חזרה לחדשות היום

מסע בזמן: הנוסטלגיה של הגלויות הישראליות

לכבוד יום העצמאות יצאנו לשיטוט נוסטלגי בין הגלויות מלפני קום המדינה ועד היום. מגלויות ה"שנה טובה" הפופולריות דרך גלויות בתי המלון ועד הגלויות הצבאיות - סיפורה של המדינה בתמונות
מאת שרי שיין 11/05/16
מסע בזמן: הנוסטלגיה של הגלויות הישראליות
גלויה פטריוטית צבאית. צילום: באדיבות אתר נוסטלגיה אונליין

 

 

לפני שנים, כשכולנו ידענו את השם של הדוור שלנו ובאיזו שעה הוא מגיע, לפני האימייל והוואטס-אפ, היו מכתבים. וגלויות. תמונה, כולנו ידענו כבר אז, שווה אלף מילים. אם תרצו, הגלויות הן האינסטגרם והטוויטר של פעם. אמנם לא שלחנו גלויות עם תמונות של עצמנו, אבל התמונה שכיכבה על הגלויה אמרה הכל, ובצדה השני כתבנו בתמצות את כל מה שבליבנו. ובדיוק כמו בטוויטר, לא היה מקום להרבה משפטים.

 

אני זוכרת את הפעם הראשונה שקיבלתי גלויה מחו"ל. הייתי בת שמונה, ואחותי הגדולה נסעה לטיול עם חברות. לא היה אז טלפון, ולא היתה שום דרך לדעת מה קורה לה שם באירופה. הגלויה הראשונה ששלחה אחותי הגיעה ארבעה ימים אחרי שטסה, וכל יתר הגלויות הגיעו כבר כשהיתה בבית. אני זוכרת עד היום את ההתרגשות. בצידה האחד של הגלויה היתה תמונה של מגדל אייפל גבוה, מרהיב, רחוק, ובצד השני כמה משפטים משעשעים בכתב ידה המסולסל.

 

הגלויות הן לא פעם סיפור שלם של היסטוריה, של אמנות, סיפורים אישיים. במקרה של מדינת ישראל הגלויות הן הסיפור של ההתיישבות העובדת, מימים שלפני קום המדינה ועד היום. סיפור הארץ ונופיה.

 

הסיפור הציוני והסיפור של דואר ישראל הולכים שלובים זה בזה. לא רק התמונות מספרות -גם הטקסטים, המשפטים הקצרים שנכתבו מאחור. מה יותר מרגש, למשל, מגלויות שנשלחו  ב-1943 על ידי משפחות יהודיות מגטו טרזין (טרזינשטאט, צ'כיה).  

 

לכבוד יום העצמאות ה-68 של מדינת ישראל, נזכרנו בגלויות שעיצבו את התרבות שלנו, וסיפרו את סיפורה של המדינה. אלה תולדות:

 

גלויות מצוירות

 

 

למעלה: בית קפה בעכו, גלויה שנשלחה מפלשתינה על ידי הדואר הצרפתי, למטה: גן הירק בקיבוץ גבת

 

 

גלוית הדואר הומצאה בארה"ב ב-1861, ותוך שלושים שנה הפכה לכלי התקשורת הפופולרי ביותר בשירות בתי הדואר של המדינות הגדולות. היתרון של גלוית הדואר היה ביכולת להעביר מסר קצר או תמונה. ענף הדפוס התחיל להתפתח במאה ה-19 ואז כבר התחילו להופיע גלויות מסחריות. בהתחלה הן היו גלויות בשחור-לבן, ששימשו בעיקר כדי לשלוח ברכות לשנה החדשה. יהודים מאירופה שלחו גלויות לפלשתינה, וכך הגיעה הגלויה גם לארץ ישראל. במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו לפעול בארץ ישראל שרותי דואר של האימפריה העות'מאנית.

 

תוך זמן קצר נוצרה תעשיה שלמה של ברכות "שנה טובה" עם ציורים מרגשים של נופים חשובים, ובעיקר קדושים, מארץ ישראל. קברי אבות, הכותל וארונות קודש נשלחו אל מעבר לים עם ברכות שנה טובה, ואם אפשר - גם בקשה קטנה לתרומה למען המפעל הציוני ההולך ומתפתח. לאט לאט גם התמונות קיבלו גוון ציוני. ציורים של הרצל, של יישובים, של טרומפלדור העשוי ללא חת, ושוב, אם אפשר, קצת תרומה למען ציון. ענף הגלויות התפתח. הגיע הצבע, והצילום תפס תאוצה.  

 

גלויות מצולמות

 

 

למעלה: גלויה של חיילות במצעד, למטה: גלויה של טנק צה"לי, לאחר מלחמת ששת הימים 

 

 

הגרפיקאים והציירים היו יקרים, ויצרני הגלויות הבינו שלצלם זה הרבה יותר זול. בשנות ה-50 וה-60 הצילום הצבעוני התפתח, ואת הגלויות כבר עיטרו צילומי טבע ונוף, צילומים של מקומות, ואפילו צילומים של מוסדות ציבור חשובים. עדיין הפופולריות ביותר היו הגלויות ששימשו לברכות שנה טובה. זה היה זול יותר לשלוח גלוית שנה טובה מאשר להכניס ברכה למעטפה.

