כתיבה בשורות צפופות, מהקצה העליון השמאלי של הדף, כמעט עד הקצה התחתון הימני, בלי טיפת אוויר."


עליזה הינה חברה פעילה ב"ארגון יוצאי מרכז-אירופה", בו היו חברים גם הוריה, והיא רואה בחברות בו חלק חשוב מהמורשת שלה. הארגון מקיים פעילות נרחבת לשימור מורשת יהדות מרכז-אירופה והנחלת ערכיה. הוא מפעיל בתי-הורים, מועדוני-יום, מרכז נוע"ם הנותן מענה לצרכיהם של צעירים הבאים היום מארצות דוברות גרמנית, מקיים מפעל לעזרה הדדית המעניק סיוע חומרי ותמיכה לנזקקים מבני הקהילה ועוד. לאתר "ארגון יוצאי מרכז אירופה" - [u]

לחצו

[/u]