ממיאמי לתל אביב בעקבות האהבה

היא רונית נוביק (51), יפהפייה בלונדינית, צמחונית, תל אביבית, אמנית רב תחומית ובעיקר ציירת. ברזומה שלה 30 תערוכות ברחבי העולם, פלוס בן (24) מזוגיות פרק א'. הוא אייל גראד (54), החי כבר 30 שנה בארה"ב. מסוקס, קרניבור אוהב בשר, מטפל גוף-נפש, מאמן אישי למוטיבציה, בעל מספר מכוני קראטה וקרב מגע, ואב לבן 13 מנישואים ראשונים. כשמדברים על זוגיות בניגוד לכל הסיכויים, מדברים כנראה על הזוג הזה.

הם הכירו לפני ארבע שנים דרך אתר דייטים בפייסבוק. הוא חי במיאמי, היא בתל אביב, אבל הוא מצא חן בעיניה אז מה זה כבר לקפוץ לארה"ב בשביל דייט? ונוביק אכן ארזה את עצמה, וטסה לדייט הראשון שלהם בניו יורק. "לא כל כך הייתי בעניין של הכרויות בפייסבוק, אבל חברה סיפרה לי על איזה עמוד דייטים, וכדי להראות לי מה זה, פשוט צירפה אותי לשם", נזכרת רונית איך הכל התחיל.

"אייל כתב לי משפט שממש עורר בי עניין. המשפטים הראשונים זה כמו מפגש ראשון, ואנשים נוטים לשכוח את זה. התחלנו להתכתב וזה נמשך שלושה שבועות, ואז הוא כתב: 'אני מוכן לאהבה, לא מפחד מגבולות'. זה ממש מצא חן בעיניי. היה שם עולם ומלואו, הרגשתי מאוהבת ורציתי להיפגש. ההתכתבות הייתה מאד חושפנית, והמרחק הכריח אותנו להתעסק עם הנפש. זה היה חודש מרס, ולא הייתה לו אפשרות להגיע לפני הקיץ. לא רציתי לחכות, והחלטנו להיפגש בניו יורק".

"הריחוק הפיזי אפשר לנו תחילה להכיר בלי סקס"

 ציפתה למישהו גבוה יותר. אייל ורונית, צילום: יקי צימרמן

הם בילו שם שבוע קסום, משם רונית נסעה עמו לפגוש את בנו במיאמי. אחרי שבוע חזרה לארץ, והוא בעקבותיה - משאיר אחריו 30 שנה של חיים בארה"ב. אייל עשה עליה בעקבות האהבה יחד עם בנו, הכלבה שלו ו-30 ארגזים. את הזוגיות המיוחדת הזאת העלו השניים על הכתב למחזה בשם "חשמל", שרץ כבר כמה שנים בכיכובם בחוגי בית ובתיאטראות ברחבי הארץ. בשנה האחרונה הגיע "חשמל" לתיאטרון הבימה, וממש בסוף מרס יחגגו השניים בתיאטרון הבימה ארבע שנות זוגיות, ביחד עם המחזה.

"יש אנשים שבאו לראות את המחזה כמה פעמים", מספרת רונית, "הם אומרים שזה נותן להם השראה וכוח". השראה היא ללא ספק מילה מככבת בתיאור הזוגיות הזאת, שהצליחה להתגבר על קשיים רבים. לתשומת לב כל הפנויים שאיבדו תקווה.

המפגש הראשון ביניהם אמנם לא היה ממש בליינד דייט, מפני שהם ראו אחד את השני בשיחות סקייפ, אבל אין כמו מראה עיניים, וכשמראה העיניים הוא במרחק עשר שעות טיסה מהבית - אין לאן לברוח. "זה סוג של הלם, ציפיתי למישהו גבוה יותר", היא צוחקת. "הוא אמר לי שאני רזה מדי. יש תמיד פער בין הווירטואלי למציאות, לפעמים זה פער של מראה, לפעמים פער בהתנהגות. שנינו בורכנו ביכולת כתיבה, והתאהבנו בזכות הכתיבה. כשראיתי אותו מרחוק עם חולצה מכופתרת, ג'ל בשיער, מקרין ביטחון, הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי 'מה זה הערס הזה שמתקרב אלי'. הדמות הווירטואלית שלו הייתה של משורר. למרות זאת לקח לי מעט מאד זמן להתאהב. אייל ביקש שאבוא איתו למיאמי להכיר את הבן שלו, ונסעתי".

אייל: "העובדה שהיינו רחוקים פיזית אפשרה לנו להכיר זה את זה בלי סקס. זה לא שאני אומר שיצר לא חשוב בקשר, אבל אסור לתת לו להוביל".

נחת בדירה שלה בתל אביב עם ילד וכלבה

 "אור וחשמל שלא היו מובנים מאליו". מתוך המחזה "חשמל" שכתבו אייל ורונית, בכיכובם. צילום: יניב דרוקר

אחרי שבוע במיאמי, רונית חזרה לארץ באי ודאות. אף אחד מהם לא רצה רומן בשלט רחוק.  "אני אופטימית נצחית, ואני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה, אז גם לא פחדתי", היא אומרת. "הרגשתי שהשבועיים האלה שינו את חיי, הביאו לי אור וחשמל שלא היה מובן מאליו, ולא רציתי לפספס את זה. הוא הציע לי לעבור לארה"ב, אבל חייתי בעבר שלוש שנים בארה"ב, הגרוש שלי חי שם, ואני רציתי שהבן שלי יגדל פה - הוא היה בצבא באותו זמן".

השניים ניסו לחזור לשגרה, אבל זה היה חזק מהם, ואייל הודיע שהוא מגיע בעקבות האהבה. "אהבתי את היכולת המילולית שלה, את החיוך, את היופי המדהים שלה", הוא מסביר. "הבאתי אותה למיאמי והיא באה עם המון שמחה, הכל זרם. שבוע אחר כך כשהיא חזרה לארץ, אני והילד עמדנו בשדה התעופה, הסתכלנו אחד על השני. לא התלבטנו הרבה. לקחנו את הכלבה, קנינו לה וסט יפה שכתוב עליו 'כלב נחיה', כדי שיהיה יותר קל להביא אותה לארץ, והגענו".

אייל נחת בדירת שלושת החדרים התל אביבית של רונית בשינקין, יחד עם ילד בן תשע וכלבה. לה כבר היו שני כלבים, שפן, ובן שהגיע לחופשות מהצבא. צפוף? אפשר לומר. "אני מפונקת ואוהבת סדר, ובכל זאת משהו הסתדר לי", היא אומרת. "לא הרגשתי פלישה. כשראיתי את כל הארגזים שלו בסלון שלי, לא קיבלתי הלם. למרות הבלגן לא היה בי פחד. זה היה סימן שאני עושה את הצעד הנכון. היום כבר יש לנו בית משותף, וסטודיו שבו שנינו עובדים ביחד, ואני עובדת על היצירות שלי. הגעתי לזוגיות הזאת בלי חרדה. כשאנחנו צעירים, אנחנו פחות מבינים את חשיבות החופש אחד של השני".

איך עוזבים שלושים שנה בארה"ב?

אייל: "בהתחלה לא הצלחתי להשכיר את הבית בארה"ב, השארתי אותו ככה. מכון הקראטה עבר בעלות, את קליניקת הקואוצ'ינג סגרתי, הכי קשה היה לעזוב את המטופלים. ובכל זאת ידעתי שאני בא בעקבות הלב. לא היה בי פחד. יש לי בארץ אח שעלה לפני 15 שנה, וגם ההורים שלי עושים עליה בקרוב".

"למדנו לתת מרחב, לשחרר"

 המעבר למגורים משותפים היה מאד קל. רונית ואייל, צילום: יניב דרוקר

איך הילדים של שניכם קיבלו את כל המהפכה הזאת?

אייל: "הייתה לי שיחה עם הבן שלי, ואמרתי לו 'אני ואתה עושים חיים, אבל גבר הופך שלם כשהוא מכיר אישה. הוא יותר מחייך'. הבהרתי לו שהוא תמיד יהיה במקום הראשון וזה הרגיע אותו. הבן שלי מדבר עברית. הקפדתי להביא אותו בכל שנה לארץ. אימא שלו גרה בארץ. הוא אמנם עזב את החברים שלו, אבל זה דור חדש של מחשבים ומסכים, ואני הייתי העוגן שלו. יש לו גם את רונית והם מאד נהנים ביחד. אמרתי לה כבר בהתחלה שרק אני מחנך אותו, וירדה לה אבן מהלב".

רונית: "יש לי ילד מדהים ופתוח במחשבה. כשהכרתי את אייל סיפרתי לו והוא אמר לי 'מה ששלך שלך, אל תערבבי אותי. את אימא שלי, את טסה לניו יורק, אני שמח. תעשי מה שטוב לך'".

מכיוון שאייל קרניבור ורונית צמחונית, הוא אוכל את הסטייקים בחוץ. בבית אוכלים מזון ללא בשר. היא מאד מסודרת והוא בלגניסט, ושניהם למדו את הסוד הכי גדול של זוגיות טובה - לשחרר. "זה עיצבן אותו שאני מסודרת מדי ואותי זה עיצבן שהוא בלגניסט", אומרת רונית, "אבל ברגע שהבנתי שגם אני אפסיד אם אתווכח ואריב, הפסקתי. המשוואה הייתה מה יותר חשוב לי, ושחררתי. העדפתי לנקות ולסדר. הבית הראשון שלנו היה קטן וצפוף. למדתי שאין לאן לברוח וצריך לתת מרווח לאדם השני באותו בית. אם הוא צריך לראות טלוויזיה ולנקות את הראש, לא צריך לריב על שלט. אם הוא צריך לשבת לבד בשקט, הכל בסדר. אפשר להיות באותו חדר ולא להציק".

אייל מוסיף: "המעבר למגורים משותפים היה מאד קל. רונית מאד עדינה וקשובה למה שאני צריך, ואני קשוב אליה. כשזה עובד זה עובד. יש הבנה בגיל הזה שכל אחד הוא אדם שלם, ואי אפשר לשנות קווי אופי. היא מאד ורבלית ואני מאד פיזי. למרות שני התארים שלה והאינטליגנציה, היא הייתה צריכה עמוק בפנים את הפרא הפרימיטיבי שיסדר לה את הראש", הוא צוחק. 

יחסים פתוחים בגיל 50 פלוס

10 טיפים להצלחה באתרי הכרויות

אף פעם לא מאוחר למצוא אהבה

3 סיפורי אהבה מעוררי השראה

יש לי ארץ אחרת: מהגרים באמצע החיים