 

מלחמת ששת הימים, הניצחון והאופוריה שינו גם את אופי הגלויות, וכעת קישטו אותן תמונות פטריוטיות של טנקים, טילים, צעדות ומשה דיין. הוא היה כוכב. כשענף ברכות ה"שנה טובה" התפתח, והגיעו גם הזהבים למיניהם, הגלויות לצורך זה קצת ירדו מנכסיהן. אבל על שנות טובות נדבר בהזדמנות אחרת.

 

גלויות בתי מלון

 

 

למעלה: יפו 1905, אכסניית עמנואל (קיימת עד היום), למטה: מלון המלך שלמה באילת

 

 

כל בית אירוח שכיבד את עצמו דאג להפיק לעצמו גלויה, תחילה בשחור-לבן, אך החל מסוף שנות ה-50 גם בצבע. הגלויות שימשו כמזכרת עבור המתארחים בבית המלון, וגם נועדו לעידוד התיירות מבפנים ומבחוץ. תיירים יכולים היו לשלוח למשפחות שלהם גלויה של המלון שבו הם מתארחים, וישראלים היו יכולים פשוט לשמור על הגלויה, כדי להראות למשפחה שנשארה בבית איך נראה בית המלון. לשלוח בדרך כלל לא היה טעם. היה סיכוי גדול שהגלויה תגיע הרבה אחרי שישובו הביתה.

 

גלויות ד.צ

 

 גלויה צבאית. שמור על סודות הצבא!

 

 

פעם היה מוסד שקראו לו דואר צבאי (שבוטל ב-2004). היינו חיילים וחיילות, לא היה לנו זמן לכתוב מכתבים ארוכים, ולהתקשר היה בלתי אפשרי - לא בגלל שלא היו טלפונים קווים, אלא משום ששיחה טלפונית הצריכה קו אזרחי, שהיה מצרך ממש יקר. אז כתבנו גלויות לעורף, כדי להרגיע את ההורים. "הכל בסדר, ישנים מעט, אוכלים בפלים, עייפים אך מרוצים".

 

האוסף הפרטי שלי

 

 מגוון גלויות מהאוסף הפרטי של שרי שיין. צילום: באדיבות שיין

 

 

בקופסא קטנה אצל אחותי בספרייה מצאנו אוסף מדהים של גלויות. גלויה מסתורית ביידיש מ-1924, גלויות שנה טובה מ-1955 עם תמונה של נמל חיפה, גלויות מ-1962 שנשלחו משיט תענוגות על ספינת מולדת, וגלויה עם סמל דואר צבאי ממלחמת יום כיפור, שנשלחה על ידי חבר משפחה, ובראשה הכיתוב "מצרים, 22.10.73". בסעיף התוכן: "אני מרגיש מצוין, עברתי הרבה, אספר כשאחזור". 

 

הגלויה המרגשת ביותר היתה דווקא גלוית שנה טובה עם ציור גדול של פרח משנות ה-70, שהגיעה מהדוד מקיבוץ גבת, וכללה ברכה יוצאת דופן שלא רק איחלה שנה טובה למשפחה, אלא גם איחולים למדינה בזו הלשון: "למדינת ישראל נאחל, שתהיה הגברת עליה, וקליטה נאותה, ניווט המדינה בתבונה, זעקה ופסק הקטל בדרכים של אזרחים".

 

רק בדור ההוא של החלוצים האמיתיים אפשר היה למצוא ברכות כל כך לא אגוצנטריות, שפונות אל המדינה כאילו היתה אהובה או חברה טובה, ומאחלות לה רק טוב. 

 

צילומים בכתבה: אתר "נוסטלגיה אונליין", שרי שיין

 

[#middleBanner] 

ומה לובשים ביום העצמאות? חולצה מכופתרת לכל חג ומועד

סלטים בריאים לצד המנגל

התמונות שלא תוכלו להוריד מהן את העיניים

תערוכת צילום מציגה את ישראל השפויה

אומרים שהיה פה שמח: משחקים משנות ה-60

 

הצטרפו לקהילת הצילום של מוטק'ה

0  תגובות 0 אהבו


קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד בחדשות היום

ל"ג בעומר: 5 טרנדים שהגיע הזמן לשרוף
השנה, במקום להכניס אל המדורה את דמותו של היטלר או מנהיגים שנואים אחרי, מה דעתכם להכניס אליה כמה דברים...
לקריאת הכתבה
רק בישראל: 10 דברים שתמצאו רק בארץ
"מה ישראלי בעיניכם?" - השאלה הזו, שהגה יאיר לפיד בתכנית האירוח הנושנה שלו לפני שנכנס לפוליטיקה, היא בעצמה...
לקריאת הכתבה
בחרו בחיים: מקהלת השכול שלא מפסיקה לשיר
ב-2018 הייתה אמורה להופיע בטקס הדלקת המשואות מקהלת "אור למשפחות", הכוללת כ- 50 הורים שכולים. משמעות המעמד...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה