מנהלי עזבונות לא יוכלו לקחת כמה שירצו

לפני מספר חודשים הואשם עו"ד דורון רפואה, ששימש כפרקליטה של ידידתו הטובה א' במשפט הגירושים שלה, כי ניסה להשתלט על רכושה וכספיה בהיותו מנהל העיזבון שלה והאיש שדאג לנסח את צוואתה. בשנת 2000 נפטרה א' מסרטן, ובמהלך חודשי אשפוזה רפואה הוא שערך את צוואתה, עליה חתמה שבועות אחדים לפני פטירתה ובה מינתה אותו כמנהל הקרן של שני ילדיה, ואף הסכימה כי יגבה מהקרן שכר של 3% בשנה. מה שהיא לא ידעה, ורפואה לא טרח להסביר לה, היה שאמנם האחוז שנקבע כשכר טרחתו הוא אולי בהגדרת החוק, אבל במצטבר פירושו של דבר שעד שהילדים יקבלו את העיזבון של אמם יחזיק רפואה כבר 60% מהכספים שהורישה.
עורך הדין השתלט על 60% מרכוש הנפטרת
מפסק הדין של שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, טובה סיוון, עלה כי א' היתה בת יחידה להורים ניצולי שואה שירשה את הכספים הרבים שעשה אביה בתעשייה, סחרה באמצעותם בנדל"ן והתגוררה עם שני ילדיה בווילה גדולה באזור יוקרתי בת"א. יום אחרי הלוויה חסם מאבטח את כניסת הילדים לקומה השנייה, וחדרה של האם ננעל. מתברר כי רפואה, באמצעות חברה-לחיים של האם, רוקן את כספתה של א' מכספיה, תכשיטיה ומסמכיה, העביר את מכוניתה לחזקתו ו-300 אלף שקל לחשבונו. כשנפתחה צוואתה התברר כי היא הורישה את מיליוני הדולרים שלה, בית גדול בנווה צדק, דירת גג נוספת ועוד דירה באזור לילדים. בהתאם לצוואה תוקם קרן נאמנות, וכאשר הילדים יהיו בני 29 ו-30 יחולק הכסף ביניהם שווה בשוה. עד אז יקבלו קיצבה חודשית של 2,000 דולר כל אחד מכספי העיזבון. רפואה מונה למנהל הקרן ולמחליט היחידי. האב לא יוכל להתגורר בבית, ולעומת זאת רפואה ובת-זוגו, אם הם שיגדלו את הילדים כאפוטרופסים שלהם, יוכלו להתגורר בבית ואף להרחיבו לצרכיהם. האב פנה לעורך-דין, ואז התברר לו כי רפואה יקבל 60% מהירושה - 3% לשנה כפול 17 שנה, עד שהילדים - שהיו בזמן פטרית אימם בני 12 ו-13 - יגיעו לגילאים שציינה האם בצוואתה + מע"מ.
מנהל עיזבון: בלי אינטרסים כלכליים בו
עכשיו חוזרת סוגיית שכר הטירחה של מנהל עיזבון ועולה, לאחר שנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט אורי גורן, קבע כי מנהל עיזבון לא יוכל לקבל יותר מכפי הקבוע בחוק - 3% משווי העיזבון, או 4% במקרים חריגים בהם נדרש המנהל למאמץ מיוחד. פסיקתו ניתנה במקרה של אשה שהורישה את רכושה - בשווי כ-7.2 מיליון שקל - ליורשים רבים, בהם אנשים פרטיים ומוסדות. כמנהלי עיזבונה היא מינתה שני עורכי-דין אשר שימשו כיועציה המשפטיים במשך זמן רב ואשר בהם נתנה אמון מלא. למרות האמור בחוק, קבעה המנוחה בצוואתה שנערכה על ידם, כי הם יקבלו 6% משווי העיזבון וכי גם לא יצטרכו להגיש בקשה או לקבל הסכמה כלשהי בקשר לגובה שכר טירחתם. לאחר פטירתה של האשה ביקשו עורכי הדין להוציא צו קיום לצוואתה, אולם שופטת בית המשפט לענייני משפחה בת"א, צילה צפת, פסקה להם רק את שכר הטירחה המירבי הקבוע בחוק - 4%. השניים הגישו ערעור על פסיקה זו, וכאמור - השופט גורן, בהסכמת השופטים שרה גדות ונסים ישעיה, דחו את הערעור. גורן התייחס בפסיקתו לשאלה מה גובר על מה - רצון המצווה, או החוק. לדבריו, הצורך בפיקוח שוטף של בית המשפט על מנהלי עיזבון הוא כדי למנוע מהאחרונים לנצל לרעה את לקוחותיהם, כולל הפיכת המנהלים ליורשים של חלק נכבד מהעיזבון על חשבון היורשים, נושים, ואחרים. מנהל העיזבון - קבע גורן - הוא בחזקת "קצין בית המשפט" שאמור "להעמיד לנגד עיניו את חובת הנאמנות שלו כלפי התפקיד שהוא ממלא, בלי להיות קשור באינטרסים כלכליים העלולים לנבוע, למשל, מהסכמה זו או אחרת המבטיחה לו שכר חורג מאמות המידה שקבע לכך הדין".