מלכה של מילים ומנגינות

את חוה אלברשטיין ראיתי לראשונה על הבמה אי-שם באלף הקודם, כשהייתי ילדה. אם אינני טועה, זה היה בשחרית לילדי חיל האוויר, ואני הוקסמתי מהזמרת עם המשקפיים והשיער הקצר שעמדה על הבמה ושרה בכזו צלילות עשירה. היא פשוט הפנטה אותי. המילניום התחלף, אני כבר מזמן לא ילדה, אבל אלברשטיין עדיין מהפנטת. היא עולה לבמה לבושה בשחור, שוב עם משקפיים, רעמה מתולתלת באורך הכתפיים במקום הקצר של פעם, גיטרה ביד ואותו חיוך ביישני-ממיס על השפתיים. חיוך שתוך שניות בוקע מתוכו אותו קול נהדר, עשיר גוונים, גבהים והבעה. ההופעה של אלברשטיין, המלווה בשלושה נגנים מצוינים (ערן וייץ בגיטרות ויוקללי, עובד אפרת בגיטרה בס ואבי אגבבה בכלי הקשה) היא לא רק חוויה מוזיקלית מרגשת. היא חוויה תרבותית כובשת ונפלאה. זהו איננו מסע נוסטלגי בין מאות השירים של אלברשטיין שנהפכו עם השנים לחלק מפסקול הישראליות, למרות שהיא מבצעת בהופעה לא מעט משיריה המוכרים והישנים (והם כולם נשמעים חדשים ורעננים, ולפעמים כמעט שונים); זה איננו שואו רב פירוטכניקה, למרות שיש תאורה והבלחות פה ושם של ספוטים בצבעים. זוהי הופעה מדויקת ומוקפדת עד התו והפרט האחרון, וזה מה שנפלא בה. אלברשטיין לא רק שרה, היא מספרת סיפורים בשיריה, וביצועיה והגשתה פשוט מופתיים. כן, אני יודעת, המון סופרלטיבים. וכולם פשוט נכונים. כשהיא שרה את השיר על דור הוריה, המהגרים שבאו מכל מיני שם לכאן והיו כה גאים בילדים ובמדינה החדשה ושיחקו קלפים על המרפסת, היא ממחיזה הכול, כמעט מפיחה חיים בעידן אחר. כשהיא שרה על העידן הדיגיטלי-טלוויזיוני של הכפר הגלובלי הקטן שבו לכאורה הכול מכירים ורואים את כולם אבל לא באמת, היא משלבת אמירה ביקורתית בטקסטים השנונים-מושחזים, ועוטפת הכול במלודיה שמלטפת את האוזן. וכשהיא שרה בליווי כלי הקשה בלבד את "ביקורת דרכונים", אני דומעת מרוב צחוק של הזדהות, ומשוכנעת שהיא בכלל התבוננה בי כשכתבה את השיר, וברור שעלי. ממש כפי שעושה רושם שמרגישים כל מי שיושבים סביבי. היא שרה את "לונדון" ואת "פרח הלילך", היא שרה ביידיש ("על הדרך עץ עומד") וגם מי שלא באמת מבין - מבין. היא שרה על "אספרסו קצר", שהוא מר וקצר, כמו החיים, ומבטיחה "כל שעה נשיקה" (כל שעתיים חיבוק). היא חוזרת ל"ימי בנימינה" ושרה מזמור הבדלה, חוזרת ל"עץ הכוכבים" של סבא ואפילו ל"את חרותי". לאלברשטיין יש פלטת צבעים קולית מרהיבה והיא יודעת לצבוע את השירים באינספור גוונים וצבעים. כל שיר הוא סיפור, הוא הצגה, הוא עולם. אלברשטיין בנתה ערב שיש בו תמהיל מדויק ומאוזן של ישן וחדש, מלטף ומעקצץ, משעשע ונוגע, והתוצאה היא מופע רבגוני ומגובש, שניכר בו ששום מרכיב לא נבחר או מבוצע כלאחר יד, במקרה או בהחלטה רגעית. כיוצרת ואמנית שיש לה מה להגיד, אלברשטיין בוררת בקפידה כל מילה בשירים שלה וכל שיר בהופעה. ובין השירים היא ממעטת לדבר, וליתר דיוק: מרבה לדבר בשירים. והיא לרגע לא נפעמת מעצמה, או מהעובדה שחלק גדול משיריה נהפך כבר מזמן ל"נכסי צאן ברזל". היא חפה מכל סממני כוכבות (למרות שהיא באמת ראויה לתואר כוכבת ענקית), היא אינה מתלהמת ואינה מנצלת את הבמה, התהילה או הרגע לשום דבר, למעט תוכני ההופעה ואיכותה. כל שיר הוא בשבילה הזדמנות נוספת, חדשה, להראות שיש לה מה לומר ושהיא יודעת איך. וגם זה חלק מהקסם שלה. גם כשמדובר באמירות מלאות געגוע, עצב או ביקורת, גם כשהיא מאירה את המגוחך שבנו, היא עושה זאת בהרמוניה כובשת, מזמינה אותנו להקשיב לכל מילה, לספוג הכול, להכיל הכול. הקהל לא רק נשבה בה, הוא מתמסר לה, בהנאה צרופה. זו הופעה שכולה מפגן כבוד לקהל ולאמנות, והנגנים שאיתה והעיבודים של השירים (ניהול מוזיקלי: עובד אפרת) רק מוסיפים טעמים ורבדים לערב הקסום הזה.
שורה תחתונה:
חוויה תרבותית-מוזיקלית נדירה; חסד מופלא שאסור להחמיץ.
"חוה אלברשטיין בהופעה", שירה וגיטרה: חוה אלברשטיין; הפקה מוזיקלית וגיטרה בס: עובד אפרת; גיטרות, יוקללי: ערן וייץ; כלי הקשה: אבי אגבבה עוד על תרבות ובידור:

סודות, שקרים וחוקרים

מקום יפה, מציאות קשה

פגישה מקרית בין גבר לאישה

עדיף לקרוא את הספר

היא צופה אל הבאות

החיים קשים, הזוגיות עוד יותר

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות